אוגי מבחנים ומה שמעבר

15 2/2007		מבחנים ומה שמעבר
		תגיות: טכניון, אהבה ויחסים, אופטימי

שנינו אצלה בחדר. על השולחן, בין ערימות הספרים, המחברות והסיכומים, בוהק לו ורד אדום שהבאתי לה. היא מסתכלת עליי ומחייכת, זרועותיה עוטפות את צווארי, ידי מחבקות את מותניה. שנינו מתקרבים לנשיקה שלא רוצה להיגמר, לא רוצים להתנתק האחד מהשנייה, מהחיבוק, המגע, הריח והטעם המשכר בפה. עכשיו זה רק אני והיא ביחד, שוכחים מכל העולם שמסביב, מהלימודים, מהמבחנים המלחיצים, מהשותפות שלה בחדר הסמוך. פה ושם מדברים קצת, מעודדים אחד את השנייה, נותנים את הפוש שצריך בשביל לשרוד את החודש הזה שנקרא תקופת המבחנים.

החודש הזה התחיל בשבילי היום. מבחן ראשון מתוך שישה. למעשה, המבחנים שלי הפעם מפוזרים בצורה די גרועה. שלושה בהתחלה תוך 5 ימים, שלושה בסוף תוך 6 ימים, ובאמצע בור של שבועיים. מצד אחד, המבחנים החשובים, אלא שמהווים קדם לסמסטר הבא נמצאים בסוף ויהיה לי מספיק זמן להתכונן אליהם. מצד שני, דווקא המבחנים שאני יותר חושש מהם נמצאים בהתחלה, ומכולם דווקא השלישי הוא זה שהכי קשה ויש לי הכי פחות זמן ללמוד אליו כמו שצריך. בסופו של דבר יישארו לי יומיים נטו ללמוד אליו, וזה בוודאי שלא מספיק. אני בספק אם שבוע יספיק לי כמו שיש בין המבחן האחרון למועד ב' שלו (רק שבאמצע גם מתחיל סמסטר חדש), אבל אין ברירה אחרת. זה קורס שאני לא מתכוון לקחת עוד פעם.

קשה לחלק את העבודה בין 3 מבחנים שונים. קשה למקד את הפוקוס כל פעם על משהו אחר ולקפוץ מכאן לשם. זה קשה כשיש קורס אחד שיש בו דברים מעניינים, אבל עבודות הבית קשות למדי והבדיקה מאוד קטנונית, כשמורידים על פסיקים, מעירים הערות על כתיבה באנגלית (אנחנו מגישים במחשב וקשה לשלב עברית באמצע נוסחה) או מחליטים בפתאומיות שהעבודה שלנו מועתקת ומקצצים את הציון בשליש (!) ככה סתם. מרוב לימודים למבחנים אין לנו זמן ללכת ולהתווכח עם המתרגלת על העבודה.

בכלל מתרגלים הם עם מוזר. היום באמצע המבחן שאלתי את המתרגל שאלה והוא ענה לי "עשינו את זה בתרגול. תפתח את התרגול ותראה. אה, אין לך כאן תרגול... טוב, תפתור". אם לא הייתי מרוכז כל כך במבחן, הייתי כבר מרים עליו את הקול (והוא דווקא אחלה מתרגל). בסופו של דבר לפי הפורום צדקתי בתשובה שלי. המבחן עצמו היה סביר, לא הברקתי ולא נפלתי. הייתי צריך קצת לנחש (אמריקאי) אבל שרדתי ואני מקווה לציון סביר, למרות שזה אמריקאי ואי אפשר באמת לדעת.

הלחץ הזה של המבחנים נתן את אותותיו השבוע. פתאום זה נראה קשה להשיג את הרף שהצבתי לעצמי, פתאום דברים לא מסתדרים והכל נהיה קשה. אבל יש רגעים קטנים שבשנייה אחת מסוגלים לשנות הכל, לגרום לי להרגיש טוב יותר, בטוח יותר ומוכן יותר לקרב על הציון ועל ההצלחה שלי. ככה זה היה היום, כשנפרדנו, פונים כל אחד למבחנו (שלי כבר מחר, שזה בעצם היום, שלה ביום שני) עם הרגשה טובה יותר, ורצון גדול להצליח.

"רק שתדע שכל כך כיף לי לראות אותך מחייך...זה כיף עילאי"

"גם לראות אותך מחייכת עושה לי טוב. הולם אותך, עושה אותך יפיפייה..."

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-15/2/2007 20:41
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא