אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר.
דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ± « צהוב/ה » ±
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
|
|
9/2006
כן, אני יודע שזה טיפ טיפה מאוחר, אבל יש תירוצים טובים (תמיד יש תירוצים טובים, לא?), ולמרות שהמבחנים ממשיכים להם (מועדי ב') והשבוע הרע שעבר עליי (שני הפוסטים האחרונים ממחישים את זה במדויק, והעניינים לא במגמת שיפור) צריך לרשום את כל מה שאני מצפה מעצמי לשנה החדשה שרק התחילה. הסדר לא ממש מחייב, אבל מחייב לעמוד בכל הדברים האלו.
להתחיל ללמוד לשם שינוי כמו שצריך. נכון שזה שנה ראשונה, אבל אני יודע שאני מסוגל ליותר. הרבה יותר. לדעת להתרכז במשהו בלי לקפוץ לשום דבר אחר בסביבה. להצליח לתת את כל תשומת הלב בשביל שהדברים יכנסו פנימה ולא רק יחלפו מעליי. להפסיק להאשים את עצמי בבדידות, ולדעת גם ליהנות ממנה. מצד שני, לא להיות כל הזמן לבד. לשתף אחרים בדברים שלי, להיעזר בהם ותוך כדי כך להבין דברים יותר טוב (לימודים וגם עניינים קצת יותר אישיים). להיות החבר הכי טוב שאני יכול לאנשים שאני מרגיש קרוב אליהם. לא לוותר להם כשרע להם, שידעו שיש מי שרוצה בטובתם ולא משנה מה קורה. לא להתעלם מהם ולהרחיק אותם כשהם הכי צריכים, ולא משנה מה יש לי לעשות באותו רגע. מצד שני, לדעת לשים קווים אדומים וברורים עם כל אחד. לא לתת לאף אחד את היכולת לפגוע בי, קרוב ככל שיהיה, ובעיקר לא להגיע למצב כזה. לא לשתוק על בגידה באמון שאני נותן באחרים. זה דבר שאי אפשר להחליק הלאה, גם אם זה האדם שהכי קרוב אליי. להיות פחות סנטימנטלי, פחות רגשני. מצד שני, לא להיתקע באדישות. לא לייצר ערימות של ציפיות עד השמיים. זה כמעט תמיד גורם לאכזבות, רובן מכאיבות. להפסיק לחשוב כל הזמן, לנתח דברים, לחלום בהקיץ על מה שאני רוצה שיקרה (ציפיות כבר אמרתי?). להתחיל לעשות יותר, ופחות לחשוב על הדברים. פשוט לעשות. לא לוותר לעצמי על הדברים שאני באמת צריך. לאכול יותר נכון, ללכת יותר (הרבה יותר) לחדר כושר ולבריכה ואם לא זה, אז לפחות להוציא את עצמי לחצי שעה של הליכה. כל יום. להיות יותר קשוב לעצמי, לדברים שאני צריך. להיות קצת יותר מאורגן, קצת יותר מסודר. גם בדברים שמסביבי, וגם איך שאני נראה. למצוא מקור הכנסה טוב, כזה שלא יפגע יותר מדי בלימודים שלי. אני עדיין יכול לחיות מהחסכונות ומההורים, אבל יש גם תוכניות אחרות (לתקן את המחשב, לנסוע כשסוף סוף יהיה חופש, טיול גדול אחרי הלימודים, לבלות). לקחת אחריות על הדירה החדשה במעונות (כניסה בעוד חודש), לקבוע שם את העניינים כדי שלכולם יהיה נוח וטוב לגור וללמוד שם. לדאוג שיהיה בנינו חיבור טוב (ונכון לעכשיו, אני החוליה המקשרת בין שני השותפים הפוטנציאלים, בתקווה שהשניים הנוספים יהיו גם כן בסדר, במידה ולא נצליח למצוא לעצמנו עד סוף השבוע). למצוא בכל קורס קבוצת למידה טובה שיהיה אפשר להיעזר בה (וגם בה לקבוע את הטון). לא להיתקע לבד, בשולחן לבד בכל ההרצאות והתרגולים. להתחיל לשאול אנשים, לדבר איתם. פה זה לא התיכון, הגיע הזמן לצאת מהטראומה. בכלל, למידה בצוות זה אחד הדברים שהכי עזרו לי השנה וחבל שלא יישמתי את זה יותר. להפסיק להתאכזב מהעובדה שאין לי מישהי, מהעובדה שאין לי אהבה. צריך גם ליהנות מהעובדה הזאת, להתרכז בדברים אחרים בחיים, ולהאמין שזה יגיע. נוי-נוי כבר אמרה לי שאני מסוג הטיפוסים שכשאצלם זה קורה, זה נמשך הרבה מאוד זמן וזה הכי רציני שיכול להיות. לשים לב בזמן לכל הסימנים האלו, הקטנים האלו, שכמעט לא שמים לב אליהם. סימנים שמרמזים על סוג של הזדמנות שבדרך, הזדמנות שכדאי לתפוס בשתי ידיים כדי שגם הסעיף הקודם יתקיים. ובכלל, לא לרדוף, לא להינעל, לא להיות יותר מדי מוקסם (ואם כבר, אז גם לא להראות את זה יותר מדי), לא לחכות, להעיז, לא לחשוש כי בעיקר לי אין מה להפסיד, להבין מה הצד השני בעצם רוצה. לנתק מדי פעם את האינטרנט. צריך לדעת להתרכז בלימודים. בחדר החדש זה יהיה יותר קשה, כי אז השקע יעבוד. לא לסגור את עצמי כל כך מהר, להנמיך את החומות שמסביבי, לתת למי שמעוניין להתקרב את היכולת הזאת, אבל בקצב שלי. לדעת לקרוא אנשים טוב יותר כדי לדעת איך לעשות את זה. לא לשתוק, לא להיסגר כשרע לי. להוציא כמה שיותר החוצה. להצליח להתבטא בקול באותה צורה שאני מתבטא בכתב. לא לפחד משום דבר, כבר חוויתי את כל הדברים הגרועים. להפסיק לאכול את העטים שלי. יותר מדי מהם התפוצצו לי השנה בגלל זה. להאמין בעצמי, להאמין שאני מסוגל להכל, שאני יכול לעשות הכל, ובעיקר – שאני יכול להצליח בזה. והכי, אבל באמת הכי חשוב – להיות אני.
והעיקר – שבאמת תהיה שנה טובה, כי מגיע. לי ולכולם. מוקדש עם הרבה דבש (או פסטה ברוטב עגבניות, כי זה מה שסטודנטים מכינים לעצמם בתקופת מבחנים...) לכל הקוראים כאן, אלה שסופרים את הזמן שלהם כאן כבר בשנים ואלה שהגיעו לא מזמן ונשארו, וגם לכל אלה שרק מזדמנים לכאן (מי כתב צילג בגוגל ולא קיבל?). שתהיה שנה טובה. באמת. שמור בטל
הוסף
תגובה
הצג תגובות כאן
1 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של
NineLives ב-1/10/2006 17:35
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
|