אוגי בית

20 2/2007		בית
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

בית. לפעמים קצת קשה להגדיר מה הפירוש של המושג הזה בדיוק. לפעמים הוא נראה רחוק, לפעמים מחליפים אותו באחר, אבל הוא קיים איפשהו, הוא (ברוב הזמן) מקום המפלט שלנו מצרות היום יום.

אתמול (ראשון) חזרתי הביתה אחרי קצת יותר משלושה שבועות שהייתי בצפון. המבחנים והעבודות של סוף הסמסטר גרמו לי להישאר במשך כל כך הרבה זמן בצפון. שלושה שבועות של מרוץ אינסופי אחרי תרגילי בית אחרונים להגשה, אחרי השלמות של חומר חשוב למבחנים, ו-5 ימים עם 3 מבחנים לא פשוטים וכבדים מבחינת המשקל שלהם (4 נקודות זכות). אלו היו שלושה שבועות שהרגשתי שאני בתוך רכבת הרים, אולי הכי מטורפת שמישהו אי פעם בנה. פעם הרגשתי למעלה, הכי למעלה שיש, ובחלוף רגע אני בתחתית הכי עמוקה ללא כל אזהרה. לרכבת הזאת היו לא מעט פניות חדות, לופים אבל בעיקר, היו בה עליות וירידות.

חזרתי הביתה כדי להירגע קצת מכל הנסיעה המטורפת הזאת. יצאתי מהרכבת לכמה זמן, לקחתי ממנה חופש בשביל שכל הדברים שקורים בה יירגעו קצת, ושאני אוכל לנשום אוויר. זו הדרך הטובה ביותר להסתכל על הדברים קצת מבחוץ, לתת להם פרשנות אחרת, רגועה ולא כזו שקופצת מהר מדי למסקנות עוד לפני שמשהו באמת קרה. אחד הבאגים שלי הוא שאני מנסה לנתח כמעט כל דבר שקשור לי בחיים, מנסה להבין אותו עד הסוף ומנסה להחליט בכל רגע מה הדבר הכי הגיוני שצריך לעשות באותו רגע, וזה לא תמיד הדבר הכי נכון, או זה שיעשה לי יותר טוב לאורך זמן. הקפיצה המהירה הזאת למסקנות יכולה לפרק חברויות, לנתק קשרים או לגרום לי לעשות דברים שאחר כך אני אצטער עליהם. צריך לכל דבר לתת את הזמן שלו, לדעת את כל הפרטים ולחתוך עניינים כשמגיע הרגע הכי מתאים לזה, ולא לפני.

בכלל, כל הלחץ הזה ממש לא בריא, בטח שלא בתקופת מבחנים. גם אם יש דברים שפתאום נעשים לא ברורים, צריך לתת להם את הזמן להתבהר, לא לרוץ לכל הכיוונים ולהתחיל לנווט בין שני קטבים קיצוניים של החלטות. צריך להישאר באמצע ולתת למשקולות להיערם על המאזניים עד שתיפול הכרעה. הרי בכל רגע משהו יגרום לי לרצות ללכת לכיוון אחד או לכיוון השני. גם אם לפעמים יש סערה שמתחוללת לי בפנים, צריך לדעת להתעטף בקליפה שתשדר החוצה שהכל בסדר ובינתיים למצוא את הדרכים להרגיע את המערכת, בשביל לא להחליט בצורה פזיזה מדי. יהיו כאלו שיגידו שאני יותר מדי מחושב ויותר מדי זהיר בהרבה דברים, אבל מקרים שצריך להיות עדינים בהם, בעוד שבמקומות אחרים צריך להיות יותר ספונטניים ולחיות את הרגע. זה השילוב והידע ליצור יציבות בין שני הגורמים האלו שמעצבים לנו את האישיות ועוזרים לנו לעשות את הבחירות שלנו בחיים.

היו גם מבחנים בשבוע שחלף, ובעיקר ניסיון לעמוד בציפיות של עצמי ובעיקר להראות לעצמי שאני מסוגל להרבה יותר מהשנה הראשונה. עד עכשיו התחושות היו מעורבות, לא מבריק במיוחד, אבל גם לא נפלתי בגדול. אפילו בלוגיקה (בתנאי שאני לא אקבל אפס על הקורס בגלל השותף האידיוט שלי) שהכנתי את עצמי כבר למועד ב', אני מאמין שאני יכול להשיג ציון עובר. במקרה הזה אני מסתפק בעובר ולא שואף גבוה כי ההתכוננות שלי למבחן הייתה גרועה מאוד. העובדה שרק יומיים לפני המבחן ישבתי והתרכזתי רק בחומר ממש לא עזרה לי להבין אותו יותר טוב, וגם אז לא בצורה הכי אופטימלית (ביום שבת, יום לפני המבחן, הריכוז שלי בחומר ובניסיונות להבין אותו היה כמעט אפסי). יכולים להיות לי אינסוף תירוצים לעניין, אבל בסופו של דבר העדפתי להתרכז במבחנים שקדמו ללוגיקה במטרה להוציא בהם ציון טוב יותר ואחר כך לתקן גם את לוגיקה. בסופו של דבר, הציון בהסתברות (שכבר פורסם) אומנם מעלה לי את הממוצע הכללי אבל לא במידה הרצויה. אני שואף להרבה יותר והתקווה שלי שבשלושת המבחנים שעוד נותרו לי אני אהיה מסוגל להוציא ציוניים מספיק גבוהים בשביל להרגיש טוב עם עצמי.

אז עכשיו אני בבית לשבוע שלם, נהנה משינוי באווירה. אני יודע שיהיה לי הרבה יותר קשה ללמוד כאן כי אפשר בקלות לקפוץ לעשרות דברים אחרים ויותר קשה למצוא מקומות אחרים להתרכז בהם (כמו הספרייה בפקולטה שהתגלתה כמקום מצוין להתכונן בו למבחנים). גם הרבה פחות נוח כאן לשבת וללמוד, אבל זה באמת תירוץ עלוב. שלושת המבחנים שנותרו לי הם יותר פשוטים, יותר מעניינים מבחינת החומר ושלושתם מהווים קדם לכמעט כל הקורסים שיש לי בסמסטר הבא (מלבד פיזיקה, בעעע...). היום נחתי, עשיתי קצת סידורים (תספורת, עוד שנה של תבנית HTML לבלוג) ובעיקר מנוחה. מחר אני חוזר למסלול של לימודים כשהפעם התירוץ שאין מספיק זמן ללמוד לא יעבוד. המטרה מוגדרת מראש, ואני לא מתכוון לנוח עד שאני אשיג אותה (וככה בעוד דברים בחיים שלי).

והיא? עדיין חידה, אבל לפחות משאירה טעם טוב (בפה) בשביל לנסות ולפתור אותה...

4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-20/2/2007 18:18
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא