אוגי 10 מכות

28 4/2005		10 מכות
		תגיות: רבוטה

1. תפוסה מלאה – המלון בימים אלה עמוס לעייפה. זה התחיל עם סוף השבוע הזה שאי אפשר היה לנשום בו מרוב אנשים במלון וממשיך אל תוך חול המועד, אם כי במספרים טיפה יותר קטנים. למה זה גורם? אחרי שהתרגלנו כל החורף לארוחות קטנות, חצי אינטימיות, פתאום נוחתת מסה של אנשים בבוקר או בערב בלי כל אזהרה, כמו כל הכנסים של הצהריים שיש לפעמים, רק שהכל בא בבוקר בבום.

2. האנשים – רוב אורחי המלון הם תיירים יהודים אמריקאים (יש כאלה שאומרים אנגלים, לא הצלחתי לברר) ככה שהכל נראה מרובע. אבל אל תחשבו שהעובדה שהם אמריקאים עוזרת. בפסח הזה קיבלתי הוכחה שאין דבר כזה ישראלי מכוער. הכל רשום בגנים היהודיים שלנו שגורמים להכל. זה מתחיל באלה שחושבים שמגיע להם הכל, או אלה שמתנחלים ולא ממש רוצים לעזוב (מסעדה נסגרת ב-10 בלילה, למה יש בה אנשים בחצות?) או אלה שדורשים ודורשים עוד ועוד גם אם אין או שנזכרים להגיע חצי שעה אחרי שהתחלתי להוריד את ארוחת הערב מהמזנון ולשים כלים חלביים לבוקר.

3. שעות שלא נגמרות – מצד אחד, על מה אני בוכה בדיוק? זה עוד כסף. מצד שני, זה לא מספיק. בשורה התחתונה, המשמרות לא נראות כאילו הן שונות מימים רגילים, אבל האינטנסיביות הזאת של ארוחות הבוקר הגדולות (3 אנשים במזנון לא הצליחו למנוע ממנו להתרוקן כליל בראשון בבוקר), ההפיכה לצהריים בשבת וראשון, ההפיכה לארוחות הערב כשבאמצע יש עוד קפה ועוגה שלנו בלובי (ועל זה אני ירחיב) ואחרי הכל לבנות הכל מחדש למחרת בבוקר. כבר אמרתי שאין לי חופש בכלל השבוע?

4. קפה ועוגה – משום מה החליטו לארגן לאחת הקבוצות קפה ועוגה אחר הצהריים בלובי ולתת לנו להיות אחראים על זה. מציבים שתי בנות שמחלקות לאנשים קפה ועוגה והם צריכים לתת תלוש (ואוצ'ר) בשביל זה. משאירים להם שולחנות בלובי עם חלביות וסוכר ונותנים להם לשבת. רק שישראלים בפרט ויהודים בכלל שרואים שמחלקים משהו בחינם מיד קופצים על העגלה ובאים לקחת. ואוצ'ר? שכחתי בחדר. להוא יש בשבילי. מה זה בכלל? ועוד שפע של תירוצים. העיקר ליהנות מקפה ועוגה בחינם. ולא ממש אכפת לאנשים שצריך את השולחנות בשביל ארוחת הערב. הם יתנחלו שם כמה שהם רוצים, יפתחו שולחנות ויתחילו לשחק שם מונופול. מה רע?

5. לחץ – ככה זה שיש המון אחראים. נכנסים ללחץ. לא אני. האחראים. ואז גם אני. צאו לי מהוורידים! הלחץ הזה גורם לאחראים לשכוח דברים בסיסיים. יום אחרי יום שמעתי את השאלה/פקודה "למה אתה לא שם קרש ללחם???"

6. האוכל – מאז יום רביעי שעבר, כשהמלון עבר הכשרה לפסח, האוכל עבר להיות כשר לפסח וזה אומר הרבה מצות. בגלל שהמלון מפוצץ באורחים, כמויות האוכל שהוכנו עצומה ונגמרת מהר מאוד. מה שלא נאכל, עושה את דרכו כרגיל למטה, לחדר אוכל עובדים. לא מספיק כל יום אני צריך לראות את האוכל שאני רץ בשבילו בארוחות, אני צריך לפגוש אותו אחר כך בצלחת (אחרי שמספיק זמן עבר מאז שהכינו אותו). והכשרות לפסח כמובן מוסיפה לטעם.

7. אקסטרות – העומס הצפוי הביא להזמנה של אין סוף מלצרי אקסטרות, כאלה שלא נמנים עם מלצרי המחלקה. את המלצרים אפשר לחלק לשניים: אלה שעובדים אצלנו בפעם הראשונה ואלה ששייכים למחלקת אירועים. את אלה שבאים בפעם הראשונה צריך ללמד הכל מאפס (ואז לא רואים אותם יותר). למזלי אני כל הזמן במזנון, ככה שאני לא נתקל בהם יותר מדי. המלצרים של מחלקת האירועים נשלחים לעבוד אצלנו בחג (מן הסתם אין שום אירועים במלון בחג) וגם להם צריך להסביר הכל מאפס. הם רגילים לעבוד כמו שעובדים אצלם ואי אפשר להזיז אותם מהקיבעון הזה. מפנים עם מגשים קטנים במקום גדולים, מתעלמים מהקופסה השחורה לזבל ומתווכחים על כל שטות. מזל שזה רק השבוע.

8. משמרות ערב – מיום שני אני עובד משמרות ערב. זאת הסיבה שאף אחד לא מוצא אותי מחובר. מתחיל בארבע ומסיים בחצות (שני משכנו עד אחת). כל ההפיכה הזאת מהבוקר לערב שיבשה אצלי את מהלך החיים הרגיל. התרגלתי לקום לעבודה מוקדם, להתחיל בשבע עם ארוחת בוקר (עכשיו פסח, אי אפשר להגיד טובה), לעבוד עד ארבע, לפעמים יותר ולבלות את הערב בבית, בחדר כושר או כל דבר של ערב. עכשיו אני מתעורר לי בתשע-עשר, לא מספיק לעשות כלום כי בשתיים וחצי אני צריך לצאת מהבית אחרי ארוחת צהריים לעבודה, לחזור כשכבר לילה ואז ללכת לישון. יש בזה כמובן יתרונות. אני ישן שינה טובה יותר עם יקיצה טבעית כשהשמש כבר מזמן למעלה, נפגשתי ביום שני עם חברים וביום שלישי נסעתי עם המשפחה לטיול, את הדרך הביתה אני עושה במונית ובכלל זה שינוי ושבירת שגרה. הבעיה היא שכל העבודה השבוע מחולקת למשמרת בוקר ולמשמרת ערב ואני עובד כל השבוע עם אותם אנשים, ולצערי כל מי שהייתי רוצה לעבוד איתו, עובד בבוקר. אני רואה אותם אולי לחצי שנייה לפני שהם הולכים הביתה.

9. מועדפת – בסוף המשמרת של יום שני האחרון זה היה אמור לקרות. חצי שנה ציפיתי לרגע הזה. אבל לא היו בו לא רעשים, לא צלצולים ולא הרבה שמחה. בעיקר עייפות. חצי שנה, ובדיוק 140 ימי עבודה הביאו להשלמת המועדפת ואני בינתיים ממשיך הלאה. עוד שבועיים אני אטפל בטפסים בתקווה שעד סוף מאי יגיע גם הכסף המיוחל. אחרי שהחג יעבור לו, אני אראה מה הלאה.

10. פוסט אידיוטי – איך נכנס לי הג'וק הזה לראש לכתוב פוסט על 10 מכות שנחתו עליי הפסח? אין משהו יותר נורמלי מזה? לא מספיק עבדתי עליו 3 ימים (חוסר בזמן כבר אמרתי?) עכשיו גם צריך לפרסם את השטות הזאת?

וכמו שהבטחתי, כשאני יסיים את המועדפת אני יפרסם את המלון. הנה תמונה שלו:

12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של הבורג ב-29/4/2005 11:40
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא