אוגי הומלס

29 8/2006		הומלס
		תגיות: טכניון

אחד הדברים הכי חשובים לסטודנט ממוצע הוא שיהיה לו איפה לשים את הראש בלילה לישון, איפה לשבת ולהתמודד באומץ עם שיעורי הבית שלו (לא אמרתי להכין, אמרתי לנסות להבין מה לכל הרוחות רוצים ממנו עם הייצור המוזר הזה על הדף), מקום להתכונן, בעיקר נפשית, למבחנים, מקום שהוא יוכל להכין לעצמו אוכל להשביע את רעבונו, וגם, מדי פעם לנוח ולארח אנשים אחרים לחברה. סטודנטים שגרים בקרבת הקמפוס מסודרים. יש להם את הבית שלהם, את אימא שלהם שתדאג להם, תעשה להם כביסה ותדאג להאכיל אותם. אחרים גרים קצת יותר רחוק וצריכים למצוא לעצמם פתרון דיור הולם. האוניברסיטאות (וגם חלק מהמכללות, כך שמעתי) מציעות לסטודנט המרוחק את פתרון המעונות, מגורים שהן הקימו בשטח הקמפוס או בסמוך לו ומשכנים סטודנטים. לכל מקום יש את היתרונות שלו וגם את החסרונות מול לשכור דירה בעיר.
לא באתי כמובן לספר ולהלל על המעונות בטכניון. גם לא באתי לספר על השנה שעברה עליי במעונות. את זה אני משאיר לסוף השנה, לסוף תקופת המבחנים המורחבת שתתחדש ביום שישי. באתי לספר על הסאגה שעברתי בשביל המעונות לשנה הבאה.
סטודנטים וותיקים (איזה כיף להיות פז"מניק...) צריכים להגיש איפשהו במהלך חודש מאי את טופס הקבלה שלהם למעונות. הם צריכים לצרף לו את כל המסמכים שיאפשרו לאנשים שמעליהם לחטט להם בחיים ולהחליט אם הם מתאימים: מי ההורים שלהם, כמה הם מרוויחים, איזה רכב יש למשפחה (ואם יש כמה), אם יש אחים ואחיות ומה הם עושים, אם הסטודנט עובד או לא, שירת בצבא או לא, מה וכמה הוא לומד ומה לא. חוץ מלהיכנס לו לנשמה או לעקוב אחרי כל צעד שלו, הם מחפשים הכל. זה היה באמצע הסמסטר, אז אספתי את כל הטפסים והאישורים שהייתי צריך והגשתי. הם התקשרו וביקשו עוד כמה, אז הם קיבלו. אחר כך ממתינים.
תשובות הגיעו בתחילת החודש, בדיוק כמו בשנה שעברה, כשחיכיתי להחליט איפה אני רוצה ללמוד על סמך החלטת המעונות. במקום מכתב מהודר כמו בשנה שעברה, הגיע מייל קצר ממשרד מעונות שבישר שבקשתי נדחתה. הסיבה: אי עמידה בתנאי הסף לקבלת מעונות. ככה, בצורה סתומה ולא מובנת. סימני לחץ ראשונים התחילו לבצבץ להם. אמרתי לעצמי, יהיה בסדר, תהיה רשימת המתנה ואתה תקבל את החדר שלה במסגרתה. בינתיים שמעתי ששותף פוטנציאלי שגר לא רחוק קיבל מעונות והבלבול רק גבר. שבוע עבר, ואני קראתי שוב את המייל שקיבלתי ואז שמתי לב שהפלא ופלא, אפשר להגיש ערעור. הורדתי את טופס הערעור, כתבתי בצורה יפה שוב את ההסברים למה אני צריך לקבל מעונות ופיקססתי צפונה (הייתה מלחמה, תלכו אתם תגישו אותו באופן אישי). בינתיים עברו עוד כמה ימים ובפורום של האגודה התפרסמו הודעות מתי יהיו תוצאות לערעורים ופרסום של רשימת ההמתנה. חייגתי למענה הקולי וזה בישר לי, בצורה אוטומטית וקרה שאני לא זכאי למעונות. אחרי ערעור. עכשיו המצב היה קצת יותר לחוץ, אבל עדיין חשבתי על רשימת ההמתנה. בחמישי בלילה חייגתי שוב למענה הקולי. חזר על עצמו כל התקליט, שוב אני לא זכאי, שוב אחרי ערעור. ואז "מיקומך ברשימת ההמתנה: 209”. עכשיו כבר הייתה היסטריה.
לא בניתי בכלל על העובדה שאני לא אקבל מעונות. לא היה לי בכלל בתוכניות להתחיל לחפש לעצמי דירה בחיפה. בינתיים המלחמה נגמרה לה, ואפשר להסתובב בעיר בחופשיות בלי לחפש אחרי המקלט הפנוי הקרוב, אבל כזכור, ממתינים לי עכשיו חודשיים של מבחנים (השלמת מועדי א', יחד עם מועדי ב' וג', פתיחת שנת הלימודים נדחתה) וזמן לחפש דירה לא נראה באופק. הועלתה אפשרות לשכור דירה מנציגות רחוקה של המשפחה המורחבת בחיפה, בינתיים ללא הרבה מחשבות בכיוון. עד לסוף תקופת המבחנים יש לי עדיין את החדר שלי שלא הזדכתי עליו ואני עדיין מתכוון להשתמש בו, אבל אחר כך, אלוהים גדול.
על סף ייאוש, פניתי לרכז המעונות באגודת הסטודנטים, שיסביר לי למה לא קיבלתי. אחרי בדיקה הוא חזר אליי עם תשובה. מסתבר שהמרחק והשירות הצבאי הוסיפו לי נקודות, אבל ההורים דאגו לפסילה. מסתבר שהמשכורות שלהם (ברוטו, אגב) היו גבוהות מדי בשבילם, והם טענו שאני יכול לשכור בעצמי דירה על סמך זה. רק דבר אחד הם לא לקחו בחשבון. ההורים שלי לא ממש גרים ביחד וחיים ביחד. נכון שיש איזה שהוא קשר ביניהם (קוראים לזה ילדים) וששניהם תומכים, אם צריך, אבל אני גר אצל אימא ורוב הנטל נופל עליה, ככה שהחישוב שלהם לא הכי מדויק. הוא הסביר לי שאני צריך לכתוב (שוב) מכתב ולפרט (שוב) את הדברים האלו, רק לשים עליהם יותר דגש. אז כתבתי ושלחתי. היום הגיעה הודעת קבלה למעונות.
בתיאום כמעט מושלם עם החזרה שלי למעונות הישנים שלי, אני כבר רואה את החיים בחדר הבא שלי. חדר לבד, בתוך דירה עם עוד 4 שותפים (אחד כרגע באופן כמעט ודאי, שנינו ביקשו אחד את השני), עם סלון, מטבח ושירותים בתוך הדירה, בידוד לרעש ואזור נחמד יחסית, למרות שקצת יותר רחוק מהפקולטה (אבל זה נפתר בזכות חיבור לרשת בחדר תמורת תוספת תשלום קטנה). אנחת הרווחה התחלפה מהר בקריאות שמחה ובעיקר ההבנה, שאם לא מתעקשים על משהו חזק, לא מקבלים אותו.
אני בצפון, מתכונן בראש קצת יותר שקט למבחנים שלי, אם במקרה אתם מחפשים אותי...שמור בטל

21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-2/9/2006 20:15
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא