אוגי עיין ערך אהבה [פרוייקט אוהבים 2005]

22 5/2005		עיין ערך אהבה [פרוייקט אוהבים 2005]
		תגיות: פרוייקט אוהבים

אהבה. מילה קטנה, בסך הכל 4 אותיות. אני לא מכיר עוד מילה כל כך קצרה עם כל הרבה משמעות. מילה אחת קטנה שמסובבת אנשים לגמרי. פוסט אוהבים שלי השנה ינסה להבין בדיוק מה היא רוצה ממני, מכל הבחינות, מכמה שיותר כיוונים. 4 קטעים קצרים בתוך פוסט אחד גדול.

יש כל כך הרבה מזה מסביב שפשוט קשה להחליט מאיפה להתחיל. אני מתחיל את הכתיבה כשאני מרכיב לעצמי פלייליסט. מוזיקה מבחינתי זה סוג של תרפיה. אני לא משתמש בה בשביל לזוז, לרקוד אבל היא תמיד ברקע אצלי. המוזיקה שאני הכי אוהב היא כזאת שלוקחת אותי הכי רחוק שאפשר, זאת שאיתה אני צולל לעולם אחר. כל מה שצריך זה ללחוץ על PLAY, לעצום את העיניים ולתת למנגינה ולמילים להיכנס הכי פנימה שאפשר. אין הרבה שירים שמסוגלים לגעת כל כך בעצבים הפנימיים, יש כאלה שאני לא מסוגל לשמוע אותם מרוב שהם נוגעים. בגלל זה אני לא מצליח להגדיר לעצמי כיוון מוזיקלי ספציפי שאני אוהב ואני לא יודע מה לענות לאנשים ששואלים אותי. אני מחפש זה את התחושה הזאת שהנפש מתחברת למה שהיא שומעת. השירים שאני אוהב הם אלה שהכי נגעו בפנים, הם אלה שמעצבים את האישיות שלי. הם מופיעים פה משמאל (וכן, הרשימה צריכה עדכון).

לפני שנה בערך, הייתה לי אהבה מסוימת בחיים. הייתי פוגש אותה פעם בשבועיים בשבתות, לוקח איתי את הצעיף בצבע שלה, בוחר את החולצות שהיו אמורות להביא מזל, לוקח את האוטו ונוסע ליפו. לפעמים אוסף חבר או שניים בדרך, לפעמים מגיע לשם ישירות, מחנה את האוטו ליד אי תנועה ועושה את הדרך שנשארה ברגל. עובר מחסום משטרתי אחד, אחר כך את הביקורת בכניסה, עולה במדרגות ותופס את המקום שלי בין שאר האנשים מסביב, שהרגישו אותו דבר כמוני. כולם מחכים שהיא תופיע ואז מתנתקים מהסביבה לכמעט שעתיים, שבהם רק מה שקורה מול העיניים זה מה שחשוב. העצבנות מסביב חוגגת, אבל ברגע אחד קטנטן הכל משתנה, והשמחה שנאגרת בעצבנות יכולה להתפרץ ואין לה גבול. מה שקרה בשעתיים האלה השפיע על המצב רוח שלי בימים שאחר כך. בשבתות שהיא הייתה נוסעת רחוק לא הייתי מצטרף, אבל הייתי שם ברוחי ועם הרדיו הקטן שהעביר אליי מה שקורה שם.

בסוף השנה שעברה החלטתי לחתוך. אחרי 3 שנים, זה כבר לא היה אותו הדבר כמו פעם. האווירה נהייתה קודרת יותר, האהבה של האנשים מסביב דעכה והפכה לכעס ולרוע, ואני כבר לא מצאתי את עצמי נהנה. הרגשתי שעדיף לי להשאיר את זה בצד, לשמור על הכסף אצלי ולקחת קצת מרחק. בתחילת השנה נראה כאילו עשיתי טעות כשהכל נראה פתאום טוב. אפילו הוצאתי 500 שקל בשביל שני ביקורים (שהתגלו כרגעי השיא של השנה), אבל מאז הכל התפרק והתחילה להתפתח אצלי אדישות למצב שלה.

התקופה האחרונה היא תקופה של חיזור. היא מחזרת אחרי כל אותם אלה שהפסיקו לבקר אותה, שהתחילו להיות אדישים אליה, שהפסיקו לאהוב אותה. היא אוספת מתנות ומפזרת הבטחות על עתיד טוב יותר. אני לא יודע אם זה קונה אותי. בכל זאת, אני כנראה לא אהיה בסביבה בשנה הבאה. אבל יש שיפור, יש תקווה. פעם האמנתי שהבחורה שתבוא ותסיט את האהבה הגדולה בלב שלי מהקבוצה אליה, תזכה בו להרבה מאוד זמן. היום המשימה הזאת נראית הרבה יותר קלה, אבל עדיין לא פשוטה.

יש את האהבה הזאת, למקום שבו נולדת, לארץ שבה גדלת. להיות קשור למה שהיה, למה שגורם לנו להיות כאן. לחגוג ביום העצמאות כאילו כמה שעות קודם לא הזלנו דמעה על אלה שמתו, להתרגז מכל השמצה, מכל בידוד, מכל מחשבה נגדנו. לנפח את החזה בגאווה על כבוד שמביאים, ואחרי זה לרוץ בכל רחבי הרשת בשביל לראות את זה. להיות שגריר שלה מול זרים. להתפעל מחדש מהנופים שלה ולחפש את כל המקומות הנסתרים ביותר שלה, אלה שהררי הזבל עוד לא הרסו, אלה שהכי קסומים והכי יפים מכל מקום אחר בעולם. המרחבים האלה קוראים לי לפעמים, לבוא ולגלות אותם.

עוד לא החלטתי אם אני רוצה לנסוע לנקות קצת הראש בחו"ל בקיץ הקרוב. בפנים תמיד יהיו הקולות האלה שישאירו אותי כאן, שיגרמו לי געגועים לריח, לאווירה, לחדשות כל שעה. משוגע כמו כל העם.

(ורק להבהיר: אין בטקסט הזה מילה על פוליטיקה. אני מאמין שהחיים חזקים מכל פיסת אדמה)

ויש עוד אהבה אחת. זאת שעוד לא ממש יצא לי לחוות, להרגיש את כל העוצמה שלה. זאת שהיא כמו סם, שגורמת הזיות, שגורמת לאנשים להתנהג מוזר, שממכרת ושכאב הגמילה הוא קשה. בשבועות האחרונים יצאה להתנסות בקמצוץ מכל זה. התנסיתי ונשרטתי. ימים יגידו כמה עמוקה השריטה הזאת, אבל הימים האלה יסגרו את הפצע ויעלימו את הצלקת, אם תהיה.

למדתי מה אני צריך, מה אני מחפש. המחשבות בתקופה הטובה, לפני שהכל התפרק לי בפרצוף, נתנו לי כיוון של איך צריך להוציא את כל הדברים האלה החוצה. המחשבות האלה כיוונו אותי להבין מה זה בדיוק הרגשות שאני מרגיש. הרצון להעלות חיוך, להעלים את כל הכאבים ברגע, הרצון לחפש מישהי לקום איתה בבוקר (ולא רק ללכת לישון איתה).

אני וההיא, זה לא נועד לקרות. יש לה דרכים אחרות להיות מאושרת (למרות שהיא בכלל לא). אני ממשיך בחיפושים שלי. יש יותר מ-6 מיליארד אנשים בעולם, יותר מחצי מהם נשים. יש אחת בשבילי, לא? ואם זו לא אופטימיות, מה כן?

10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-28/6/2005 19:58
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא