אוגי סוף חג

3 5/2005		סוף חג
		תגיות: רבוטה

יש ימים כאלה לפעמים. ימים שבהם אין כבר כוח לשום דבר, שפשוט בא לזרוק הכל וללכת הביתה, שכל כך נמאס מהעבודה הזאת שפשוט אין עוד רצון להמשיך.

ואז הולכים לישון אחרי שאותה משמרת ערב נגמרת, וקמים בבוקר לעוד יום עבודה בלי הרבה רצון ומגיעים לעבודה. ואז הכל משתנה.

כל מה שצריך זה חיוך של ילדה קטנה שקיבלה ממני בקבוק מלא שוקו, בחורה אחת שמחה ושעתיים ביחד איתה על שפת הים. אז מה אם קצת נשרף העור...

פסח נגמר לו ולאט לאט חוזרים לסדר היום הרגיל. החג נגמר אבל עוד מהדהד ברקע. זה הכי מתבטא בסימן אדום שהולך להתנחל על הזרת שלי הרבה מאוד זמן. ביום חמישי ניגשתי להחליף אוכל במזנון שנמצא מעל מים רותחים בשביל לשמור על החום. מישהו דאג לכוון את החום למקסימום ואיך שניסיתי להוציא את הפיילה חטפתי כמות לא מבוטלת של אדים חמים לפנים והאצבעות רתחו לי. שאר המשמרת עברה במריחת אלו-ורה על האצבעות האדומות, וכשזה הפסיק לעבוד פשוט דחפתי את היד לאמבטיית קרח מאולתרת שהכנתי, רק בשביל להרגיע את הכאב. במהלך סוף השבוע התנפחה שלפוחית נחמדה על הזרת (אתמול היא התפוצצה) ועדיין די אדום. מאז, אני מפחד להחליף שם אוכל ושולח את הטבחים לעשות את זה בעצמם.

משמרות סוף השבוע עמדו בסימן 107, נהג המונית שהביא אותי למלון. בכזה אדם אידיוט לא נתקלתי כבר הרבה זמן. כשהנהגים מבצעים איסוף למלון הם מקבלים רשימה של שמות וכתובות ויוצאים לדרך. בשישי בערב הוא היה צריך להגיע לרחוב תנין בבת ים, אבל משום מה החליט לנסוע דווקא לרחוב דנין. אם הם היו קרובים זה לזה אז מילא, אבל אחד נמצא ליד האיילון והשני ליד הים. במזל הגענו בזמן. בשבת כבר לא היה כזה מזל. הוא אסף אותי 10 דקות לפני שהייתי אמור להגיע למלון בגלל שהוא שוב טעה בדרך. מסתבר שבראשון יש שני רחובות שנקראים ידלין, על שם שני אנשים שונים (ברור שהופיע שם הרחוב המלא בדף הכתובות). הוא כמובן בחר לנסוע לכתובת הלא נכונה שנמצאת בצד אחר של העיר ולהתברבר בעיר חצי שעה. רק שתבינו, אם אנחנו לא מופיעים למונית קונסים אותנו ב-40 שקלים, ואם אנחנו מאחרים בגלל המונית כועסים עלינו. מלכוד...

עכשיו מביטים הלאה. מחר ומחרתיים אני חוזר לעבוד בערב בגלל יום השואה, בתקווה לחזור לעבוד רק בבוקר בשבוע הבא. בשבוע הבא מובטח לנו סוף כל סוף הערב גיבוש שהיה אמור להיות לפני פסח (ברביקיו בבריכה של המלון...), ממש אירוע להתכונן בו טוב לעזיבה. והיא? אני אזכה לראות את פניה (והחיוך שלה) רק ביום שישי. עד אז, יש זיכרונות (וקצת עור שרוף).

2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/5/2005 00:51
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא