אוגי אתחול

27 1/2007		אתחול
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

שבועיים לסוף הסמסטר ואני מרגיש שהכוחות אוזלים לי מהגוף. הסמסטר הזה, שהיה אמור להיות נוח ונחמד תפס כיוון מפחיד והוציא אותי לגמרי מהאיפוס. לא שהייתי מאופס קודם, אבל עכשיו אני צריך משהו בשביל לחזור להיות נורמלי. קשה לחגוג יום הולדת כשיש לך תרגיל בית כבד על הראש להגשה באותו יום, ושותף שמתעסק בתיקון של המחשב שלו. במקום קצת לחגוג בסוף השבוע שעבר, העברתי את הזמן בבית מול המחשב, בשעות הקטנות של הלילה, חזרתי לחיפה במוצאי שבת למרות שביתת המרצים וגם אז ישבתי בלילה בחווה עד שאזלו לי לגמרי הכוחות. בלילה הראשון (בין שבת לראשון) ישבתי עד 3 ופרשתי והשותף המשיך עד 7 בבוקר. יש אפשרות להגיש עד 5 ימים איחור תמורת קנס (5 נקודות ליום) , אז המשכנו לנסות ולגרום לקוד שכתבנו לעבוד. אני לא אלאה אתכם ביותר מדי פרטים על התרגיל (בכל זאת, אני רוצה לשמור על קוראים) ורק יגיד שמדובר במימוש של מבנה נתונים מסוים שממנו ניתן לשלוף נתונים תוך זמן מסוים.

ביום ראשון כבר אמרתי שאני צריך קצת הפוגה. בכל זאת, יום הולדת. למזלי, סימפ הייתה בסביבה ולקחה אותי למקום הקבוע שלנו, להפוגה קלה וטובה של שעתיים (אחחח, איזה המבורגר). אחר כך חזרתי למקום הפשע והמשכנו בניסיונות שלנו. אני נטשתי בסביבות 4, השותף המשיך עד 6 ומשהו. עובד? ברור שלא. נזקקנו לעוד לילה בשביל לעשות ניסיון אחרון. בסופו של דבר, הגשנו את העבודה ביום שלישי בצהריים, כשאנחנו יודעים שהיא לא עובדת במאה אחוז, אבל אחרי כל ההשקעה, זה יהיה פשע להבין לא להגיש.

חזרתי הביתה גם בסוף השבוע הזה. למרות מבול השיעורים לשבוע הבא (4 הגשות ב-5 ימים), הייתי צריך לבקר את סבא וסבתא שלי ולראות את אבא שלי, הייתי צריך לשבת עם התל אביבית לשיחה קרובה וצפופה (על כוס קפה וארנב משוקולד בקור המקפיא של הים ביפו) וגם לעשות היכרות עם הנגן החדש שלי, המפלצת הקטנה. שדרוג קטנטן שרציתי לעשות לעצמי לכבוד היום הולדת.

שבועיים לסוף הסמסטר ונכנסתי לאוברדרפט בכוחות שאמורים לגרום לי להמשיך הלאה. כבר אין לי כוח להתעסק בשטויות, לשחק משחקים או להתפרק שוב. סימפ הגדירה השבוע את אותו מעגל שחוזר על עצמו שוב ושוב במהלך השנתיים האחרונות, מעגל שצריך להישבר. הוא לא צריך להישבר מהסיבה שמשהו צריך לקרות. הוא צריך להישבר כי אני זה שצריך לקחת החלטה ולהגיד שיש לי מספיק דברים על הראש עכשיו ואני לא צריך את זה שוב פעם, כי שוב המעגל יביא אותי לאותה נקודה בדיוק. סופי השבוע בבית רק מכניסים אותי עוד יותר ללחץ של זמן, ועוד לא מצאתי זמן להתחיל ללמוד למבחנים שלי (ויש פתיחה מפוצצת עם 3 מבחנים לא קלים בשבוע הראשון). מדהים אותי איך חייתי לי פעם בטוב עם האמונה שמה שאני רוצה בסוף יקרה, ואיך בשנתיים האחרונות אני מוצא את עצמי שוב ושוב בתוך המעגל הזה ולא מצליח להיחלץ ממנו, ובעיקר לא לומד. איפה הימים ההם, שבהם התעסקתי רק בדברים שבאמת השפיעו לי על החיים ולא חיפשתי אחרי מה שאין לי. נכון, זה היה חסר לי גם אז, אבל האמונה שזה יקרה מתישהו השאירה את זה בצד, עד שהתחלתי להרגיש את זה באמת, ומאז זה לא עוזב אותי.

את הגלגל אני לא אוכל להחזיר אחורה, ואני גם לא רוצה להיות באותה תקופה שוב. אני רוצה להישאר האני הבוגר יותר של עכשיו ולחזור להאמין באמונה ההיא. אני צריך את השקט, את השלווה הפנימית, לא להיגרר למשחקים, לא לתת שישחקו בי, לקבוע לעצמי את הכללים ומה אני רוצה ומוכן לעשות, גם אם זה אומר לוותר על דברים שעכשיו אני רוצה ולא בטוח שאני יכול להשיג אותם. זה לא הרמת ידיים, זה הכרה במציאות. אני לא חושב שאני מסוגל לקום ולשנות את העור שלי, להיות מישהו אחר, מנאייק כזה. אני רוצה להיות מי שאני, בלי משחקים, בלי פוזות, אני נטו. אל תתלו בי ציפיות, אל תחשבו שאתם לגמרי מכירים אותי. צילקו אותי (מלשון צלקת) מספיק בשנה האחרונה, התישו ופירקו. עכשיו אני קובע את הטון, ולעזאזל העולם.

25 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-31/1/2007 10:22
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא