אוגי הקליק [פרויקט אוהבים 2006]

22 5/2006		הקליק [פרויקט אוהבים 2006]
		תגיות: פרוייקט אוהבים

קליק. לפעמים זה מה שמחבר בין אנשים. לא תמיד שמים לב לזה, וכששמים לב, לא מבינים איך היו החיים בלי זה. קליק קטן, לפעמים זה מה שמספיק להתחיל חברות גדולה. את פוסט האוהבים השנתי אני רוצה להקדיש לחברים הכי טובים שלי.

כשהתגייסתי, אמרו לי שחברים טובים אני אמצא מיטה ליד באוהל בטירונות. מי שאמר לא ידע כמה זה נכון. בשבילי הצבא הייתה תקופה של להתחיל מחדש את החיים, לנער את החיים שהיו לי לפני מעליי ולהתחיל מחדש, כבן אדם חדש. נכון, בסך הכל הייתה טירונות קצרצרה ומגוחכת של חודש אי שם, אבל מצאתי לי שם חבר טוב, מיטה ליד. בסוף הטירונות כל אחד הלך לחיל שלו, עשה את הקורס במקום אחר (אני ליד הבית שלו, הוא ליד הבית שלי) אבל הקשר נמשך, עד היום, 4 וחצי שנים אחרי שהטירונות הסתיימה. מדברים כמעט כל יום (כמה טוב שיש אינטרנט), עוזרים בעניינים (הכוונות בגוש דן/חיפה, שיעורים, ספרים מספריית הטכניון). אחרי שהחלפנו חוויות צבאיות אנחנו מחליפים עכשיו חוויות סטודנטיאליות, אני ממקום מושבי והוא שם למעלה, בקצה ההר.

המשך השירות הוסיף עוד שניים לרשימה. כשמתחיל השירות האמיתי, ביחידה קבועה, מתחילים להכיר לאט לאט את האנשים, להבין מי נגד מי ולמה, לשרוד בפוליטיקה המקומית שבין אנשים הקבע לבין עצמם לבין חיילי החובה. דווקא המוזיקה חיברה בינינו, והכל בגלל ארקדי דוכין ומיכה שטרית. אחד זיהה את זה והתחברנו. בדרך הוא הכיר לי עוד בן אדם והם ביקשו את עזרתי בסידור אוסף שהם הכינו עם כל הדיסקים של הנטאשות ושות'. הכנתי, והמנגינה עודנה מתנגנת באוזניים. אם הם לא היו, הייתי כנראה משתגע ביחידה, הם שמרו לי את השפיות. הופעות (אין כמו ניצנים או צוותא), טיולים (אכזיב) ומה לא, ועוד היד נטויה. אלה שני הקוראים הראשונים של הבלוג הזה (נו, טוב, אחד מהם גרם לי לפתוח אותו) ככה שיש להם מקום של כבוד.

הידידות. ידידות שונות מחברים. ההבדל העיקרי מתחיל ונגמר בעובדה הקטנה והפשוטה: תמיד יהיה את המשהו ההוא ברקע, או שלפחות יהיו כאלו שיחשבו. לא מזמן הייתה לי שיחה עם מישהי בנושא שטענה (חברה שלה טענה) שבחור ובחורה לעולם לא יוכלו להיות "רק ידידים". תמיד יהיה משהו. יכול להיות שזה נכון, כל אחד ואיך שהוא רואה את זה. זה תלוי בהמון דברים ובעיקר ברצון של שני הצדדים להפוך ידידות למשהו שהוא הרבה יותר מזה. כאן בא הסיכון הכי גדול שזה פשוט יהרוס את הכל. לא תמיד זה שווה את זה. לפעמים שווה לוותר על ידידה בתור בחורה, ולהרוויח אותה פי כמה וכמה בתור בן אדם.

יש לי שתי ידידות. שתיהן מכירות אותי הרבה יותר טוב מכל אחד אחר (עוד הבדל בין לדבר עם גבר ובין לדבר עם אישה...). האחת הכרתי כשעבדתי בעבודה מועדפת לפני קצת יותר משנה. אין ספור פיקסלים נשפכו כאן עליה, והייתי צריך לדעת לסדר לי את הראש ולהרוויח בן אדם בחיים שלי. הוכחה שמאחורי גוף ופנים יפות מסתתר בן אדם טוב עם לב זהב. קליק שנוצר ואי אפשר לנתק אותו.

גם על השנייה אני מסתכל ולפעמים לא מבין איך נוצר קשר כל כך חזק. מאז שהבלוג קיים פנו אליי לא מעט אנשים דרך כל התוכנות, והתחילו בשיחה. עם רובם השיחות מתנהלות מדי פעם, שואלים מה קורה, מחליפים חוויות, מוסיפים עוד קצת מעבר להצצה שמספקים הבלוגים. היו לי לא מעט שיחות ארוכות אל תוך הלילה, אבל איתה זה היה שונה. אני שקט והיא לא סותמת, אני רגוע ושקול והיא פרועה, אני אופטימי והיא יכולה להיות מאוד פסימית, ולמרות הכל נוצר קליק. היא זאת שלימדה אותי להיפתח, להנמיך קצת את החומות שהקמתי מסביבי וגם לצאת מהמחבוא שהכינוי ברשת יוצר, היא זאת שהייתה שם בשבילי כשהייתי צריך אוזן קשבת לשפוך את הלב (גם אם זה היה מול מקלדת), היא אחת שמסוגלת לגרום לי לדאוג לה מאוד ולא להפסיק עד שאני שומע ממנה שהכל בסדר.

ויש עוד, אבל לא כאלה. הלוואי ולכל מי שקורא כאן יהיו חברים כאלו. זה הפוסט לשנה זו, מקווה שבשנה הבאה אני אוכל לספר גם על אהבה אמיתית, שאולי תמלא את החלל שיש לי בחיים.

17 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/6/2006 11:48
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא