אוגי העיר באפור

25 10/2006		העיר באפור
		תגיות: יומן מסע

מצאתי לי יום לטיול בתל אביב (אתמול), הא? אפור וחם כזה, עם ציפייה לגשם שמתישהו אמור לבוא, שחוששים שהוא יבוא באמצע כל הטיול שתכננתי. בסוף הוא לא בא בזמן הטיול, רק מאוחר יותר, אבל למה להקדים את המאוחר?
התחלתי את הטיול בנסיעה עם הקו שתמיד הביא אותי לעבודה במלון, דרך כל הסיבובים שהוא אהב לעשות בבת ים ובדרום תל אביב. ירדתי תחנה אחת קודם, ליד האופרה, והלכתי לכיוון הים. שמש חורפית עם תוספת של שמיים אפרוריים כחולים קישטו את קו הרקיע של העיר ללא הפסקה והים נצץ לו. מצאתי לי את הנקודה שרציתי להתיישב בה ופשוט להתחבר עם הקולות של המים והמוזיקה ששמרתי בנגן שלי. ליד האנדרטה לאוניה אלטלנה, איפה שגל של אבנים נכנס אל תוך המים, במקום שבו אני ונוי-נוי ישבנו באחת הפעמים הראשונות, לשבת, לדבר, להכיר ולהתמכר לרעש הגלים שמתנפצים אל הסלעים מסביב. ישבתי לי עם המוזיקה באוזניים קרוב לשלושת רבעי השעה עד שזוג זקנות באו והתיישבו לידי והפרו את השלווה שלי. צילמתי כמה תמונות, אספתי הכל לתיק והמשכתי בדרך.
לא היה לי תכנון מוגדר למסלול. רציתי כמה שיותר ים וזה מה שעשיתי. הלכתי לי על קו המים לכיוון צפון. בהתחלה לאורך חוף פרישמן, אחר כך מאחוריי בריכת גורדון ואז על הטיילת הקטנה והחדשה בחוף הילטון עד לחוף מציצים. משם כבר הגעתי לנמל תל אביב שנראה יותר כמו קניון קטן ומפוזר (מזכיר נשכחות מימי הצבא בחיפה ומרכז הקניות ליד הבסיס). חשבתי בהתחלה להגיע לשפך הירקון אבל ויתרתי וחתכתי דרך איצטדיון המכביה לכיוון אולם הזוהמה המתקרא אוסישקין. כבר אז הבטן שלי החליטה קצת לקרקר לה ונורא בא לי פלאפל, רק לכו תמצאו פלאפל בתל אביב. בדיזינגוף לא ממש מצאתי אחד כזה, אז חתכתי דרך שדרות נורדאו לכיוון אבן גבירול. החלטתי דווקא ללכת קצת צפונה לכיוון אזור שאני לא ממש מכיר אבל התייאשתי ביהודה המכבי והתחלתי להתקדם שוב מזרחה וגם שם לא היה כלום. בוויצמן פניתי דרומה דרך כיכר המדינה (נו, באמת, מצאתי מקום לחפש בו פלאפל) עד לקניון ליד איכילוב. כאן כבר נשברתי ונכנסתי פנימה, משתעבד לאמריקניזציה בשביל למלא את הבטן.
סיימתי את הארוחה והחלטתי להמשיך בדרך. כמה דקות אחר כך התחיל לי כאב חד בכף רגל ימין. בהתחלה זה עוד היה נסבל, אחר כך זה כבר ממש הפריע לי ללכת. התיישבתי לי על ספסל בשביל לתת לו לעבור (ולסיים את הגלידה), בתקווה שיהיה יותר בסדר. ישבתי שם חצי שעה ונראה שהכאב עבר לו, אז החלטתי להמשיך ללכת. כמובן שטעיתי. הפעם הכאב היה הרבה יותר חד וכבר ממש גררתי את הרגל. ידעתי שאני לא יכול להמשיך אבל מה לעשות שהתחנה הכי קרובה הביתה נמצאת באבן גבירול, ליד כיכר רבין. גררתי את עצמי בקושי לאורך רחוב בלוך, עושה מדי פעם הפסקות. הגעתי לכיכר, חציתי את הכביש לכיוון התחנה ואיזה ריח עלה אז באפי? פלאפל...
על דבר אחד מהתכנון שלי להיום לא ויתרתי וזה לסיים אותו על כוס קפה עם נוי-נוי. במקום להגיע אליה ברגל, לקחתי את האוטו ואספתי אותה מהעבודה, וישבנו בבית קפה קטן ומקסים ליד הבית שלה. הזמנתי לי תפוח אדמה אפוי עם רוטב פטריות שפשוט ללקק את האצבעות, ביחד עם תה ג'ינג'ר לימון ודבש לשנינו שהיה מעולה. לאורך כל הדרך אליה מישהו ניסה לצלם בעצמו את העיר (ואחריו הגיעו קולות רועמים), וכשישבנו לנו מתחממים מהאוכל ומהתה התחיל לרדת גשם בחוץ ששטף את הכל והשאיר אותו נקי. זה הבריח כמה מהאנשים פנימה, מהחצר הפנימית של בית הקפה (ממש בין הבתים שמסביב). הרגל קצת פחות כאבה לי, אז יצאנו לטיול קטנטן בסביבה. גילינו חנויות מדליקות בטשרניחובסקי, התפעלנו מהבתים לאורך רחוק ביאליק וכמה שהם שונים אחד מהשני, עד לבית העירייה הישן, ובחזרה אליה הביתה.
וככה נגמר לו יום של ניקוי ראש מוחלט, כשהרעמים מרעידים להם את החלון בחוץ והגשם מנקה את האוויר (ומשאיר ניחוח רענן...). יש גם קצת תמונות שצילמתי (לא הרבה, כי לא היה לי יותר מדי כוח) שאותם תוכלו למצוא כאן. אני לא הכי צלם שבעולם, בגלל זה חלק מהתמונות קצת יצאו עקומות, אבל זה מה יש. הדבר האחרון שנשאר לעשות ביום הזה זה ללכת להתכרבל עכשיו מתחת לשמיכה, עם הרעמים בחוץ. אין יותר חורף מזה.שמור בטל

12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-30/10/2006 19:29
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא