אוגי דף חדש

23 3/2007		דף חדש
		תגיות: טכניון, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור

אז הסמסטר הרביעי כבר כאן, ואחרי שבוע וחצי של לימודים אפשר להגיד שעד עכשיו השד לא כל כך נורא. טוב, הוא הרבה פחות נורא אחרי שהעלמתי לי השבוע את הפיזיקה מהמערכת וחסכתי לעצמי 6 שעות בשבוע של אי הבנה מוחלטת. אחרי שהתאפסתי לי על המערכת, גיליתי שרוב השבוע נדחס לו בראשון ובשני ושאר השבוע נראה כמעט כמו דף חלק. אחרי שיום ראשון מתפרש לו על 11 שעות (מתוכן 3 שעות חלון) וביום שני יש לי 6 שעות ברצף, מגיע יום שלישי עם שעה בודדת, יום רביעי נפרש לו מהבוקר עד הלילה אבל עם חורים ועם שיעור שחיה באמצע, וגם ביום חמישי יש רק שעה. בעצם, אם אני רק רוצה, שלישי וחמישי יכולים להפוך בקלות לימים חופשיים, אבל אני צריך איזשהו תירוץ לקום מהמיטה בבוקר ואין כמו טיפוס בוקר בשביל להתעורר.

אז ממה נתחיל? אולי מהקל אל הכבד. הקורס בגנטיקה כרגע הוא מעניין מצד אחד, וגורם לפיהוקים מהצד השני. בסמסטר הקודם היה קשה מאוד להעביר שלוש שעות רצופות של הרצאה אחת, אז עכשיו זה עוד יותר קשה כשהחומר מובן וקל לי. גם בהרצאה וגם בתרגול לימדו מה שלמדתי בקורס בהסתברות בסמסטר הקודם במשך חצי שעה בתרגול הראשון וזהו, אבל בשביל הביולוגיים בקהל (טוב, גם בשביל הביו-טנולוגיים והביו-כימאים) מסבירים את זה לאט-לאט וברור. "כן, כמו שאתם רואים זה כלל הכפל ואתם יודעים למה קוראים לו כלל הכפל? כי כופלים..." דרך מושלמת לפתוח שבוע ולהשלים שעות שינה משאר השבוע.

אחרי הגנטיקה אני ממשיך לעוד שעתיים באותו אולם בשביל ביוכימיה של חלבונים. שם מפוצץ לקורס שלוקח מכל העולמות ביחד. המרצה נראה קצת פסיכי, וכמובן דאג לציין שהרבה סטודנטים לא אהבו אותו אחרי המבחן שהוא נתן, מה שאומר שצריך להתכונן מספיק טוב ולגדל כבר מעכשיו את העגבניות שנשתמש בהן באוגוסט. הקורס הזה החזיר אותי לימי הסמסטר הראשון כשהשתמשנו במערכת הקורסים החדשה שיש בטכניון, רק שבפקולטה לביולוגיה לא ממש יודעים להסתדר עם משהו ממוחשב וכתוצאה מכך הם הסתבכו עם ההחלטה כמה ניסיונות צריך לתת לנו ואיך התשובות צריכות להינתן. אחרי מייל שבישר שיש 3 ניסיונות לכל תרגיל, הגשתי את הגיליון רק בשביל לגלות שקיבלתי 9 ושהוא לא נותן להיבחן שוב ולראות את המבחן. אני רק מקווה שאני לא צריך להזמין סריקה שלו עכשיו.

הקורסים הפקולטיים בינתיים לא מאכזבים. לפחות לא מבחינת הקושי שלהם והרצון לגרום לי סיוטים בלילות. הקורס באלגוריתמים מתהדר באותו מתרגל אחראי שהיה בקורס עם המבחן הזוועתי בסמסטר שעבר, ואחרי שהוא התגלה כזוועתי בפני עצמו, ערקתי למתרגל אחר, שאומנם לא הכי שבעולם, אבל לפחות הוא הרע במיעוטו. המרצה הוא שרוך ארוך שצריך להתכופף כשהוא עומד על הבמה בכיתה כדי לא להתנגש עם הפלורסנטים, מתלהב מהמקינטוש שלו שדרכו הוא מקרין לנו את ההרצאות ולא מבין למה המקרן לא מראה לו את הצבע האדום. בכלל, השקפים שלו מוזרים. אני נכנס לקובץ באתר ומגלה שיש שם 70 (!) שקפים ודבר כזה אני ממש לא יכול לשלוח לאבא שלי, אחרת ייכרתו כמה יערות גשם. רק מה? הוא עשה לנו כמה אנימציות וכל אנימציה קיבלה שקף משל עצמה. על הלוח זה ברור, מודפס – ממש לא.

מערכות הפעלה הבטיח להיות קורס מעניין ומאתגר. בתרגול הראשון, לכבוד פתיחת הסמסטר, נכנס המתרגל ולפני שהוא הספיק להציג את עצמו הוא דאג לבשר לנו כמה הקורס הזה חשוב וכמה צריך להתכונן אליו. הוא נתן דוגמא שכשהוא בחן אנשים לעבודה, מי שהגיע אליו עם ציון 90 בקורס התקבל כמעט אוטומטית, ומי שהגיע עם ממוצע 90 אבל עם ציון 60 בקורס, הלך לחפש עבודה במקום אחר. אכן, יודע להרגיע את הסטודנטים. אחר כך הוא התחיל לצעוק בקולי קולות וכמעט לקלל את הסטודנטים מסמסטרים קודמים וכמה טעויות היו להם וכמה כאבי ראש הם גרמו לו. זה כמובן עורר רחשים בקהל והתחילו תגובות לדברים שלו, שנענו בעוד צעקות. ככה נמשך השיעור, כשבין לבין הוא גם מעביר את החומר, או לפחות מנסה להעביר. השבוע כבר לא היה לי ספק. אני מעדיף לקום ב-7 בבוקר וללכת למתרגל אחר מללכת לזוועה הזאת. אני כבר מתכונן לשיעורי הבית בקורס שצפויים להיות ארוכים, כבדים ובעיקר מונעים מאנשים לישון.

את הסיור במערכת נקנח עם כימיה אורגנית. גם כאן יש לי 6 שעות בשבוע, אבל לא יכלו למצוא שעות יותר טובות להרצאות מאשר שש וחצי בערב ביום אחד וחמש וחצי בערב אחר? בכלל, להעביר שעתיים כל פעם באולם הכי גרוע בקמפוס הופך את כל הקורס הזה להרבה יותר מסובך ממה שהוא כבר. נכון לעכשיו החומר עוד מובן ופתיר, וגם את שיעורי הבית סיימתי מזמן, אבל אני יודע שכשאני אגיע למבחן באוגוסט או למבחן אמצע (50% תקף?! מה נסגר איתם?!) ואני אפתח את הקלסר המתפוצץ שלי, אני אגלה שאיפשהו איבדתי את הדרך אי שם באמצע.

גם בסמסטר הזה חוזרת הבעיה של מציאת שותפים בקורסים הפקולטיים. אחרי שהשותפות עם השותף מהשנה הראשונה התפרקה סופית אחרי שהוא כמעט גרם לשנינו להגיע לוועדת משמעת, נשארתי נטול שותפים. השותף בקורס עם המבחן הזוועתי בכלל לא בטוח אם הוא לוקח את קורסי ההמשך או נשאר סמסטר, וכל האנשים המוכרים כבר הספיקו לשריין להם אנשים, ואני מרגיש שאני צריך לרדוף אחרי אנשים וממש להתחנן בשביל למצוא לעצמי שותפים. זה נותן תחושה מגעילה שאין לי יותר מדי על מי לסמוך ושאין ממש מישהו שבאמת רוצה לעשות איתי את שיעורי הבית.

כל זה מוסיף לכל הרעל שמסתובב לי בזמן האחרון בגוף. הרבה פעמים אני מרגיש כאילו לוקחים אותי כמובן מאליו, כאחד שאפשר לפנות אליו כשצריך משהו. ברוב הפעמים זה פשוט נכון, ולפעמים לא משנה כמה אני כועס על אותו אדם, כשהוא יבקש עזרה הוא יקבל אותה, אבל החד צדדיות הזאת תמיד תציק לי. יכול להיות שזה סתם ייאוש מהאנשים, יכול להיות שאני סתם מקטר במקום לקום ולעשות משהו רציני עם עצמי, אבל זה עדיין מציק וזה חלק מהאופי שלי שאני עדיין לא יודע אם הוא טוב או לא.

יותר מדי רעל מסתובב לי בגוף. הוא הצטבר לו במהלך כל הסמסטר ובמיוחד בחודש האחרון ואני לא מצליח להקיא אותו ממני. אפילו הכתיבה לא מצליחה לגרום לי להרגיש יותר טוב, ובטח שלא ניסיונות להתעסק בדברים אחרים. הרעל הזה לוקח ממני את תשומת הלב שצריכה להיות לדברים מסוימים ומפנה אותה לדברים אחרים שגורמים לי רק להרגיש יותר רע ויותר מבולבל. הוא גורם לי לא לרצות יותר דברים שפעם רציתי, אפילו באופן כללי בלי תלות באדם כזה או אחר. אני לי מושג איך אני מוציא את הרעל הזה ממני ואם בכלל אני יכול להוציא אותו ממני לבד או שאני צריך עזרה מבחוץ, אם בכלל אני יכול לסמוך עד כדי כך מישהו שיוציא אותו ממני (למרות שיש כאלו שעומדים בקריטריונים האלו). אני לא יודע אם פתרונות קסם של התנתקות ממקורות הרעל יעזרו כאן, כי הם יכולים רק להוסיף עוד, ובכלל, זה לא האופי שלי כי כמו שכבר כתבתי, אני אושיט את היד לעזרה למרות כמעט הכל. אבל אני לא יכול לחיות עם הרעל הזה, כי הוא מכאיב ולא נותן לי מנוחה ואת הדברים שאני צריך עכשיו יותר מהכל. קצת שקט בפנים, זה כל מה שאני מבקש.

11 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של Titus Claudius ב-25/3/2007 09:14
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא