אוגי הדרכים הידועות

31 10/2006		הדרכים הידועות
		תגיות: יומן מסע

אחד הדברים היותר מהנים שאפשר לעשות בחופש הוא פשוט לעלות על אוטובוס, במיוחד כזה שעוצר מטר מהבית, ולנסוע. שבוע שעבר זו הייתה תל אביב שקיבלה את מלוא תשומת הלב שלי, כיאה לעיר הולדתי, ולכן היעד של האוטובוס הפעם היה ירושלים. למזלי, במרחק הליכה קצרצר מסתתרת לה תחנת אוטובוס עם שני קווים ישירים לירושלים. הקווים הללו הם לא הכי ישירים שבעולם, לכן המסע לבירה התחיל עם טיול קטן בבת ים ואחר כך חצינו את חולון בדרך לכביש המהיר. בגלל שזה היה לקראת הצהריים, עליתי על האוטובוס המאסף, שמוסיף לטיול גם עצירה בתחנה מרכזית רמלה ונוסע דרך משמר איילון ולטרון ורק שם עולה על הכביש המהיר. אני דווקא מאוד אוהב את הכביש הקטן והדי מוחבא הזה בין רמלה ולטרון, אחד כזה שכיף לנהוג בו עם נוף חביב יחסית לשפלה, הרבה יותר טוב מהכביש המהיר המקביל לו, שבו שועטים במהירות תלת ספרתית. אחרי לטרון, האוטובוס כבר עלה על הכביש הראשי והתחיל לטפס לו דרך שער הגיא לכיוון ירושלים.
יש משהו אחר בעיר הזו, ששונה מכל מקום אחר שטיילתי בו בעולם. זה מתחיל כבר מהעיקולים של שער הגיא ועד הסיבובים של גינות סחרוב. קצת אחרי הקסטל מתגלה לה העיר שמתפרשת בין הפסגות של ההרים שפעם היו סביב לה, והיום הם חלק ממנה. האוטובוס החליק לו לכיוון התחנה המרכזית המקומית, שנראית יותר טוב מאחותה התל אביבית (נו, טוב, זה לא קשה במיוחד) אבל פחות מאחותה החיפאית (הדרומית). זה החזיר אותי כמעט 5 שנים אחורה, אל הסוף שבוע השני שסגרתי בצבא והראשון על מדי חיל האוויר, שבו נשלחתי אני וחבריי לקורס לפטרל ברחובותיה של ירושלים באיזור, לשמור על הסדר בצמוד למג"בניקית בזמן צום הרמדאן, ואחר כך לישון כמו מלכים באחת האכסניות היותר מפוארות בעיר.
ביציאה מהתחנה/קניון (כי היום אי אפשר לבנות תחנה מרכזית בלי שפע של חנויות מכל הבא ליד או לארנק) פגשתי ב-ה'. היא למעשה הסיבה שהחלטתי לנצל את היום חופש עם מזג האוויר המעולה שהיה לטיול בבירה. היא הזמינה ואני נעניתי. התחלנו את הטיול לאורך רחוב יפו כששנינו מדברים על הלימודים של כל אחד מאיתנו (היא סטודנטית בעברית), משווים לימודים, משווים מגורים, מספרים סיפורים אחד לשני מהחיים. בדרך עצרנו לנו לאכול באחד מדוכני הפלאפל שפזורים להם בעיר, ואני זכיתי שירושלים תיתן לי מה שתל אביב לא נתנה לי (הערה קטנה: הפלאפל במרכז זיו בחיפה טעים יותר...). אחר כך הסתובבנו לנו במדרחוב בן יהודה שנגמר לנו מהר מדי ואז ירדנו בקינג ג'ורג' לכיוון כיכר צרפת.
ויתרנו על להמשיך לכיוון העיר העתיקה ופנינו לכיוון רחביה. בדרך תהינו לנו איך זה שכל הכיכרות בירושלים הן בעצם צמתים. זו לא כיכר, זה צומת עם רמזור כמו בכל מקום אחר! איפה העיגול? איפה הדשא באמצע (עם או בלי מזרקה, או סתם פסל מגוחך)? איפה התמרור הזה, שהמון אנשים נופלים בגללו בתיאוריה? לירושלמים הפתרונים. בדרך עברנו ליד בית ראש הממשלה ועשינו שלום לאולמרט. ויתרנו על הגעה למשכן הנשיא, פשוט כי לא רצינו להיקלע לאיזו הפגנה או משמרת מחאה שבטוח נמצאת שם (ולא, אין כאן הבעת דעה). לאורך הדרך קשה לפספס הרבה מקומות אחרים שהופיעו בחדשות בצורה פחות סימפטית, בעיקר בפיגועים. לאורך כל הדרך ראינו שלטים שמבשרים שפה התפוצץ מחבל ושם נהרגו עוד כמה. חלק מההיסטוריה הפחות נעימה של העיר הזו.
יצאנו מרחביה ומדרך הפאבים (אחד משני המקומות לבלות בהם בערב, והעיקר שיש בחירה!) לכיוון גבעת רם והאוניברסיטה. טיפסנו לכיוון השער המזרחי האחורי של האוניברסיטה לאורך הגדר של הגן הבוטני. האוניברסיטה עצמה מאוד ירוקה, אפילו ביחס לקמפוס שלי. בכלל, הכל שם מטופח ומלא בצמחיה, כולל חורשה קטנה ונחמדה, אפילו יותר נחמדה מהסביבה שיש מסביב למעונות עזה (ששם נחמד מבחוץ עד שנכנסים לביתנים ולחדרים). השדרה המרכזית ארוכה, ירוקה ומלאה בדשא שאפשר לשבת ולנוח מכל ההליכה הארוכה לאורך הקמפוס.
אחרי הסיור הקצר בקמפוס המשכנו לכיוון הדירה שלה, שנמצאת בשכונה הסמוכה, באותו הגובה כמו האוניברסיטה. רק מה? בין הקמפוס לשכונה מפרידה תהום קטנה שבה עובר כביש בגין, ה-so called נתיבי איילון המקומיים. עם הירידה הדי מתונה עוד אפשר להסתדר, אבל הטיפוס אחר כך לא יבייש אפילו את השבילים הקטנים בכרמל. בהתחלה התפלאתי איך היא תמיד תעדיף טרמפ קצר ונוח בחזרה לדירה במקום לצעוד 20 דקות ברגל מהשער לשם. אחרי הטיפוס, הבנתי אותה טוב מאוד (אבל לפחות אפשר לעשות כושר).
אחרי סיור קצר בדירה ומנוחה קטנה לרגליים יחד עם רענון (כי בסופו של דבר, היה יחסית חם, במיוחד אחרי כל ההליכה הזאת) ושיחה קטנה ומאוד נחמדה, יצאתי לדרך לבדי בחזרה לתחנה המרכזית. כשהגעתי התברר שהאוטובוס הביתה יצא לפני 5 דקות ואת השעה שהייתי צריך לחכות בשביל הבא בתור העברתי עם גלידה טובה ומנוחה נוספת לרגליים. ניקוי ראש אחרון לפני הנסיעה לחיפה לקבל מפתח ולהתחיל להעביר את החיים שלי בחזרה לצפון.
ורק בשביל שתאמינו לי שהייתי, הנה תמונה (כמעט היחידה שצילמתי) שמראה את העיר לעת ערב (מבט מגשר וולפסון דרומה). ואף מילה על הדרבי אתמול. באמת שלא צריך, התוצאה מדברת בעד עצמה.

* הכותרת היא כשם השיר ששמעתי בדרך ששייך לזמר ששותפתי למסע מאוד אוהבת, ותהיו עדינים בתגובות. היא גם קוראת (ומגיבה) כאן...
שמור בטל

20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן -1 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/11/2006 20:53
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא