אוגי שוב לא שקט

16 7/2006		שוב לא שקט
		תגיות: רוחות מלחמה

ביום חמישי עוד הייתי אדיש לנחיתת הקטיושה בעיר. זה רחוק אמרתי, חתיכת פח קטנה שעשתה הרבה רעש ולא יותר מזה ואין סיבה להיכנס מהדבר הזה לפאניקה. אחרי שהבנתי שללמוד אני לא מסוגל (שיחות הרגעה טלפוניות, להרגיע אנשים היסטריים מסביבי), החלטתי ללכת לידידה שגרה לא רחוק, לא בגלל שהחדר שלי הוא הדבר הכי לא ממוגן שיש (ולה יש ממ"ד), אלא ביקור רגיל ושיחה שהיא הבטיחה לי כבר לא מעט זמן. אחר כך חזרתי לחדר לישון שם (שיחה לא הייתה).

הבוקר זה כבר היה סיפור אחר. קבעתי ב-9 בבוקר עם מישהו ללמוד למבחן מחר בחדו"א אצלי בפקולטה. כמה שניות אחרי שיצאתי מהביתן התחילו הבומים. זה היה ברור שזה לא עוד בום על קולי שמשאירים אחריהם עשרות המטוסים שטסים צפונה בימים האחרונים. אחרי הראשון היו עוד כמה, חזקים יותר וקרובים יותר. התחלתי להגביר את קצב ההליכה שלי לכיוון בניין הפקולטה (לשם אני אמור להתפנות אם קורה משהו). בדרך עוד הספקתי להוציא שיחה לאמא שלי להודיע לה שהיו בומים חזקים ושאני מחפש לי מחסה, והעיקר שלא תדאג. כשהגעתי לפקולטה נפגשתי עם מי שהתכוונתי ללמוד איתו ואז ראינו באינטרנט את הידיעה הראשונה על נחיתת מטח טילי קטיושה בעיר. שנייה אחר כך הצופרים התחילו לעבוד. החזרתי את המחשב לתיק וסחבתי את הבחור אל תוך חוות המחשבים, שם ידעתי שיש לפחות 2 מרחבים מוגנים (שאחר כך הסתבר שהיו נעולים), וגם החווה עצמה מספיק מוגנת. חיברתי את המחשב (לקח לו כרגיל שנה להתחבר) בשביל לראות חדשות וגם לנסות לתפוס את אמא שלי דרך האינטרנט, בעיקר כי זו הדרך היחידה לתקשר עם העולם שבחוץ אחרי שהרשת הסלולרית קרסה (וגם ככה אין קליטה בתוך החווה). אחר כך כבר הצלחתי להודיע לאבא שלי ולאחותי, וגם לסבא וסבתא שלי ולתל אביבית שהכל בסדר ובינתיים שורדים. אחר כך ניסיתי ליצור קשר עם החברים שנמצאים באזור, לראות שגם אצלם הכל בסדר.

לאורך כל הזמן הזה התחילו לטפטף מיילים מהנהלת הטכניון. בהתחלה ביטלו את המבחנים היום, אחר כך הוציאו הודעה שכל המבחנים מבוטלים עד להודעה חדשה, ואחר כך גם הוסיפו את העבודות. בסוף יצאה הודעה רשמית שהכל סגור. ב-12 קם ההוא שרצה ללמוד איתי למבחן מחר והודיע שנשבר לו והוא רוצה לנסוע הביתה, למרכז. יש לו אוטו והוא מוכן לקחת אותי איתו. אחרי התלבטות קצרה החלטתי שאין לי מה לחפש בצפון, רצתי לחדר, ארגנתי תיק והעמסתי הכל לאוטו. בריחה? אולי. באתי לחיפה בשביל ללמוד, ואם אין לימודים אין לי סיבה להיות שם. גם ככה תכננתי לרדת דרומה אחרי המבחן מחר הרבה לפני שכל הבלגן התחיל, לנקות קצת את הראש ולהיות בבית אחרי שבועיים לא קלים מבחינת לימודים.

אז עכשיו אני בבית, מחכה להתפתחויות, מחזיק אצבעות ומקווה לטוב ולשקט. בסופו של דבר, מותר לדאוג לאנשים שחשובים לי. השאלה היא כמה הם דואגים בחזרה...

21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ninelives99 ב-23/7/2006 12:46
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא