אוגי פסטי פסטי פסטיבל...

19 6/2006		פסטי פסטי פסטיבל...
		תגיות: טכניון

אם סמסטר החורף היה לי קשה, בא לו סמסטר האביב והציב רף חדש, גבוה יותר. העומס התגבר, הקורסים נעשו ברובם קשים יותר וסבוכים יותר והמטלות רק נערמות והן לא כאלו פשוטות. זה כמובן בלי להזכיר מה מחכה לי בחודש הבא כשהסמסטר ייגמר ויתחילו המבחנים. למרות שבסמסטר הזה יש יותר ימי חופש מסמסטר החורף, זה לא ניחם בכלל, כי לכל חופשה דאגו להצמיד כמות מובחרת של שיעורי בית או בוחן ביום הראשון אחרי החופש כמו שקרה אחרי חופשת שבועות. הדבר היחידי שנשאר להתכונן אליו בסמסטר הזה היה יום הסטודנט.

בעצם עד לרגע שבו הפכתי לסטודנט לא ידעתי מה הם כל ימי הסטודנט האלו. אולי שמעתי קצת בשנה האחרונה, בעיקר על אלה שקצת יותר קרובים לי לבית. והנה השנה אני פתאום מעורה יותר מה יש אצל השכנים. היום המושקע שהרימו בתל אביב, הדבר המצחיק שארגנו באוניברסיטת חיפה (מילא משינה, אבל שרית חדד וצביקה פיק?!) ועד האירועים שהמכללות הקטנטנות והנידחות ארגנו לעצמן. כל מה שנשאר לחכות הוא ליום הסטודנט המקומי, שבאופן מפתיע היה בין האחרונים בסבב. איפשהו באזור פסח פרסמו שאלון ובו ביקשו שנצביע עבור מי שאנחנו רוצים שיבואו. הצבעתי. הבטיחו כרטיס טיסה לאחד המצביעים (לאולמן ובחזרה...). לא זכיתי. אחר כך ניסו לייצר עמימות, לא לספר לאף אחד על מי הם מתכננים להביא. בינתיים הם הביאו את משינה לפתיחת הסמסטר ואת הדג נחש ליום העצמאות ושמרו על פרופיל שקט, עד שמישהו נכנס לאתר הרשמי של אינפקטד משרום וגילה שהם מופיעים בתאריך של יום הסטודנט בטכניון. צירוף מקרים, לא? מפה לשם פרסמו את כל תוצאות הסקר, התמודדו עם כאבי ראש בלתי צפויים (רמי קליינשטיין נעלב שמיקמו את השם שלו בקטן במודעה והחליט לבטל), טינפו את כל הקמפוס ואת כל העיר עם שלטים ענקיים על פסטיבל הסטודנט (יום הסטודנט זה של תל אביב, אנחנו צריכים להיות מיוחדים) ואפילו תלו שלט מכוער על אולם הספורט שספר את הימים לאחור (וכל פעם שעברתי שם הוא הראה מספר אחר). ככל שהימים התקרבו החלטתי לנסות לשכנע את חבריי הלא טכניוניסטים לבוא ולחגוג איתי ביחד. זה התברר כמשימה לא פשוטה. אחד לא יוציא את האף שלו מהספרים והמחברות שלו, המכונית של השני לא יכולה לצלוח את הרי הגליל, השלישי לא יבוא רק בשביל שלום חנוך (המחירים לחיצוניים לא היו נמוכים), הרביעית מנסה לנהל חיים בתל אביב והחמישית תקועה לה עם הרבה שביזות אי שם בדרום הרחוק. לא פשוט. בסופו של דבר, מתוך שני הלילות של ההופעה, רק התל אביבית הבטיחה להגיע ליום השני, כולל למסיבת הבריכה שהייתה מתוכננת. גם טוב.

יום ראשון שעבר, כשהאוטובוס מתחיל לטפס לו מרוממה לכיוון הטכניון התקשרה אליי החיילת ובישרה לי שהוציאו אותה במפתיע הביתה. כל החיילים שהיו אמורים לצאת מרותקים, אז תורה הגיע שוב. לא לקח הרבה זמן לשכנע אותה להגיע לערב הראשון. אינפקטד משרום קסמו לה מאוד (לי לא). גם שאר הערב הראשון לא היה רע, עם בית הבובות ועברי לידר יחד עם מירי מסיקה, פלוס במה נוספת (ביער!) של להקות צעירות. עכשיו נשאר רק לצלוח את יום ראשון ולסיים כמה שיותר עם השיעורים כדי לפנות כמה שיותר זמן לבילויים.

יום הלימודים של יום שני נגמר מוקדם מהצפוי. השיעור האחרון המאוחר יחסית נדחה לו בשבוע בגלל ההופעות (איך תלמדו שעברי לידר מחמם לו את מיתרי הקול בבמה ליד הפקולטה? השותף שלי לא הצליח להתרכז בכלום...) והיה לי מספיק זמן להתארגן. סימפ התעכבה לה ולי נמאס מהשיעורים שלי, אז לקחתי את עצמי למתחם. כבר ראיתי אותם פעם אחת סוגרים את כל האזור כשפורטיסחרוף הופיעו בפתיחת שנת הלימודים, אבל עכשיו זה היה יותר גדול. המון דוכני אוכל מכל הבא ליד, במה ענקית עם הרבה רעש (בית הבובות הופיעו), שפע של דוכנים שהזכירו לי את הטיילת באילת רק פחות חם מילאו את המעבר מהדשא המרכזי לכיוון חשמל ובמה נוספת קטנה שהוקמה ביער קיסלק. טוב, זה לא ממש יער. זה יותר שניים וחצי עצים שמהווים בית גידול לחתולים, אלה שהצליחו לברוח מהשווארמה של בית הסטודנט. שם הייתה עוד במה. סימפ הגיעה מצוידת באחותה הקטנה (שמצאה לה דרך לעקוף את השלט שאומר שהכניסה לקטינים אסורה). אחרי כמה סיבובים מסביב להכל, החלפת חוויות וסיפורים צבאיים של סימפ עם אחד הסטודנטים שלומד איתי ביחד, עברי לידר להופיע והלהיב את הקהילה הגאה שנצמדה לבמה. אחר כך הוא העלה את מירי מסיקה לבמה לשניים וחצי שירים ואני נגררתי החוצה לקצת אוויר. לא הרבה אחר כך אינפקטד עלו להופיע ואני החלטתי שזו כבר לא המוזיקה בשבילי, השארתי את צמד האחיות להתהולל להן עם המוזיקה ופרשתי ליער. זה היה די מתוכנן מראש מבחינתי. ההופעה האחרונה בבמה הצעירה הייתה של דפנה והעוגיות, שכבר שמעתי עליהן דברים טובים, ורציתי לשמוע קצת יותר מהם. לא אכזבו. קהל שהיה קצת יותר קטן מאלה שקפצו להם כמו משוגעים בדשא המרכזי קיבל את בנות (פלוס שני בנים) הלהקה, מי שידע את המילים הצטרף, וכולם שמחו נורא. מוזר לי שהיה רוב מוחלט לאנשים של מדעי המחשב (נו, טוב. סגרו לנו את החווה...). כשהעוגיות ירדו מהבמה (ולא רצו לחזור) עדיין נשמעו ברקע הקולות שעלו מכיוון לב הקמפוס (ממש כמו שחתול נתפס בבית הסטודנט...) ובלית ברירה הלכתי לכיוןו (לא התכוונתי להסתובב בטיילת של אילת). ההופעה נגמרה די מהר כי המשטרה לא אישרה להם להמשיך עם הרעש. איתרתי את צמד האחיות והן ליוו אותי בדרך המאוד ארוכה חזרה לחדר. נגמר היום הראשון.

השעון המעורר צלצל ב-9 בבוקר ואני התחלתי בהתארגנות שלי. באמצע ארוחת הבוקר התל אביבית התקשרה. היא הגיעה לחוף הכרמל במונית שירות והיא לא מצליחה למצוא את הכניסה לתחנה המרכזית. תל אביבים, מה לעשות. אם לא תשימו להם מבוך בדרך לרציפים כמו שיש בכיעור המכונה גם התחנה המרכזית ה"חדשה", הם לא מסוגלים להסתדר. אחרי לא מעט עצבים היא הצליחה למצוא את הכניסה וגם את הרציף הנכון לכיוון מעלה (לכל אלה שמתכננים ללמוד בחיפה בשנה הבאה הנה טיפ: בחיפה יש עוד שני כיוונים חוץ מה-4 הידועים: למעלה ולמטה...). אחרי זמן שנראה לה כמו נצח ("בזמן הזה יכולתי לחצות את תל אביב פעמיים...") היא הגיעה פנימה וזכתה לראות את החדר בגרסה המשודרגת שלו (היא הייתה הראשונה שהיתה בו, ביום שנכנסתי אליו ולא מצאה זמן לבוא שוב). אחר כך התחלנו בטיול לכיוון מועדון הספורט הסמוך למסיבת הברכה.

5 דקות מהטכניון בישרו השלטים בדרך. 5 דקות באוטו כנראה. עם כל העליות והירידות זה היה יותר מחצי שעה. לפחות בסוף חיכתה לנו הבריכה, צלולה ומלאה בכלור כמו שרק היא יודעת. מוזיקה נחמדה ברקע, בנות בלבוש מינימלי, דיילות שמחלקות שיפודי פירות בשוקולד ויורות קפירניה עם אלכוהול מרובי מים, מגלשות ומה לא. באחת בצהריים עלו הג'ירפות להופיע. די מהר התברר שהסולן שלהם כל כך שיכור ככה שזה היה מפתיע שהוא בכלל זכר את המילים לשירים (לא היה קשה לא להבחין בזה, הייתה לו כוס בירה ביד כל הזמן). לאורך כל ההופעה הוא בירך אותנו בערב טוב, טרח לספר כמה הוא מודה לטכניון שבזכותו הוא קיים (לטענתו ההורים שלו נפגשו כאן ו...) ופיטר את אחד מאנשי הצוות שלטענתו היה אחראי שנכנס לו זבוב לבירה. לקהל זה לא ממש הפריע, הם היו עסוקים בלהשפריץ מים אחד על השני. בסוף ההופעה, בצורה מאוד מפתיעה, חלק מחברי הלהקה מצאו את עצמם גם כן במים. אחרי ההופעה יצאנו לנו קצת להתייבש וטיפה להשתזף (אני לא משתזף, אני נשרף), הלכנו לאכול בפיצה מטר המקומי (וזכינו לראות הופעה של עובד ממורמר שמאיים לעשות בלגן ונעלם שנייה אחרי שמזמינים לו משטרה, שלא הגיעה...), מנוחה קטנה בחדר ויאללה, עוד ערב של הופעות מתחיל.

על הנייר הערב השני היה אמור להיות יותר טוב. בזמן שהיהודים עלו לבמה הסתובבנו לנו בטיילת תוך חיפוש אחרי דברים מעניינים (90% מהדברים שהיו שם מיועדים לבנות). אחר כך קצת השתחלנו פנימה אל תוך הקהל, שבאופן מאוד מפתיע היה מורכב הרבה יותר מהתיכוניסטים של חיפה מאשר הסטודנטים של הטכניון. אחרי היהודים היה אביב גפן אמור לעלות, אבל הוא התעכב, ומכיוון שנגמרו להם הנואמים (יושבת ראש אגודת הסטודנטים כבר דיברה 5 פעמים רק באותו ערב) נתנו למנחה האירוע שחר חסון להעביר את הזמן עם כמה בדיחות משלו. לא עבד לו. הטינאייג'רים דרשו אביב גפן ולא את האידיוט שמדבר גסויות על הבמה. רק היו חסרות להם עגבניות. בסוף אביב עלה וחצי מהילדות התעלפו. אין מה להגיד על אביב גפן. הוא כותב מעולה, שר מחורבן אבל פרופר מצוין שיודע להלהיב את הקהל שלו. הוא נתן הופעה מלאה ומצוינת, אולי טיפה ארוכה מדי. אחריו עלה שלום חנוך ובאופן די מפתיע, כל הטינאייג'רים נשארו לשמוע גם אותו ואפילו שרו (נוער משובח?), אולי זה בגלל שלקראת הסוף אביב גפן שוב עלה על הבמה ונתן עוד כמה שירים שלו. כששלום חנוך ירד החלטנו להתקפל ולא לחכות להופעה האחרונה של הערב של הנרי וניקה (של מי???).

בדרך אל מחוץ למתחם עוד הספקתי להגיד שלום לבורג שקפץ לביקור להופעות. אני הייתי עם נ' וגם הוא היה עם אנשים ולא יכולנו לפתח שיחה משמעותית. על מעלליו לפני ההופעה שמעתי רק למחרת בבוקר (בנות ישראבלוג מוזמנות לבלוג שלו לשגר בו חיצים...). חזרנו לחדר, השותף שלי כבר נחר מזמן, סידרתי לנ' מקום נוח לישון ואחר כך גם אני נרדמתי. בבוקר הייתי צריך להעיר אותה מוקדם (7 לפנות בוקר בשבילה) כי מה לעשות ולי יש יום לימודים. על השעה הראשונה שלי ויתרתי לטובת ליווי שלה החוצה אל תחנת האוטובוס הקרובה ונפרדתי ממנה. אחר כבר היה יותר קשה לחזור לעוד יום לימודים ארוך ומאוד מפרך, עם הרבה שיעורי בית שהצטברו להם. אבל מה? היה שווה את זה (אז מה עם בסוף לא הכרתי אף אחת, אין תחליף לבילוי עם החברות הכי טובות שלי), היה שווה את הכל. עד לשנה הבאה...

26 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-25/6/2006 18:59
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא