זהו. זה מאחורי. הלחץ כבר משתחרר לו לאט ואני חוזר לחשוב בשפה שלי. 5 ימים של הכנה לבגרות באנגלית היום התנקזו לאחר צהרים אחד ארוך.

האמת שרק היום בשתיים עשרה בצהרים התחלתי להרגיש את הלחץ הזה של לפני בחינה. 3 שנים לא הרגשתי אותו ואז זה לא היה בעוצמה כזאת, כאילו כל מה שיהיה תלוי בשלוש השעות האלה. ההחלטה לחזור לעשות את הבחינה שוב הייתה בשביל לנסות ולשפר את הציון הקודם, מתוך ידיעה שזה יכול לשפר לי את הסיכויים בעתיד להתקבל יותר בקלות לאוניברסיטה ועדיף לשפר אנגלית מלחוות את הסיוט של הפסיכומטרי שוב. חוץ מזה, לא הזיקו כמה ימים בבית, רק ה"עונש" על הימים האלה הוא שבוע ש.ג. בשבוע הבא, על החג (פעם ראשונה חג בצבא, איזה צירוף מקרים...). נו, מילא.

היה קצת מוזר לחזור לבית הספר. לא שלא הייתי שם מאז שסיימתי אותו, אבל הפעם זה היה בשביל מה שהוא היה בשבילי קודם ולא סתם ביקור בשביל טקס יום זיכרון או לקחת תעודת בגרות. זה לחזור פנימה ממש, כמו לפני 3 שנים. טוב שהגעתי מוקדם, להשתחרר מה"הלם בית ספר" הזה ולהתרכז במה שבאתי בשבילו.

ומה שבאתי בשבילו? האמת שאני לא יכול להחליט. זה לא היה רע לגמרי, אבל זה לא מצוין, ממש כמו כל בחינה שלי באנגלית בתיכון. היא נתונה עכשיו לחסדיו של הבוחן. זה שלפני 3 שנים נתן לי 86 בבחינה שנחשבה קשה (למה לא עשיתי מועד ב'?), ציון שנחשב לאחד הגבוהים שלי (הציון הגשה קלקל את הציון הסופי). עכשיו נראה מה ייתן הנוכחי. חודשיים שלושה לחכות ואז נראה.

עכשיו לחזור לחיים הרגילים. 147 ימים לבקו"ם.

נ.ב.

מזל טוב למחזיקת הגביע החדשה, בני סכנין.