אוגי מודה ועוזב: פוסט פתיחת החודש [יולי 2005]

4 7/2005		מודה ועוזב: פוסט פתיחת החודש [יולי 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

המון זמן לא כתבתי כאן. ככה זה שהחיים מסתבכים להם והראש נודד למקום אחר. סיימתי בשבוע שעבר את פרק העבודה המועדפת בחיים שלי ועכשיו אני נמצא ב-4 החודשים לקראת הפרק הבא – האוניברסיטה. בינתיים סומנה המטרה, והיא המבחן כניסה לטכניון בתחילת ספטמבר. זה עוד לא אומר שאני מתכוון ללמוד סופית שם, אבל זה כרגע הכיוון הכללי.

ביום ראשון שעבר הופקד בחשבון שלי בבנק מענק העבודה המועדפת, 8 חודשים בדיוק מאז שהתחלתי לעבוד בשבילו וכמעט 4 שבועות מאז שהגשתי את הטפסים לביטוח לאומי. באותו יום הייתה גם המשמרת הלפני אחרונה שלי. יומיים אחר כך, בשלישי, לבשתי כנראה בפעם האחרונה בחיי את מדי המלצר ויצאתי למזוג קפה, לפנות שולחנות ולסחוב מגשים בפעם האחרונה. נראה כאילו עוד יום עבודה רגיל בשבילי, אבל בפנים הייתה איזו שהיא התרגשות קלה.

בסוף המשמרת התכנסה כל המחלקה, גם אלה שלא עבדו באותו יום, לישיבה החודשית. המנהל נתן סקירה על המצב שהולך להיות בזמן הקרוב, איך כבר מהשבוע הזה יכנסו ארוחות ערב גם אצלנו, איך המלון הולך להתמלא לגמרי בחודשיים הקרובים, אם זה מכבייה ואם זה צרפתים ואם זה סתם נודניקים שיש להם מספיק כסף בשביל לילה במלון. אחר כך הוא סיפר על כך שמכניסים מקרר חדש למשקאות קלים ושתהיה תחרות בין המלצרים על מי ימכור יותר, ומי שינצח יקבל סופשבוע במלון. כמעט והשתכנעתי להישאר, אבל לא.

לקראת סוף הישיבה המנהל יצא לכמה שניות וחזר עם עוגה. על העוגה הייתה חתיכה של שוקולד לבן שעליה נכתב "תודה על תקופה נפלאה". כולם נעמדו והתחילו במסכת של תודות וכמה נחמד היה. אחר כך מזגנו יין לבן (רגיל ומוגז, כאילו שמפניה), הרמנו כוסית לחיים, אכלנו מהעוגה (שוקולד למטה, פסיפלורה למטה) והתפזרנו לנו כל אחד לדרכו.

באופן רשמי, אני עדיין עובד מלון. אני אמור לקבל לפחות עוד שתי משכורות (גם על חודש יולי, כי השבוע שעבר נחשב ליולי) וכל עוד לא עשיתי טופס טיולים ליציאה, אני עדיין יכול לעבוד בלי בעיות. אז למה אני לא עושה את זה? קודם כל, עוד חייבים לי טיול ליקב מסדנת היין שעברתי. בשבוע שעבר התקיים המפגש האחרון של הסדנה ולמדנו על ההבדלים השונים בין סוגי היינות. קיבלנו הבטחה שניסע ליקב ונראה איך באמת עושים יין מקרוב, וממני ביקשו לא לעשות טופס טיולים עד הטיול. חוץ מזה, ביום שלישי ישבתי ודיברתי עם המנהל, ובעיניים דומעות הוא ביקש ממני לשקול לא לעשות טופס טיולים. הוא אמר שאם יבוא לי לעבוד עוד קצת, אז הדלת תהיה תמיד פתוחה בלי בעיות ולא לפסול שום דבר. הוא בעצם שחרר אותי מהמחויבות לתת לו משמרות כל השבוע, והוא ישמח אם מדי פעם לקבל עובד שיודע טוב את העבודה, מאשר ערימה של ילדי גנון שהתחילה להיאסף לו במחלקה. הודיתי לו על ההצעה ואמרתי שאני אשקול זאת.

עכשיו אני יושב לי בבית ומתחיל לארגן לי את החיים. אני עוד לא יודע מה אני בדיוק רוצה לעשות ומה אני רוצה מעצמי. אתמול חזרתי מסוף שבוע אצל חבר בצפון לנקות את הראש מכל מה שעברתי, אבל לא הצלחתי לעשות את זה לגמרי. לא משנה כל הכיף שהיה, דבר אחד המשיך וממשיך להטריד אותי ולא עוזב אותי. לפעמים אני חושב לדפוק את הראש בקיר בשביל שזה יעלם, אבל אני יודע שגם זה לא יעזור. אני יודע שאני צריך לשים לזה סוף, ושזה צריך להיות כמה שיותר מהר.

4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-7/7/2005 20:11
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא