אוגי שלום שנה א': פוסט פתיחת החודש [נובמבר 2005]

5 11/2005		שלום שנה א': פוסט פתיחת החודש [נובמבר 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

זהו. עכשיו זה כבר כאן. החיים החדשים שלי התחילו ביום שבת שעבר, כשעשיתי את החלק השני של המעבר צפונה. מזוודה נגררת עם שאריות הביגוד, המצעים והכלים, תיק צד גדול עם אוכל, רדיו דיסק ותיק גב עם כלי כתיבה, מחברות ומחשב נייד הוכנסו לתוך תא המטען של האוטו של אבא שלי, שהתחיל את המסע צפונה. בדרך אספנו את נ' (יחד עם חברה שלה שגרה ממש לא רחוק), והגענו לחיפה אחרי שהשמש כבר סיימה את המשמרת שלה. בכניסה לחדר חיכתה הפתעה כשעל המיטה שלי היו מונחים מצעים, שמיכה וכרית לא שלי וגם בארון שלי היו בגדים שלא שלי. כש-א' הגיע מאוחר יותר, התברר שאלה לא הדברים שלו. תעלומה לפתיחת שנה.

אבא שלי מיהר חזרה דרומה ואני העברתי את הערב עם נ' בסיור ברחבי הקמפוס, בפיצוח צנוברים, באכילת קרקרים עם חומוס ובשיחה עמוקה על החיים החדשים שלי ומה אני צריך לעשות איתם עכשיו. אומנם זה לא פשוט לי להוציא לפועל בקלות את כל מה שהיא אמרה לי, אבל סימנתי לעצמי את הכיוון בדברים האלו.

יום הכוון

יום ראשון היה יום ההכוון לסטודנטים חדשים. הוא התחיל עם טקס פתיחה שהועתק לאודיטוריום מפחד הגשם שהתחיל לרדת, שכלל נאומים ארוכים על הקיצוצים בתקציב וקטעי שירה מחרישי אוזניים. אחר כך רצנו בין הטיפות לבניין הפקולטה בשביל לקבל טקס דומה, רק שכמעט בכל דבר סגן דיקן הפקולטה פנה למזכירת הפקולטה בשאלות על מה שקורה. היום הסתיים לו בסיור של חונך שהראה לכל הצעירים את הדברים שחשובים להם בקמפוס (מדובר בשניים וחצי בניינים, אבל מי סופר). זה נתן הזדמנות לאגודת הסטודנטים (אס"ט) לפרסם עוד קצת את מסיבת פתיחת הסמסטר ביום רביעי הקרוב (כן, הבנו שאתם מביאים את פורטיסחרוף). את הערב סיימתי כשהלכתי לבית הסטודנט לראות משחק כדורגל מחפיר, רק בשביל לגלות מישהי מהכיתה שלי שגם לומדת בטכניון. את החצי השני והנורא של המשחק העברתי בהשלמת פערים איתה.

יום ראשון ללימודים

היום הראשון ללימודים נפתח עם שיעור תרגול באלגברה. למתרגלת לא היה מה ללמד בדיוק, כי ההרצאה הייתה אמורה להיות רק למחרת, אז היא נתנה מנהלות ושיעור בנושא שהיא טענה שנצטרך אותו אחר כך. שיעורים לא יהיו אצלה, לפחות לא בשבועיים הראשונים. הלפטופ שלי התגלה כלא יעיל בשיעור, פשוט כי אי אפשר לעקוב אחרי כל הסימנים המתמטיים האלו. אחרי החלון בצהריים הוא דווקא כן התגלה כשימושי, בהרצאה והתרגול של הקורס למערכות ספרתיות, כשראיתי על המסך שלי את השקפים של המרצה/מתרגל וכתבתי להם הערות.

בערב נפתרה תעלומת המתנחל. מסתבר שמישהו במשרד מעונות טעה והכניס לחדר אדם שלישי שיש לו שם כמעט זהה לשלי (תוספת של שתי אותיות בלבד לשם הפרטי). אחרי ויכוח קטן, שבמהלכו כמעט והוציאו אותי מהחדר, הוחלט בסוף להשיב את המתנחל לחדר שהוא היה אמור לקבל מראש ושלום על ישראל.

חדו"א

בחוברת שקיבלנו ביום ההכוון תיארו את המקצוע הנ"ל כסיוט של הסמסטר הראשון, זוועה ואימה. המרצה התגלה כשיא הסטריאוטיפ של מתמטיקאים: שיער מאפיר, משקפיים עגולות וחזקות ופאוץ' שצמוד לכרס. כל זה הצטרף לידיים שהתלכלכו מהגירים שהוא מחק אחרי שהוא מילא את הלוח באותיות ומספרים. האמת? לא נורא כל כך, אבל זה רק שבוע ראשון. אחריו, ואחרי החלון, חיכתה ההרצאה הראשונה באלגברה עם המרצה שהשמועות העקשניות כינו אותו מלך, דוד צילג. ואכן, הוא השתדל להצדיק את המוניטין שלו. עקיצות קטנות לחלק מהסטודנטים, סיפורים על מתמטיקאים צעירים מימי הביניים שאף אחד לא הבין אותם ובסוף מתו צעירים בגלל בחורה והתעללות קטנה בסטודנט שהקליט אותו לתוך הדיסק און קי שלו ("מה הנפח שלו? זה מקליט ב-wave? טוב, אני אספר שלוש ארבע בדיחות וזה ימלא אותו לגמריי...").

סיוט בכיכר המרכזית

הכיכר המרכזית הפכה לשדה קרב פרסומי. בכל מקום בנו דוכנים ענקיים של בנקים, חברה סלולרית סגולה, עיתונים ואלה שניסו בכוח שניקח כרטיס אשראי של סטודנטים. הרוב, אגב, לא הבינו בהתחלה שזה לא התור לקבל את כרטיס הסטודנט המיוחל ונאלצו לעבור רבע שעה של הרצאה למה הכרטיס אשראי הזה טוב, רק בשביל לגלות שהם לא ממש צריכים אותו. בצד, כמעט נחבאים, עמדו להם שני נציגים של אינטל וחילקו פלייר לעבודה אצלם ודפדפת. הלכתי לשיעור, חזרתי אליהם ולקחתי עוד אחת. ביום רביעי בצהריים יש הפסקת לימודים יזומה בה כולם יוצאים החוצה להשתזף בשמש. בבוקר עוד ירד גשם, וזה כנראה הסיבה למה מאיר בנאי, שהיה אמור להופיע, הבריז לנו. במקומו, נאלצנו לשמוע את הנציגה של הסלולרי קוראת לכולם לבוא אליה ולענות על כמה שאלות בשביל לקבל את הדיסק החדש של משינה. כמובן שרצנו...

החיים ומה שמסביב

מסקנה ראשונה מהשבוע: החיים יכלו להיות יותר מסובכים. החדר די קרוב למרכז הקמפוס ולמקום שבו אנחנו לומדים ולא צריך לטפס יותר מדי (בניגוד למעונות אחרים) וגם לא צפוף בחדר (פעם זה היה חדר לשלושה אנשים). התנאים בשירותים לא מי יודע מה, אבל ראיתי יותר גרוע. ממש לא רחוק נמצאת הבריכה (כניסה חינם) והחדר כושר (מנוי במחיר יותר נמוך ממה ששילמתי לחודש אצלי) ככה שזה יכולה להיות פעילות מצוינת לסיום יום ארוך ולהתרעננות. א' התגלה כבחור נחמד ואנחנו מסתדרים טוב. נעזרים אחד בשני בלימודים (הוא בא לראות איך המתרגלים והמרצים שאני בחרתי לעצמי) וגם בשאר הדברים (הלכנו ביחד לבריכה, מסתובבים ביחד, מחליטים שהחדר של הידידה שלו יהפוך למועדון שלנו כי יש לה טלוויזיה...).

חמישי בית

אחרי שעתיים חדו"א והברזה קטנה, יצאתי לדרך חזרה הביתה. היא לקחה יותר מ-3 שעות, שבהן קיבלתי צורה של כיסא אוטובוס, אבל אין כמו לשאוף את האוויר התל אביבי לריאות, במיוחד אחרי גשם. מחר בבוקר חוזרים צפונה בעוד מסע, אל יום לימודים ארוך ומייגע. בשבוע הבא יתחילו העבודות והשיעורים, ואני? אני כבר לא דואג כל כך. השד לא נורא כמו שכולם אומרים ואפשר להתמודד איתו. דברו איתי במרץ, כשייגמר הסמסטר והבחינות ואני אגיד לכם אם היה שווה. עד אז, יש פורטיסחרוף ביום רביעי...

11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-8/11/2005 16:03
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא