אוגי Back to square one

14 3/2007		Back to square one
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, טכניון

כן, סוף סוף נגמר החודש הזה שבו ניסיתי לנתק את עצמי מהעולם, בלי הרבה הצלחה. תקופת המבחנים נגמרה לה ביום ראשון בקול תרועה רמה עם מבחן שאף אחד, אבל באמת אף אחד, לא הצליח לסיים אותו בזמן. יש נוהל חדש ומוזר בפקולטה שלי, שהתחיל עוד בסמסטר הקודם, לחלק את המבחן לשני חלקים ולדחוף באמצע הפסקה של 10-15 דקות. זה כמובן נועד לגרום לסטודנטים להתאפק יותר ולחכות להפסקה הזאת במקום לצאת לשירותים באמצע. אז למה שלא ננסה לעשות להם את זה עכשיו? פעם ראשונה שצוות הקורס התמודד עם התקנה הזו ולא הלך לו כל כך טוב. עד כדי כך לא הלך טוב, שמרוב לחץ בזמן לא הצלחתי לקרוא שאלה ולנסות להבין. פשוט לא מצאתי את הריכוז הדרוש בשביל לקרוא, להפנים ולשפוך החוצה את מה שהייתי צריך לשפוך. וזה לא רק אני. אנשים דיווחו שאפילו לא היה להם מספיק זמן בשביל לכתוב "לא יודע" שיזכה אותם ב-20% מהניקוד לאותו סעיף. פשוט לא היה זמן, וזה נכון לשני החלקים, מה גם שקשה למצוא ריכוז אחרי שיצאתי מהחלק הראשון עם תחושה כל כך רעה. עכשיו נשאר לחכות שבוע ולראות כמה פקטור הם יואילו בטובם להוסיף. אני כבר שריינתי לי את מועד ב' ביום הראשון אחרי שחוזרים מחופשת פסח (חופשה? זה חדש...).

גם במבחנים האחרים הציונים לא הכי מזהירים. ציון פושר מאוד בביולוגיה ועוד אחד זוועתי בכימיה גוררים אותי לעוד שני מועדי ב', בנוסף למועד ב' בקורס שחזרתי עליו הסמסטר וקיבלתי בדיוק את אותו הציון שהיה לי בסמסטר הראשון (אחרי מועד ב', שנפלתי בו). היה מבחן קשה ומתוך 4 השאלות עניתי כמעט מושלם על שתיים מהם וכמעט אפס על שתי האחרות. כישרון טבעי.

את היום בין סוף מועדי א' ותחילת סמסטר אביב ניצלתי לעבודה. התקבלתי לעבוד בתור מדריך ביום ההכוון לסטודנטים החדשים שהתחילו בסמסטר אביב. האמת, לא ידעתי ממש למה אני נכנס. אני לא טיפוס שרגיל למצוא את עצמו פתאום במרכז הבמה, והמילים שלי בדרך כלל נוטות להיבלע האחת בשנייה במצבים האלו. למרות הכל, ולמרות הפחד הרגיל שלי מהדברים האלו, החלטתי שאני הולך עם זה עד הסוף. הלכתי לראיון, ישבתי מול האנשים באגודה שארגנו את הכל שראיינו אותי, השתדלתי לדבר בצורה רגועה וטובה ולהעביר את המסר, וככה התקבלתי. ביום שני בבוקר הגעתי למקום המפגש באולמן, שם חיכו שאר המדריכים, כולל אחד שלומד איתי בסמסטר (ואז גיליתי שהוא הפך להיות הרכז האקדמי של הפקולטה). נתנו לנו כמה דגשים, כמה מילים שצריך ללטף את הילדים בהם ויאללה, לכו קחו אותם מהטקס שלהם לפקולטות. רק מה? הטקס נגמר קצת לפני 11 אבל הקבלת פנים מטעם הפקולטה התחילה רק ב-12, ועד שהם לא עוברים את מה שהפקולטה תכננה איתם, אי אפשר לצאת לדרך ולהראות להם את הקמפוס. זו היתה שעה די מייגעת, כי הם וגם אני די השתעממנו לנו. אי אפשר לעשות משהו כי אוטוטו אמור להתחיל המפגש, אבל אי אפשר לעשות שום דבר אחר חוץ מזה. באיחור קל התחיל המפגש, וסגן הדיקן דאג להפחיד את הסטודנטים עם כל מה שממתין להם בפתח, פלוס איומים על מצב אקדמי לא תקין. אחר כך עוד זיוני שכל של הדיקן, הוועד וקידום סטודנטים ויאללה, תצאו כבר החוצה ונתחיל בסיור.

50 סטודנטים הגיעו ליום ההכוון, 3 מדריכים חיכו להם. חישוב מהיר נתן לי בסביבות העשרה. למה עשרה? שאלה טובה, אבל עדיף ככה. היתה קבוצה קטנה ונחמדה. עשיתי להם סיבוב מהיר בקומה התחתונה ובחוות המחשבים שהולכת להפוך לבית השני והשלישי שלהם בסמסטר הבא, אחר כך למעלה לספריה והחוצה אל העולם הגדול. בדרך עצרנו ליד מכלול, החנות המקומית לכלי כתיבה ושאר שטויות, שם הם קיבלו שי לכבוד פתיחת השנה (וכמובן שלא מקפחים את המדריך...). אחר כך עשינו טיול קטן והם ראו פחות או יותר איפה הם אמורים ללמוד מחוץ לפקולטה (עם אזהרה לא ללכת לאיבוד בתוך פישבך, לי זה כבר קרה בסמסטר הראשון) ובסוף התיישבנו קצת על הדשא לדבר, לשאול שאלות ולנסות לא להעמיס עליהם יותר מדי, רגע לפני שהם צוללים עמוק אל תוך החומר. בסוף הסיבוב חיכתה להם תעודת הסטודנט הנכספת והם הפכו לסטודנטים מן המניין. ממש מסע כומתה עשיתי להם. אז נכון שבלעתי קצת מילים ונכון ששכחתי כל מיני דברים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל בסך הכל עבר חלק ואני מקווה שהשארתי עליהם רושם טוב וחיובי, ושלפחות הם התחילו את הסמסטר בצורה טובה.

והיום סוף כל סוף התחיל הסמסטר החדש, ובמיוחד לכבוד זה, מתוך 5 השעות שהיו מתוכננות לי במערכת למדתי רק שעתיים. הפקולטות לביולוגיה וכימיה מבטלות תרגולים שאמורים להיות לפני ההרצאות אבל הפקולטה שלי לא עושה את זה. אז קיבלנו מתרגל במערכות הפעלה שדאג טוב טוב להפחיד אותנו עד כמה הקורס קשה, מורכב, זוועתי ובעיקר חשוב להוציא בו ציון טוב אם רוצים להתקבל אחר כך לעבודה כלשהי. הוא המשיך להשתגע לו על הבמה והסטודנטים, שעדיין בטראומה מהמבחן של יום ראשון (שהוא קדם לקורס הזה...) לא ידעו איך לאכול את עצמם. דבר אחד יצא לי מהשעתיים האלו – אני הולך להוריד לי את הקורס בפיזיקה שהחלטתי ברוב חוכמתי לקחת. לא מספיק שהוא כבד, עמוס, לא מובן והיו 30 (!) נקודות פקטור בסמסטר האחרון, אני צריך לסבול אותו במקביל עם כימיה אורגנית ומערכות הפעלה. מספיק הרגתי את עצמי בסמסטר השני. לא צריך שוב. כל זה מפנה לי מהמערכת לא פחות מ-6 שעות ופותח לי לחלוטין את יום חמישי כיום חופשי לנוח, ללכת לחדר כושר, להשלים עבודות ולנסוע הביתה מוקדם יותר ובלי לחץ. הסמסטר הזה צפוי גם קורס שחיה, דבר שבכלל יוצר לי אי של שלווה באמצע היום, לנקות את הראש מהכל (רק חבל שהוא נופל על ההפסקה הפעילה ביום רביעי, אני מפסיד אריק ברמן בשבוע הבא).

לסמסטר הזה אני רוצה להיכנס בלי ציפיות מכלום. הציפיות, כידוע, רק הורסות וסופן באכזבות. הפעם אני רוצה להיכנס בראש שקט ובידיעה שיהיה מה שיהיה, אני מתכוון להיות נאמן לדרך שלי ולמצוא את הדרכים הטובות ביותר להשתפר ולהיות יותר טוב. כרגע הלימודים בעדיפות עליונה, יחד עם האנשים שיקרים לי. אני לא רוצה שום דבר מעבר כרגע בחיים שלי, שום דבר שיכול לקחת לי את הפוקוס ממה שאני צריך להתמקד בו. כן, גם בתחום הרומנטי. הסמסטר האחרון היה מספיק קטסטרופלי בנושא הזה, ואני עדיין מלקק את הפצעים ממנו. כרגע אני ממש לא רוצה שום דבר, ולא רק בגלל שעכשיו קצת יותר קשה לי להגיע לרמה מספיק קרובה של אמון ואינטימיות. אני פשוט מעדיף לא לחשוב על זה, ולרכז את הכוחות בדברים הממשיים (ואם בכל זאת ייפול עליי משהו, רצוי לא מהפקולטה לכימיה, כי הספיקו לי השתיים בסמסטר האחרון). אני רק רוצה שקט פנימי, לתת למערבולת בפנים להפסיק להסתובב ולהפסיק את הבעבוע הפנימי. בניגוד ללימודים, מועד ב' לא יהיה כאן. אין טעם, אין רצון, אין סיבה מספיק טובה. אין סיבה בכלל.

44 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-21/3/2007 19:57
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא