אוגי פירמוט

4 3/2007		פירמוט
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור

כנראה המחשב שלי יודע מתי הזמן הנכון להוציא אותי מהכלים. אין תקופה טובה יותר להזדקק לו מאשר תקופת מבחנים, במיוחד כשכל החומר מאורגן בו ושצריך אותו. אז ביום חמישי בלילה כשרציתי לאתחל אותו, הוא החליט שנמאס לו באמצע ופשוט נכנס ללופ וסירב להעלות את מערכת ההפעלה. הזכרונות מהקריסה של ההארד-דיסק לפני שנה וחצי עלו, וכבר פחדתי שהנה הולכים לי עוד 800 שקלים. זה כמובן החלק היותר פשוט. הבעיה היא מה עושים בלעדיו. התמכרות, אתם יודעים. אחד השותפים לדירה שנשאר בסוף השבוע אמר שיכול להיות שהבעיה היא רק במערכת ההפעלה, אבל בשביל לבדוק צריך דיסק התקנה, וזה כמובן שנמצא בבית. הוא נתן לי דיסק התקנה של לינוקס, שזו מערכת הפעלה אחרת בשביל לנסות לראות אם באמת אין תקלה. יש אפשרות מיוחדת בדיסק להעלות את מערכת ההפעלה דרך הדיסק בלי להתקין אותו (כי אם אני מתקין אני מוחק את מה שיש לי) אז החלטתי שכרגע זה הדבר שהכי נוח לי בינתיים.

אז הוא סידר לי גישה מקרטעת לאינטרנט, והצליח לאפשר לי גישה עקיפה לקבצים שלי על המחשב, אבל לא ממש יכולתי לקרוא אותם, וגם לא להוסיף דברים בשביל שזה יקרה. ככה זה שמפעילים מערכת הפעלה מדיסק. זה גם נתן לי טעימה קטנה מה זה כל העניין הזה שמדברים עליו אצלנו על מערכות הפעלה שונות, אחרות מהווינדוז הרגיל. למען האמת, לא הכי התלהבתי אבל בינתיים גם אין לי ברירה אחרת. מחר בצהריים אמור להגיע הדיסק הנכסף שאני מקווה שיצליח לטפל לי במחשב כמו שצריך. בינתיים הכל הועמד בכוננות פירמוט בתקווה שלא נגיע לזה, לפחות לא בזמן הקרוב. עד אז, יש לי להתרכז במבחן של מחר ולהסתדר עם המחשבים בפקולטה (כמה טוב שאפשר למצוא דרכים להיכנס למעבדות מחשבים נחמדות, שקטות עם מחשבים איכותיים יותר, כאלו עם שני מסכים למחשב אחד).

זו כמובן היתה תוספת מושלמת לשבוע לא משהו, למרות שהיו בו רגעים טובים בהתחלה ובסוף. הסיפור שלי איתה (האחרונה שכתבתי עליה, מי שיודע, יודע) נגמר. האמת, קצת קשה להגיד נגמר על סיפור שאני לא בטוח שממש התחיל, ואם היה אמיתי. זה קשה לנסות לשים את האצבע ולהגיד איפה בדיוק הבועה שנבנתה סביב הסיפור הזה התפוצצה ולמען האמת, הפסקתי להבין מה קורה כאן ממזמן. אני טיפוס שרוצה לשלוט בחיים שלי, לא להרגיש שאני תקוע במקום, שאני זה שקובע מה קורה ופחות תלוי באחרים. חוסר החלטיות יכול להיות דבר טוב, הוא יכול להשאיר את כל האופציות פתוחות, אבל הצד השני יכול להישאר מבולבל ולא מבין מה קורה מסביבו. הייתי מאוד רוצה להבין אותה, אבל דווקא כשחשבתי שאנחנו מתקרבים, הרגשתי שהיא רק מתרחקת, וזה קורה אחרי שכל הסמסטר היא ניסתה להתקרב, רק שאני לא פירשתי את הסימנים נכון או שהעדפתי באותו זמן מישהי אחרת. דווקא כשפתאום זה התחיל להתגלגל, נתקעה אבן בדרך והכל התחיל להתערבב לו ולא להיות מובן.

אני לא יודע אם אני מרים ידיים מהר מדי ומעדיף לעצור את הכל. משהו בכל הקסם של ההתחלה נפגע, האמון שנתתי בה נפגע ודברים שהיו ברורים ופשוטים, נעשו מורכבים ולא ברורים. בסופו של דבר, קשר מגיע בסופו של דבר מקשר שנוצר בין שני אנשים. איפשהו הרגשתי שקשה יותר להשיג אותה, להתקרב אליה, ששנינו נמצאים בשני מקומות שונים לגמריי. קשר בין אנשים נוצר כי שניהם רוצים בו, ושניהם רוצים להתקרב האחד לשני, וכשרק צד אחד מתקרב והשני נשאר במקום או מתרחק, לא בטוח שיש טעם להכל. אני לא מתכוון למנוע מאף אחד את החופש שהוא רוצה, לא מתכוון למנוע מאף אחד לחוות חוויות אחרות, אבל נשאר לי טעם מר כזה, שאיפשהו קיבלתי מסרים סותרים לאורך כל הדרך.

כן, אני יודע. לפעמים אני חושב יותר מדי, אבל כנראה ככה זה איתי כשאני לא מבין דברים שאני מאוד רוצה להבין אותם. כל הסימני שאלה שהצטברו יחד עם הקביעה הסופית (שלה) פצעו את הלב, אבל אין טעם שכל הכאב הזה יהפוך עכשיו לכעס. זה לא אני, וזה בטח לא ישרת שום דבר ולא יגרום לי להרגיש טוב יותר. הבטחתי לה שיהיה מה שיהיה, זה לא יפגע במה שהיה קודם. עכשיו זו היא שתקבע לאן זה יילך מכאן, לאחת משתי הדרכים שבהן כל קשר שהתחיל ונגמר מהר מדי הלך בהן. זה יכול לחזור כמה צעדים אחורה ולהתפתח וזה יכול להתמוסס לו ולהיעלם. היא יודעת מי אני, מה אני שווה ואיפה אני נמצא בשביל להשיג אותי.

בסופו של דבר, כל הסיפור הזה לימד אותי עוד כמה דברים על עצמי. הוא הראה לי שבסופו של דבר הבעיה היא לא באמת בי (או לפחות לא רק בי) ושעדיין יש לי הרבה מה להציע (אם כמובן היו קונים). זה גם לימד אותי על הצורך להיפתח ולהראות צדדים יותר פנימיים ממני, אבל גם לדעת למי להיפתח, ומי באמת יצדיק את זה. מערכות ההגנה שלי עברו כיול מחדש, הן יודעות עכשיו טוב יותר איזה דברים צריכים לצאת קודם, ואיזה דברים צריכים להישאר בפנים. בחלק מהזמן צריך להפסיק לחשוב יותר מדי ולהתרכז בדברים החשובים, ואם כבר לחשוב, אז שהאנשים שאני באמת סומך עליהם, אלה שגרמו לי להרגיש טוב בשבוע האחרון, אלה האנשים שיידעו הכי מכולם איך אני נראה מתחת לכל הקליפות.

ולמרות הכל, שיהיה חג שמח. לכולם.

31 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Titus Claudius ב-7/3/2007 11:42
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא