הוסף לקבועים

ישראבלוג 



 

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.

 

לעידכונים במייל:

הצטרף בטל מנוי          שלח

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±


מיקרו אוגי


שכנים
Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.


 
ארכיון:


חיפוש טקסט בקטעים:

חפש


8/2006


 

1
8/2006

  summer time: פוסט פתיחת החודש [אוגוסט 2006]
תגיות: פתיחת חודש

זו לא חופשת הקיץ שתכננתי לי. היא קצת התקצרה לי. היא בכלל הייתה אמורה להתחיל ביום שישי בצהריים, אחרי שהמבחן האחרון נגמר. בפועל, אני כבר יותר משבועיים בבית, לא עושה כלום, ועכשיו צריך לחכות חודש שלם עד שהמבחנים יתחדשו להם, אם בכלל. אז כל מה שתכננתי לעצמי לחודשיים וחצי (בהנחה שאני לא מתכוון לעשות אף מועד ב') אני צריך לדחוס לחודש הקרוב.

נתחיל בארגון של כל מה שמסביבי. מהמחשב צריך למחוק לא מעט דברים (כבר בוצע חלקית) ולשלוח אותו לתיקון השנתי שלו (הוא אוהב לבקר בחנות ובמעבדה לקראת יום ההולדת שלו) רק בשביל שיהיה אפשר לעבוד עליו כמו בן אדם (ושתהיה לו סוף סוף סוללה...). אחר כך צריך לעבור לשולחן וגם לחדר שלי, לעשות שייראו כמו משהו נורמלי ולא ערימה של דברים זרוקים בלי סדר כלשהו, להכין את הקרקע לקראת חזרה נורמלית ללימודים, בין אם למבחנים בחודש הבא וגם לסמסטר שיבוא אחריהם (מה שקוראים אצלנו היום בעדא בעדא...). צריך ללמוד בחופש הזה כדי שספטמבר יעבור בשלום, תרתי משמע.

אין ספק שהתמונה שלמעלה (התמונה המלאה נמצאת כאן) ממחישה בעצם את מה שאני מרגיש כלפי כל המצב הזה. להיות בתל אביב (או במקום אחר במרכז הארץ...) ולתת לכל המלחמה הזאת פשוט לחלוף מעליי, מסביב. מדי פעם להתעדכן בחדשות כי אי אפשר להתנתק מהם (למרות שהן די התחילו להימאס עליי בזמן האחרון), לשמוע חוויות של צפוניים (חיפה, קריות, עפולה וראש פינה) ולהמשיך לחיות בבועה של מרכז הארץ. אין לנו ממש משפחה קרובה מהצפון שיכולה לבוא להתארח (להיפך, המשפחה הרחוקה מחיפה הציעה דירה להשכרה לשנת הלימודים הבאה...), ככה שאין ממש נגיעה לכל העניין, מלבד החפצים שנשארו להם מיותמים בחדר במעונות. בינתיים מנסים לראות מה יקרה גם עם העניינים שם, מתי יהיה אפשר לחזור וכמה זה יעלה לי, ואם הכל יהיה בסדר.

בקיץ הזה תכננתי לעשות את המהפך הקטן בחיים שלי, זה שיגרום לי להתחיל באמת לחיות. זה אומר בעיקר להפסיק לשבת בבית ולהתחיל לעשות עם עצמי דברים, גם אם זה אומר לעשות אותם לבד. לא לחכות יותר לאף אחד. יש לי מנהג מגונה לדחות דברים, וזה נדחה לקיץ. אז עכשיו קיץ והגיע הזמן להתחיל לפעול בעניין. אחרי הרבה מחשבות החלטתי שיום חמישי הקרוב תהיה ההזדמנות המושלמת להתחיל עם זה. מה לעשות שנתקעתי עם כרטיס מיותר ולא הצלחתי למצוא מישהו שיסכים לקנות וללכת איתי (ולא, להגיד שמוכנים לבוא אבל לא יותר מזה זה לא ממש לא נחשב). אז הכרטיס יימכר בצורה זו או אחרת ואני אלך ליהנות לי לבד, כמו שבאמת מגיע לי, ועם זה יילך טוב, נתחיל לפתח את זה לכיוונים נוספים בהמשך החודש. לא עוד לשבת בבית מאוחר בלילה, להזיע כמו מטורף מול המחשב הרותח ולהתבאס מזה. מצד שני, יש כמה דברים שתלויים בנסראללה שקשורים ביום חמישי. כמו למשל אם בכלל תהיה הופעה, ואפילו אולי הוא יאפשר לזאת שבאמת מגיע לה לראות את ההופעה (טפו טפו טפו). וזה כל כך אירוני לשמוע עכשיו באוזניים את suffer well שלהם...

אז בינתיים מקדמים את העניינים הרגילים אצלי, ואפילו הפתעתי את עצמי והתחלתי לכתוב. לא בלוג, זה אני כבר עושה קרוב לשלוש וחצי שנים, אלא לכתוב משהו ממש. הרבה זמן רץ אצלי בראש איזה סיפור שצריך לצאת לו קצת החוצה, למסך או לדף. אז לקחתי אותו, וניסיתי לתת לו כיוון, להתחיל לעצב את הדמויות, את העלילה. כרגע אין עוד ממש הרבה, בסך הכל כתבתי סוג של פרק ראשון, וגם זה רק כמה פסקאות בודדות שמתחילות את העלילה. המטרה עכשיו היא לגרום לעצמי להמשיך, לתת דרור למחשבות ולסיפור, שרק ייצא לו החוצה. בינתיים, בחוץ, עזרתי לנוי-נוי לעבור (שוב) דירה. הצלחנו לדחוס את כל הארגזים שלה לפוקוס ולהעביר אותם לדירה החדשה, ואחר כך לפרק את הארון שלה ולהעביר את רובו גם כן, מלבד כמה חלקים שהיו קצת גדולים על האוטו (איך הם ייצרו אותו בלי תא מטען שלא מתפרק?!), וגם המזרן נשאר מאחור והיא העבירה אותו למחרת עם כל מה שנשאר. אחר כך ישבנו אצלה בדירה החדשה, מותשים מכל המעבר הזה, וכל מה שהיה לה אכפת זה לא הדברים שלה שנשארו בדירה הישנה, אלא האידיוט שלה שרק מחרפן אותה, ולי (כרגיל) נגמרו המילים בשביל לעשות לה קצת יותר טוב. בסוף, לפני שהלכתי, ואחרי חיבוק ארוך ארוך וקרוב, היא הודתה לי על הכל ואמרה לי שאני אחד האנשים המדהימים שהיא פגשה. ולמרות ההרגשה הטובה אחרי אחת המחמאות היותר גדולות שקיבלתי בחיים שלי, הייתה צביטה קטנטנה בלב, שאולי זה הגיע שנה מאוחר מדי.

ועכשיו צריך להעביר את החודש, לעשות את החיים טובים יותר, הגיוניים יותר. להפסיק להרגיש חרא מכמעט כל דבר שאני עושה, ולהרגיש טוב יותר, להיות בן אדם טוב יותר. אם אתם מחפשים אותי, תמצאו אותי בעדא בעדא חיפה...

(ואם כבר חיפה, מחר בבוקר אני קופץ צפונה לסדר כמה עניינים ולקחת כמה דברים הביתה. גיחה קצרה וחוזרים לבועה)

עדכון: דפש מוד ביטלו את ההופעה. איזה כיף...


20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/8/2006 22:55
לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא     



 

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות
Site Meter