אוגי מכתב: פוסט פתיחת החודש [דצמבר 2006]

2 12/2006		מכתב: פוסט פתיחת החודש [דצמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש, יוצא אל האור, אהבה ויחסים

רוב הסיכויים שאת לא קוראת כאן. כמה פעמים השתעשעתי ברעיון לספר לך שהמקום הזה קיים, רק בשביל לגרות קצת את הסקרנות שלך ללכת ולחפש את המקום שבו אני כותב, אבל בסוף זה נשאר אצלי. אולי באמת עדיף ככה. בכל מקרה, את רוב הדברים שאני מתכוון לכתוב כאן, אני אגיד לך בימים הקרובים בצורה יותר מעודנת. פה אני לפחות מרשה לעצמי לשפוך ממש הכל החוצה, בלי צנזורה.

מאז שהגעת לראשונה אליי לחדר, אי שם בשנה שעברה, היית ונותרת סוג של חידה. נכון שלמדתי להכיר אותך ואת הסיפור שלך אבל אף פעם לא הצלחתי להבין ממש מה הולך אצלך בפנים. גם כשניסיתי להתקרב ולהכיר אותך טוב יותר, עדיין מצאתי את עצמי מרוחק מאוד, ובעיקר מבולבל. כל התקופה האחרונה, מאז שהתחדשו הלימודים, הייתה מתישה מאוד ומייגעת, ולמרות זאת, אני עדיין לא יודע מה הולך אצלך בראש. זה נראה כאילו סוג של משחק כלשהו שאת משחקת, דבר שממש לא מתאים לאופי שלך שלמדתי להכיר, שבו גם את מנסה להבין מה הולך כאן. מצד אחד את מתקרבת, מפזרת רמזים בין אם במילים ובין אם בהתנהגות, ומצד שני את מתרחקת ממני, כמעט ומנתקת מגע ואני מוצא את עצמי אובד עצות ולא מבין מה אני עשיתי כבר לא בסדר.

א', שהפך להיות סוג של שותף סוד שלך וחבר מאוד קרוב, היה זה שבישר לי בתחילת החודש שפתאום את כן מעוניינת, ושכדאי ללכת לאט ולראות מה קורה. הוא זה שגם אמר לי השבוע להפסיק עם כל העניין הזה. זה נראה לי מאוד מוזר שאני צריך לקבל את הדברים האלו ממנו ולא ממך ישירות. אמרת לי פעם שאת לא אוהבת שדברים שאת אומרת למישהו אחד מגיעים למישהו אחר מאחוריי הגב שלך ובחזרה אלייך. גם אני לא ממש אוהב את כל העניין הזה שאני צריך לשמוע ממישהו אחר דברים שאת חושבת, במיוחד את אלה. אם יש לך איזו שהיא בעיה איתי, תבואי ותגידי לי. דווקא מאדם שהוא יחסית קרוב בתור ידיד או חבר בשבילי, אני יותר פתוח לקבל כל סוג של ביקורת ופחות רואה את זה כעלבון, מה שקורה עם שאר האנשים. אני מקבל את זה בצורה הזו כי אני יודע שהמניעים הם טובים, ממש כמו שחשבת שיהיה נחמד אם אני אגדל זקן צרפתי. אני חושב שבתקופה האחרונה שהתקרבנו יותר והכרנו אחד את השני, למדת משהו על האופי שלי ועל הצורה שבה אני מקבל דברים, ככה שאין לך מה לחשוש. נכון שגם ממך לא היה לי נעים לשמוע את הדברים האלו, אבל הייתי מקבל אותם יותר בהבנה, וגם הייתי נותן לך הזדמנות יותר להסביר את עצמך ולא לקבל אותם כזבנג וגמרנו ממישהו אחר.

כן, רציתי יותר מקשר ידידותי בינינו, וכן, היו לא מעט רגעים שחשבתי שגם את רוצה, אבל בסופו של דבר מסתבר שאת לא ממש רוצה. אין לי ברירה אלא לקבל את זה ואין טעם לנסות לשכנע אותך אחרת. האמת, הייתי צריך כבר להבין את זה כשנשארתי בסוף השבוע שעבר, כשכמעט ולא דיברנו (וזה אחרי ששבועיים קודם גרמת לי להרגיש לא נעים כשנסעתי הביתה). כן, אני די פגוע מזה, וקצת מרגיש ששיחקו בי. אני לא יודע אם אני באמת רוצה לדעת למה, אם יש לי את הכוחות גם לזה. הייתי מרוסק השבוע, לגמרי. הייתי כל כך מיואש שכבר לא האמנתי שאני אצליח בדבר הזה, או בכל דבר. הרי לא משנה מה אני עושה, אני תמיד מגיע לאותה נקודה בסופו של דבר, אז בשביל מה להתאמץ בכלל? אני לא מאשים אותך בכל זה, כי החלטת מה שהחלטת. אני בעיקר מאשים את עצמי שנתתי לעצמי להגיע למצב הזה ולהרגשה הזו, ולא נזהרתי ליפול לזה שוב. לא משנה כמה אני טוב וכמה אני משתדל להראות את הצד הזה שבי, אני תמיד מגיע לאותו מקום. יודעת מה? אולי בסופו של דבר, ההפסד כאן יהיה כולו שלך.

במהלך כל השבועות האחרונים אמרתי לך כל מיני דברים. פה ושם החמאתי לך, הבטחתי (וקיימתי) ללכת איתך לרופא שהיית צריכה ללכת אליו, אפילו שלחתי לך לפני מבחן הודעה עם בהצלחה ושאני מאמין בך שאת מסוגלת להצליח (ואת ענית שאת מאוד מעריכה את זה). לא אמרתי ועשיתי את כל הדברים האלו רק בשביל להשיג אותך בסופו של דבר. אמרתי אותם כי זה האופי שלי וככה אני, ואני לא לוקח שום דבר מהם בחזרה. אם אני אעשה את זה, זה יהיה ממש לשקר לעצמי ולא רק לך.

מה הלאה? האמת, לא יודע. רציתי לקחת קצת מרחק השבוע ממך, לסדר את הדברים בראש ולהבין את מה שקרה. לא הייתי רוצה לוותר עליך לגמרי, למרות שאמרו לי שזה הדבר הנכון לעשות. שוב, זה כנראה פאק באופי שלי, כי בסופו של דבר היו לנו לא מעט רגעים טובים ביחד, והיה לי טוב, ואני לא יכול לסובב לך ככה את הגב, למרות הכל. אני לא רוצה שהיחסים בינינו יהיו כמו היחסים שלי עם החברה שלך שהסתכסכת איתה לאחרונה (אני בצד שלך), שאני לגמרי אדיש אליה, והקשר היחידי שלי איתה הוא דרך א'. בסופו של דבר אני אהיה אני, ואת תחליטי להיות מי שאת רוצה להיות. דבר אחד אני לא יכול להבטיח לך, וזה התגובה שלי אם פתאום שוב תחליטי שאת רוצה. אני רק יכול להגיד שהסיכוי שלי להגיד לך כן הוא מאוד נמוך ביחס למה שהוא היה לפני שבוע ויותר.

בכל מקרה, את לא היית הדבר היחידי השבוע שגרם לי להרגיש רע. אחרי שא' החליט לעשות את תרגילי הבית באחד הקורסים עם מישהו אחר ולהודיע לי רק אחרי שהתרגיל הראשון יצא, מצאתי לי שותף אחר במקומו. הבעיה היא שבזמן שאני הייתי יותר עסוק בלמצוא שותף, הוא היה יותר עסוק בלפתור את התרגיל, מה שגם אני לא ממש הבנתי אותו. אז כשישבנו ביחד להשוות תשובות, הרגשתי ממש אידיוט כשהוא שואל אותי מה עניתי ואני מתחיל לגמגם לו והוא מסתכל עליי במבט של "מאיפה נפל עליי הדבר הזה". אכן, שבוע מלבב.

מה הלאה? לא יודע. מקווה שיהיה קצת יותר טוב אצלי. הגיע הזמן באמת שאני אדאג קודם כל לעצמי ואחר אתחיל לחשוב על אחרים, כי למרות כל הניסיונות שלי, הבן אדם האחרון שאני דואג לו הוא אני, ובסופו של דבר נראה שהוא היחידי שנשאר לאכול את החרא. אל תצפי ליותר מדי ממני. כבר יש לי תקדים של מישהי שמאוד רציתי ונשארתי איתה בקשר מאוד הדוק, אבל קשה לי לראות אם את מסוגלת בכלל להגיע לרמה שלה. אחרי הכל, היא זו שהתקשרה אליי השבוע ב-1 וחצי בלילה וטחנה לי במוח רק בשביל לגרום להרגיש הרבה יותר טוב. בכל מקרה, אני לא מתכוון להרגיש לא נעים. עכשיו תורך.

18 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/12/2006 11:30
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא