אוגי חודש ההכרעה: פוסט פתיחת החודש [יוני 2005]

3 6/2005		חודש ההכרעה: פוסט פתיחת החודש [יוני 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

כמעט וכתבתי החודש. זה לא שלא היה מה לכתוב, יש לי לא מעט בקצה האצבעות שרוצה לצאת החוצה, אבל משהו עוצר. גם עכשיו שאני יושב וכתוב, זה כי ממש הכרחתי את עצמי לעשות את זה. זה לא מחסום כתיבה כי אין על מה לכתוב, זה עוצר כתיבה כי אני לא מצליח לפתוח את עצמי בשביל זה.

זה בעיה מוכרת אצלי. הקפתי את עצמי בחומות שמונעות ממני להיפתח, לגלות את מה שהולך באמת בפנים. לבנות חומה הרבה יותר פשוט מלהפיל אותה, אבל לפעמים זה גבוה מדי קשיח מדי בשביל שזה יהיה אפשרי, ואני נשאר עם כל הדברים בפנים, ודממה בחוץ.

בצורה הכי מוזרה, דווקא בצורה של כתיבה הדברים יותר זורמים בקלות. כשכותבים, רואים רק את המילים מול העיניים ולא את מי שהן מופנות אליהן. ברור שגם כאן היה תהליך של הפלת חומות ואת זה אפשר לראות טוב מאוד כאן, בשנתיים ומשהו שהמקום הזה קיים. זה התחיל בתור טור דעות על כל מה שקורה מסביב, ולאט לאט זה נהיה יותר אישי והתחלתי לספר יותר את החוויות האישיות שלי. בחודשיים האחרונים זה נכנס הרבה יותר פנימה, הרבה יותר ממה שאני חשבתי שאני מסוגל. הבעיה היא, שמשהו שחשבתי שיכול להתפתח טוב הסתבך, וכל הרגשות המבולגנים האלו סחררו אותי לגמרי ונתקעו בפנים. גם עכשיו, כשקצות האצבעות מקישות על הכפתורים השחורים במקלדת, יש לחץ באזור החזה. אם חשבתי לברוח למוזיקה, שתרגיע אותי, אז במיוחד בשביל זה מתנגן לו עכשיו ברדיו אותו השיר שפתחתי איתו את החודש שעבר, כאילו להכביד יותר על הנשימה.

שמרתי לי על המחשב את הפוסט שכתבתי כאן לפני חודשיים, זה שהוציא את הכל החוצה בפעם הראשונה ובעצם התחיל את הכל. אני קורא אותו ולא מאמין שעברו רק חודשיים מאז. הכל השתנה. איך אני מרגיש אליה, איך אני רואה אותה.למדתי להכיר אותה הרבה יותר בחודשיים האלה, לפעמים קצת יותר ממה שבאמת רציתי. המצב שלה השתפר, היא כבר לא נשברת מהעבודה, היא נראית יותר מלאת חיים, אם כי עדיין יש לה רגעים קשים.

אם אפריל היה חודש שהכל נראה בו אופטימי ויש לאן להתקדם, מאי היה מבולבל, שביר ובעיקר לא מובן. היו רגעים שניסיתי להבין מה לכל הרוחות אני עושה, ולמה אני עושה את זה לעצמי. היו רגעים שניסיתי לשכנע את עצמי שהיא לא בשבילי, שכל זה לא שווה את זה, ושגם אני זה לא מה שהיא ממש רוצה, מה שהיא צריכה. ועד ששכנעתי את עצמי, מגיע יום חדש והכל מתהפך לו. פה זה סתם ניסיון לגרום לה להרגיש טוב, ושם זה ללכת איתה לים אחרי העבודה (יותר נכון היא סחבה אותי).

החודש שמתחיל עכשיו הוא האחרון שלי בעבודה. אין הרבה תכנונים להמשך, אני אפילו לא יודע אם אני מתכוון לעבוד בקיץ או רק לשבת בבית. אבל יותר מהכל, החודש הזה יהיה המבחן בשבילי אם יש טעם להמשיך בכלל עם כל העסק איתה, ובאיזה צורה. החודש הזה יכריע אם ניפגש גם בחודשי הקיץ, או שהיא תצא לי מהחיים. זאת תהיה ההזדמנות האחרונה שלי לשחרר את הלחץ הזה מהחזה, ולא להיתקע עם הרגשה נוראית של החמצה.

(ובמקום ציטוט, שיר שלם)

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-6/6/2005 23:59
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא