3 דיסקים חדשים נחתו על שולחן המערכת בסוף השבוע שעבר: ענה לי החדש של אהוד בנאי, 12 Memories החדש של טראביס והאלבום של Blackfield. אמרתי לי לעצמי הנה דרך טובה להעביר את הנסיעה ברכבת על הבוקר, עם דיסקים חדשים ומזג אוויר קריר ואפור.

את הנסיעה מראשון לתל אביב ליווה אותי הדיסק של טראביס. אחרי שמאוד אהבתי את הקודם ואת שני השירים שהם שיחררו מהחדש, החלטתי לתת לו את הכבוד להיות הראשון. הוא התחיל קצת רועש, כמיטב המסורת של המוזיקה הבריטית לאחרונה (ראה מקרה קולדפליי והדיסק השני שלהם), אבל אחר כך הוא נרגע יותר. האמת שבשביל להבין אותו יותר לעומק אני צריך יותר מהאזנה אחת פשוטה ועוד לא יצא לי לעשות את זה. בדיסק הקודם שלהם, אגב, זה לא היה ככה.

כשהחלפתי רכבת בהגנה התחלף גם הדיסק ונתתי לאהוד בנאי את הבמה להוביל אותי עד לשערי חיפה. אחד הדברים שאני אוהב בדיסק כיצירה מלאה הוא השיר הראשון והשיר האחרון בו שאמורים לתת את הרושם מהדיסק (הראשון) והטעם שאחרי לעוד (האחרון). השיר שפותח את הדיסק, "דממה דקה" הוא שיר שהקפיץ אותי כי הוא כל כך ישראלי ומתאים לאופי של הדברים שקוראים כאן (תזכירו לי לשים את המילים שלו מתישהו, הוא מתאים לאחרי פיגוע). ההמשך של האלבום הביא אותי למסקנה שאין כאן הרבה חדש מאהוד בנאי. לא יצא לי לשמוע אלבומים אחרים שלו במלואם, אבל יש תחושה שאני מכיר את רוב השירים. וזה לא רע, כי לאהוד בנאי יש דברים טובים. חוצמזה, קשה לי להצביע על שיר אחד שמעל כל השאר (יש כמה כאלה).

את הדיסק היותר מסקרן, זה של בלאקפילד, השארתי לנסיעה הביתה. דווקא ממנו הייתה לי אכזבה קלה. רוב השירים די בינוניים ואפורים והקול של סטיבן ווילסון נבלע במוזיקה. השירים של אביב שמתורגמים נשמעים קצת מצחיק באנגלית. בעוד שאת צלקות נשמע די זהה למקור (חוץ מהשפה כמובן), עכשיו מעונן באנגלית נשמע די מגוחך וכל החספוס של הקול של אביב גפן נעלם במתיקות של ווילסון, וזה מגיע לשיא הגיחוך כשהוא שר We are a fucked up generation. אכן, תמונות קשות.

אלה הם המצטיינים של הדיסקים:

אהוד בנאי - בלוז כנעני - לזכרו של מאיר אריאל. מצוין לשמיעה ברכבת. צריך להזכיר גם את דממה דקה, גבולות, סטארטר אני ומיכה השקט וענה לי. אמרתי שקשה לבחור מצטיין.

Blackfield - Pain - מעניין דווקא שהשיר היחידי שאביב גפן שר בו ממש ולא נותן קולות רקע יצא הכי טוב...

ומה עם טראביס? את המצטיין שלהם אפשר למצוא כבר באוספ אוגי מספר אחד.

אהוד בנאי - ממשיך לנסוע

משהו מהראשון שלו. אפילו קוטנר עשה ממנו פתיח ושם לתוכנית שלו ברדיו. "הלב שקפא הפשיר / לא חוזר לעיר / ממשיך לנסוע"... *****

הנבחרים של השבוע

1.      מיליונים - אתי אנקרי.

2.      איך זה מרגיש - כנסיית השכל.

3.      עכשיו טוב - גלעד שגב.

4.      שטח ההפקר - מומי לוי עם סאבלימינאל.

5.      להאמין - דוד ד'אור (בשבוע שעבר - 2)

1.      מיליונים - אתי אנקרי (1).

2.      אין מקום אחר (live 2003) - משינה.

3.      איך זה מרגיש - כנסיית השכל. (3)

4.      Blackfield - Pain (3).

5.      ככלות הקול והתמונה (2004) - דני בסן.

1. My Immortal - Evanescence (1).
   
2. Behind Blue Eyes - Limp Bizkit (2).
   
3. Too Lost In You - Sugababes (3).
   
4. In The Shadows - The Rasmus.
   
5. Milkshake - Kelis (5)

1. My Immortal - Evanescence (1).
   
2. Behind Blue Eyes - Limp Bizkit (2).
   
3. Cherry Blossom Girl - Air (3).
   
4. Love Profusion - Madonna (4).
   
5. Too Lost In You - Sugababes.

זה רק אני או שהמצעדים הישראלים מתחלפים כמעט כולם כל שבוע והלועזיים תקועים על אותם 3-4-5 שירים כבר כמה שבועות?