|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
אמילי1212 Pillow Violetsun רוג_ Kaia Girl שמחת זקנתי LIL_WHO Suga Mama קמיל ה Yuval's Studio.
חיפוש טקסט בקטעים: |
1/2007
סוף השבוע הזה בבית הוציא ממני עוד כמה תובנות לגבי מה אני מצפה מהחיים שלי לשנה הקרובה. אחרי ששתי הידידות שלי גערו בי (ובצדק) כל אחת בתורה, המסר סוף כל סוף מתחיל לחלחל לו פנימה. זה תמיד נזרק לו לחלל האוויר אצלי, אבל בעקבות כל האירועים האחרונים שעברו עליי, זה מתחיל להשפיע עליי. התל אביבית קראה לזה "להיות אגואיסט, אבל במובן החיובי של המילה". להתחיל להתרכז יותר בדברים שחשובים לי, להתחיל להעשיר יותר את העולם שלי ולהשקיע יותר במה שאני רוצה לעשות בחיים שלי. מהשקעה בלימודים (ארבעה שבועות לסיום הסמסטר הגיע הזמן לתת פוש רציני ולא לחכות לנפילה), דרך לחזור להתאמן ולשחות (ולעזאזל הזמן ללימודים) ועד לפתח דברים אחרים חדשים. אני לא רוצה לשבת יותר על התחת כל יום מול המחשב ולבהות במסך בלי לעשות יותר מדי, אלא באמת לפתח את עצמי ולא לחכות שאחרים יגרמו לי לעשות את זה. אבל בעיקר אני צריך לעבוד על עצמי ולדאוג יותר לעצמי. כל הזמן אני מרגיש שאני נכנס למים בלי יותר מדי לדעת ולשחות, ואז נכנס בלי להיזהר לתוך מערבולת שרק מטלטלת אותי יותר ויותר. זה ממש נהיה דפוס אצלי בזמן האחרון ויותר מכל הלוגיקות וההסתברויות, הגיע הזמן לדעת לשחות. הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולשים יותר לב לדברים שקורים מסביבי ולא לתת למשהו אחד לעוור אותי ולא לשים לב לדברים אחרים. לפני כל דבר אני צריך להסתכל אם זה בכלל יעשה לי טוב בסופו של דבר. אין לי כוחות למלחמות מיותרות או לקרבות שנראים אבודים ומזמן כבר הפסקתי לרדוף אחרי אנשים. אני צריך עכשיו יותר מהכל שקט פנימי, בלי שום מערבולות רגשיות. אני לא מוכן להתפשר יותר על פחות מטוב ולא מוכן לחזור ולהגיש רע, גם אם זה אומר שדברים יצטרכו להיחתך. יש לי דרך נורא מוזרה לעשות דברים וזה לא יכול להמשיך ככה. אני לא רוצה לשמור יותר דברים בבטן, להדחיק אותם או לתת להם להתבשל אצלי לאט רק מתירוץ של להבין מה קורה. בצורה הזו, הכל נשאר בפנים ומתבשל וזה גורם למחשבות ולרצונות ולציפיות מסוימות וכמעט תמיד זה מוביל לאכזבות. ככל שאני מושך את זה יותר זמן, הנפילה בסוף גדולה יותר ומכאיבה הרבה יותר. צריך להפסיק לשמור דברים בבטן ולהוציא אותם החוצה על ההתחלה ולא לחפש את הרגע המושלם להוציא אותם החוצה כי אין רגע כזה. אני לא יכול לשתוק ולקוות שדברים יסתדרו כמו שאני רוצה, הגיע הזמן שאני אתן לדברים לקרות כמו שאני רוצה. הולך להיות שבוע לא פשוט. זה מתחיל מכמה מאות שורות קוד שאני צריך לכתוב, ימשיך עם בוחן בביולוגיה ויש לי עוד כמה דברים שאני צריך לסגור עם עצמי, להבין באמת מה אני רוצה ומה יהיה בהם הכי טוב. אני רוצה להגיע ליום ראשון מפוקס ובמצב הרבה יותר ממה שאני עכשיו. מגיע לי, ולא רק בגלל העיתוי. 40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
|||||||||