אוגי אמצע הלילה

7 10/2006		אמצע הלילה
		תגיות: מסעותיי עם עצמי

אמצע הלילה, העייפות כבר שולטת, המיטה כבר קורצת אבל הראש כל כך מלא במחשבות שלא ממש רוצות להתנדף החוצה (וגם השכנים מהחדר ממול שעושים דיון פילוסופי מעמיק). חג בחוץ ואני לא מרגיש אותו. אולי כי כל היום אני מתעסק במבחן הקרוב שיש לי, שמחכה לו עם המלתעות האימתניות שלו כבר בתחילת השבוע. אמצע הלילה, ורגע לפני שאני נכנס למיטה הצרה והבודדה של המעונות, הראש והלב מנסים להבין את היום שעבר, את השבוע, החודש וגם את השנה האחרונה, אבל בעיקר לנסות להבין מי זה אותו אדם שיושב עכשיו לתקתק מחשבות במקום לטפס במדרגות אל עבר השירותים במסדרון, לצחצח שיניים ולצלול לשינה שאני מאוד צריך.
זה אחד מאותם הרגעים שכל מה שאני זה לבהות בחלל האוויר ולחשוב. פשוט לחשוב. המחשבות נודדות להן לכל כיוון שאליו הן רוצות, אבל בעיקר לכיוון החלקים היותר כואבים שבלב, מנסות להבין למה כל זה נגרם, למה הפצעים נשארים פתוחים כל הזמן ולא נסגרים. סוג של ניסיונות ניתוח עצמי. פעם אמרו לי שהיה מתאים ללכת ללמוד פסיכולוגיה, אבל גם את עצמי אני לא מצליח להבין. יש בתוכי חלק שרק רוצה לצאת החוצה, שרוצה לצעוק ולפרוק הכל, שרוצה לחיות את החיים כמו שמוכרים לו אותם בחוץ, שרוצה להתפרע לגמרי ולזרוק את החיים שיש לו עכשיו.
אבל זה לא אני. אני תמיד יישאר זה ששותק, שעומד לו בצד עם חיוך דבילי ומקשיב לאחרים, שאף אחד לא מקשיב לו כשהוא פותח את הפה ומנסה להגיד משהו. אני, שבוחר טוב טוב מי אני רוצה שיתקרב אחרי לא מעט צלקות שהותירו בי, שלא תמיד נותן לשיחות לזרום, שלא תמיד מנסה להשקיע מאמץ כדי "למכור" את עצמי לסביבה או למי שמנסה להתקרב ולהתאכזב כשאנשים לא באמת רוצים להתקרב ולהכיר (ואז להאשים את עצמי ולחפור עמוק בשביל להבין למה).
הבעיה היא, שאני לא מסוגל להיות משהו שאני לא. לנסות להשתנות אומר כמעט לשנות את כל האופי שבניתי לעצמי במשך השנים. אני לא מסוגל לשחק בן אדם קר ומרוחק רק בשביל לגרום למישהי לרצות להתקרב אליי. בסופו של דבר, אני אמצא את עצמי מפטפט איתה כרגיל ואפילו מציע לה עזרה קטנה במשהו שהיא לא מסתדרת איתו. או לא להבין למה בן אדם מנסה להתקרב אליי, ולפעמים להרגיש שזה יותר מדי חונק אותי כל הקרבה הזאת, שלפעמים אני מרגיש שאני לא ממש מבין מה הולך כאן אבל אני לא מסוגל לפגוע בצד השני, שאני יודע שהוא בא עם כוונות טובות.
ולסלוח. להיות מסוגל לסלוח למישהו שפגע בי בנקודות הפנימיות ביותר, שהפר את האמון שנתתי בו, ולמרות כל זה, אותו אדם עדיין חשוב לי ואני מאוד דואג לו. אולי מתוך אמונה שלמרות הכל, עדיין מסתתר שם בפנים האדם שהכרתי, שנתתי בו אמון מלא, שאפילו לימד אותי חברות מהי. אני לא מסוגל להתנהג בקרירות, לא מסוגל לפגוע בחזרה (והיה ניסיון לפגוע בנקודה רגישה, שכל כך כעסתי על עצמי בשנייה שלאחר מכן).
מבחוץ לא רואים שום דבר. המסכה מכסה את הכל והמחשבות, יחד עם כל הכאב, נשמרים עמוק בפנים. מבחוץ רואים רק שקט, ויש כאלה שרואים גם את הטוב שיוצא החוצה מבעד להכל (כי ככה אני). אפילו ההיא, זו שאני לא מצליח להוציא מהראש (וכנראה שעדיף שהיא לא תהיה שם), אמרה לי ממש לפני שבוע שאני אחלה של בן אדם (ועל זה אמרה זו שמכירה אותי יותר טוב מכולם שאני לא צריך אותה שתגיד לי בשביל שאני אדע את זה). בסופו של דבר עדיין קיימת בי האמונה שיהיה טוב. היו לא מעט רגעים כאלו, הם די חמקמקים, אבל קיימים. קצרים וקטנים, אבל קיימים. ויהיו עוד, ואפילו כאלו יותר ארוכים.
אמצע הלילה, העיניים כבר נסגרות מול המסך. תיכף אני אחליף בגדים ואכנס אל מתחת לשמיכה שלי עם הגב אל הקיר ואבהה בחלל, אתן למחשבות להתערבל להן. בסופו של דבר, העייפות תכריע אותי (אם לא דברים אחרים) ואני אצלול לי לחלומות. צריך את השינה הזאת. בבוקר ממתין לי יום ארוך ארוך של לימודים, עם הרצאות בוידאו וקבוצת למידה שפותרת מבחנים ולפעמים רצה מהר מדי מכדי שאני אבין (וכדאי לא לשבת כמו היום בקצה השולחן, רחוק מכולם). אולי אני אחשוב איך הבלוג הזה הפך ממקום שבו רשמתי בעיקר שטויות למקום של פריקת עול כללי, למקום שבו אני באמת נפתח כמו שלא האמנתי שאני מסוגל, ולפעמים אפילו לחשוב שזה יותר מדי, שהלכתי רחוק מדי. שינה טובה, זה מה שאני צריך עכשיו. קצת חופש גם לא יזיק. לתת גם למחשבות לנוח, שיפסיקו להתרוצץ להן כל כך בראש. לפחות עד סוף הלילה.

"לישון כל היום
להתעורר מאוחר
להישאר ער עד סוף הלילה
ולסמן שעוד יום עבר"
[מי נגד מי – החברים של נטאשה]שמור בטל

57 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ninelives ב-23/10/2006 16:42
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא