אוגי חמש אחרי המלחמה: פוסט פתיחת החודש [ספטמבר 2006]

1 9/2006		חמש אחרי המלחמה: פוסט פתיחת החודש [ספטמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש

ספטמבר הגיע לו ואני מרגיש שיש משהו שונה באוויר, ואני לא יכול להגיד בדיוק מה זה. אולי זה בגלל המבחנים שמתחדשים להם וגרמו לי לחזור לצפון אחרי הרבה זמן. אני שוב מוצא את עצמי בחדר, כותב על המחשב בשעות הקטנות של הלילה פוסט שאני מתכוון לפרסם רק מתישהו למחרת, כשאני אוכל לחבר אותו סוף סוף לרשת. יש משהו שונה בחדר עכשיו. אני לבד, אבל זה לא כמו כל הפעמים שהייתי לבד בחדר בשבתות שנשארתי. כל החלק התחתון של החדר מרוקן לגמרי אחרי שהשותף שלי לקח את הדברים שלו מהחלק שלו ועכשיו המדפים שלו שהיו עמוסים בקלסרים, השולחן המבולגן והמיטה המסודרת עומדים ריקים ועירומים וצועקים להם את השקט שיש בחדר. אני גם לא מסוגל להתפרש לחלק שלו כי כל כך התרגלתי לחלק הקטן שלי, במפלס העליון של החדר. למטה אני יורד בעיקר בשביל לאכול או לפתוח את החלון הגדול בשביל שייכנס קצת אוויר.
ביום ראשון כבר מבחן ראשון ואני לא יודע אם אני כל כך מוכן אליו. יותר מדי חומר מנסה להידחס לו פנימה אל תוך הראש ואני לא יודע עד כמה אני מסוגל להגדיל אותו בשביל לעבור בשלום (ובעיקר לעבור!) את המבחן. אחר כך יש מנוחה קטנה עד למבחן שאחר כך, אבל אחר כך הם ימשיכו במלוא העוצמה. 5 מועדי א', מהם אחד יידחה למועד ב' בגלל שהוא נתקע בדיוק באמצע, ועוד מועד ב' אחד שאני ניגש שוב (המבחן היה ביום שהתחילה המלחמה), בתקווה אחר כך לכמה שבועות של שקט ושלווה לפני שמתחילים שוב ללמוד. זה לא פשוט לחזור לכל הבלגן הזה, להבין הכל. לפחות הצלחתי לקבוע לי קבוצת למידה קטנה של אנשים שאם בעזרתה אני לא אצליח לדחוף את החומר עמוק עמוק פנימה, אני לא יודע באיזה צורה אחרת אני אוכל.
זה לא רק הלימודים. בזמן האחרון יש לי איזה תחושה כזאת בגוף, מין עקצוצים כאלו, שמנסים לרמוז שמשהו בחיים שלי הולך להשתנות בזמן הקרוב. גם השבוע היו לי דברים מיוחדים כמו לקחת את נוי נוי למשחק כדורגל (המשחק עצמו היה חרא, אבל נהניתי להיות איתה), ללכת לעיר הבירה שהועברה לחיפה (היה די עלוב השנה, והמוזיקה הייתה על הפנים) ולבלות אתמול (חמישי) ערב מהנה מאוד בחברת מישהי. אם למרות כל התקופה הזאת של המבחנים אני עוד מספיק ליהנות קצת (קצת הרבה...) וגם להרגיש טוב עם זה, סימן שבאמת משהו שונה אצלי. צריך קצת ליהנות מהחיים האלו ולא להיות קבור על הזמן מתחת לערימות של ספרים, מחברות ואינטגרלים משטחיים למיניהם שלא ניתנים לפענוח באמצעות משפט גרין (או משהו כזה, כתבתי מאוחר בלילה את הפוסט, אני כבר לא זוכר את החומר...).
כנראה באמת הגיע הזמן לשינוי כלשהו. כל הזמן אני מרגיש שהחיים שלי שוב עומדים במקום, שאני נכנסתי לסוג של שגרה מעיקה של לימודים ושאני לא מצליח לעשות דברים אחרים, חדשים. בעיקר, הגיע הזמן שאני ארגיש טוב עם עצמי, להסתכל בראי וליישר מבט אל מה שיש שם. אני מרגיש שנוצר איזה שהוא נתק בין האני האמיתי ל"אוגי", שאמור להיות אני. מרגיש שהוא לא בדיוק אני, שיש הבדלים בין מה שיש כאן ובמקומות אחרים ברשת שפוגשים אותי לבין העולם שבחוץ. לא צריך להיות פער כזה. חלק מהשינוי שאני צריך לעבור הוא לדעת להיות בעולם שבחוץ כמו שאני מבעד למסך ולמקלדת, להצליח לתקשר בצורה יותר טובה ולא לשמור דברים בבטן. אפשר גם לדבר עליהם, לא חייבים לכתוב אותם כל הזמן.
לאט לאט גם זה יקרה, לבד או בעזרת אנשים אחרים. ברגע שאני יודע שיש לי את הרצון הזה, אין סיבה לא לקחת את זה הכי רחוק שרק אפשר, ואירועי השבוע (פוסט קודם) לימדו אותי שהם רוצים משהו חזק ומתעקשים עליו, בסוף מקבלים את מה שרוצים ואולי אפילו יותר מזה.

"משהו בחיי הולך להשתנות"
[להתראות נעורים שלום אהבה – משינה]שמור בטל

40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Just@Girl ב-7/9/2006 23:59
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא