אוגי בדידותי: פוסט פתיחת החודש [דצמבר 2005]

7 12/2005		בדידותי: פוסט פתיחת החודש [דצמבר 2005]
		תגיות: פתיחת חודש

מאז שאני זוכר את עצמי היא יושבת לה שם ועושה רעש, מזכירה לי שהוא קיימת. לפעמים היא נמצאת במוח, בתוך הגרעין של המחשבות, לא נותנת לי להתעלם ממנה. לפעמים היא עוברת ללב ומכאיבה לי בדרכים שרק היא מסוגלת. יש תקופות שפחות מרגישים אותה, שמרוב העניינים שרצים לי בחיים אני פחות שם לב אליה, אבל אני יודע שהיא שם. בפעמים אחרות היא מסוגלת לשתק אותי לגמרי ולא נותנת לי לחשוב על שום דבר אחר מלבדה. סחרוף (שהוא ופורטיס התפרעו פה על הדשא המרכזי בחודש שעבר) שר פעם על זה שהיא חדה כמו תער ומסוגלת לשרוף מפנים. לפעמים, יש שירים שפשוט מסוגלים לפגוע בול במה שבן אדם באמת מרגיש.
בחודש האחרון, מאז שהתחלתי ללמוד, מאז שעברתי לכאן והתחלתי בחיים האלו, נדמה כאילו היא הרימה את הראש, לקחה לה חלק מהכסף שאני משקיע כאן בתור שכר לימוד והלכה וקנתה לה מערכת תופים חדשה בשביל שאני ארגיש בה יותר. זה לא שלא הרגשתי בה בעבר. בתיכון היא לא הייתה צריכה ממש להתאמץ אחרי שהאנשים מסביבי דאגו להזין אותה במספיק אנרגיה לגדול, בצבא זה היה המרחק שנוצר מאלו שהיו (ועדיין) חברים שלי. עכשיו זה כנראה אני שגורם לכל זה לקרות.
דווקא די קל לה לשגשג ולפרוח. לזכותה ייאמר שאני מספק לה מספיק אנרגיה בשביל זה. השנים ציידו אותה בפחד שלי כמקור אנרגיה לא קטן בשביל הקיום שלה. אותו פחד שיוצר את הביטחון האפסי שיש לי, את הפחד הזה שיש לי בלגשת ולנסות לפתח משהו עם אנשים אחרים, מתוך זה שיושב לי עמוק בתוך הראש התסריט הכי גרוע שיכול להיות. את אותו תסריט אני נאלצתי לחיות לא מעט בזמן התיכון. לחוות שוב ושוב איך אנשים מפנים את הגב (או יותר גרוע, יורקים בפרצוף), איך אנשים דוחים אותי ומגרשים אותי או סתם מתעלמים ממני.
בסוף התיכון החלטתי פשוט לנתק קשר עם החיים ההם (זה לא היה קשה במיוחד, הצד השני לא גילה התנגדות). בעצם, רק בצבא למדתי מה זה באמת חברים אמיתיים. כאלו שיהיו שם שאני באמת צריך אותם. זה נראה כאילו זה הלך לי קל מדי אז, או שפשוט פגשתי באנשים הנכונים, אלה שהיה לי הכי קל להתחבר איתם (היו גם כמה נפילות, אי אפשר בלי).
פה המצב נראה הרבה יותר קשה ומסובך. מרוב לימודים אין כל כך זמן לנסות ולהכיר אנשים. יושבים בכיתה, מנסים להבין (לא תמיד מצליחים), מסיימים את השיעור ורצים לשיעור הבא, מנסים לקלוט ולהבין הכל ואחר כך להגיע לחדר בערב מותש מעוד יום ארוך של לימודים ולנסות להקיא את הכל בשיעורי הבית (ולא אמרתי כלום על הבחני אמצע שמתקרבים). למי יש זמן לנסות ולמצוא לעצמו חברים חדשים? החיים זזים כאן בקצב מהיר ממה שאפשר לדמיין ואפשר בקלות לקבל סחרחורת ממה שקורה.
בשבילה, זה פשוט קרקע מצוינת להרים את הראש ולעשות את הרעש שלה. חוץ מהתסכול הקבוע שהיא גורמת, היא דואגת ללחוץ על המקומות הנכונים ולהוסיף למדורה גם את העובדה שלא רק חברים קשה להשיג אלא גם מישהי, וכאן היא מסוגלת לתת לי להרגיש כמו עינוי סיני. לא מספיק זה, גם ציידו אותי בשותף לחדר שמתעניין בעיקר בלימודים (וגם אין לנו את אותו תחום התעניינות בעניין ההוא).
אז זהו. עכשיו הגיע זמן השינוי. באמת הגיע הזמן שאני אקח את עצמי בידיים ויעשה את השינוי המתבקש בחיים שלי. הגיע הזמן לצאת החוצה ולהתחיל לחפש ברצינות. קודם כל להראות לעצמי שאני מסוגל להכל. להתחיל מזה שאני אשב עם אנשים וביחד נתמודד עם הר השיעורים ונתכונן ביחד לבחנים (הראשון בשבוע הבא). זו אחת הסיבות, אגב, שאני נשאר כאן בשבת הקרובה, למרות שהייתי שמח מאוד להעביר אותה במרכז. מעל הכל, אני צריך להכניס לעצמי לראש שגם אני אפשל בחלק מהדברים, קיימים אנשים בעולם שיקבלו אותי כמו שאני ולא משנה מה יקרה. יש לי 5 כאלו שאספתי לעצמי בשנים האחרונות ואלו יוכלו לעזור לי בכל הדברים האלו. הגיע הזמן באמת לעשות משהו עם החיים שלי. הגיע הזמן לחיות.
שמור בטל

4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-9/12/2005 17:39
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא