אוגי שוברים ונשברים: פוסט פתיחת החודש (מאי 2007)

4 5/2007		שוברים ונשברים: פוסט פתיחת החודש (מאי 2007)
		תגיות: טכניון, אקטואליה, פתיחת חודש

ביום שני, אי שם אחרי חצות קפץ לי העדכון. משרד קמפוס באגודה שלנו פתח חשבון במסנג'ר ודרכו הוא מעביר עדכונים על השביתה. זה כמובן הדרך הכמעט יחידה לעשות את זה, אחרי שאתר האגודה דאג לקרוס כל יום בגלל שאף אחד לא באמת יודע מה קורה וכולם מנסים להבין. באותו ערב התכנסה הוועידה של האגודה והחליטה אחרי דיון ארוך מאוד להפסיק את השביתה ביום רביעי ולחזור ללמוד. זה כמובן יצר בלבול לא קטן, אחרי שבאתרים הגדולים פורסם שהסטודנטים דוחים את ההצעה שהועברה אליהם. הנימוקים שלהם היו שאי אפשר להמשיך לשבות כי המחיר שאנחנו, הסטודנטים בטכניון סופגים כתוצאה מהשביתה הוא גבוה יותר בגלל שאנחנו התחלנו ללמוד שבועיים אחרי כולם, ובעצם השבועיים שמחליטים להוסיף לסמסטר לא ממש מזיזים לנו. אותם נציגי סמסטר שהצביעו שם טענו כי הציבור שמאחוריו הם עומדים ביקש מהם להפסיק את השביתה

הנימוקים שלהם יכולים להישמע מאוד הגיוניים. קיבלנו סוף סוף הצעה כלשהי מהצד השני, שנראתה סבירה (למרות שהוועידה דחתה אותה) והממשלה לא ממש מתעניינת כרגע בסטודנטים. יש לה דברים יותר חשובים לעשות כרגע כמו לדאוג שהיא תמשיך לשרוד (ואני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח הפוליטי שעומד מאחורי זה).

התגובות הנזעמות הגיעו כבר באותו הלילה. כל מי שדיברתי איתו, בין אם בפורומים השונים ובין אם ישירות, לא ממש הבין למה אנחנו מחליטים לשבור את השביתה בשונה מכל שאר האגודות בארץ (שמועות על אגודות נוספות ששוברות שביתה כמו העברית, בר אילן ובן גוריון, פרחו בכל מקום), ויותר מהכל, לא מבינים איך באמת הגיעו למסקנה הזאת שסטודנטים לא רוצים בהמשך השביתה. התגובות הזועמות הגיעו גם מבחוץ. בצהריים אתרי החדשות הגדולים פרסמו את דבר שבירת השביתה וגרמו לגל טוקבקים ענקי נגד הסטודנטים בטכניון. הלחץ הזה הביא להופעת סקר באתר האגודה (שקרס שוב ושוב) ולכינוס חוזר של הוועידה בערב אחרי שיותר מ-77% הצביעו בעד המשך השביתה והמאבק (נתונים סותרים הראו שבערך חצי מהסטודנטים הצליחו להצביע).

אני בעצמי לא ידעתי מה לעשות. אי אפשר לקחת את הסיכון שיהיו לימודים כי ביום רביעי הייתי אמור להתחיל מוקדם בבוקר וזה מאוד קשה להגיע מהבית בשעה כל כך מוקדמת. גם ככה תכננתי להגיע ולעשות סידורים (הגשת טפסי מעונות לשנה הבאה, כרטיסים ליום הסטודנט) אז העמסתי תיק פלוס שותף לדירה על האוטו של אבא שלי שנמצא ברשותי בשבוע וחצי האחרון ונסענו צפונה. רציתי להגיע בזמן ולראות מה קורה בוועידה, אבל כשהגענו ופתחתי את המחשב, גיליתי שרק בין 8 ל-9 בערב הדיון יהיה פתוח לכלל הסטודנטים ואחר כך הם ידברו ביניהם ויצביעו שוב. השעה היתה קרוב ל-9 אז ויתרנו להגיע לשם, ואני יצאתי לסיבוב רגלי. בפועל, הסתבר שהדיון שם נמשך עד 11 ורק אחר כך נציגי הסמסטר התכנסו לדון. הדיון שלהם נמשך ונמשך ואנשים התחילו להתחרפן בהמתנה לתשובה. הייתי צריך להתרוצץ בין לא מעט אנשים שביקשו לדעת מה קורה (כאילו שאני ידעתי באותו רגע) והחצי גמר של ליגת האלופות שהתנהל במקביל. גם ככה הייתי עייף מהנהיגה צפונה, ועם איום לקום מוקדם למחרת. בסוף רק לקראת 1 בלילה יצאה ההודעה הרשמית שהשביתה ממשיכה והיה אפשר ללכת לישון בשקט.

התעוררתי בבוקר כשהשותף החליט שאני צריך לקום ולבוא להפגנה. גירשתי אותו בטענה שיש לי כבר דברים לעשות. אחר כך עבר מישהו עם מגאפון בחוץ וקרא לכולם לצאת להפגנה (ואם לא היתה לי רשת בחלון, כבר מזמן היה עף עליו כיסא). כשסוף סוף גירדתי את עצמי מהמיטה, הלכתי לבדוק אם החלב שרד את הזמן שהייתי בבית (העדפתי לא לעשות ניסויים בבני אדם ופתחתי את החדש שהבאתי מהבית), ואחר כך סידרתי את כל הטפסים שלי וטיפסתי במעלה ההר להגיש את טפסי המעונות (בתקווה שלא יטרטרו אותי שוב כמו בשנה שעברה). אחרי שסיימתי את כל טיולי הקמפוס, החלטתי שאם אני כבר כאן, אני צריך לנצל את העובדה וללכת לשחות. בבית אני לא יכול לעשות את זה כי המנוי לבריכה ולחדר כושר נגמר לפני יותר משנה, אז עליתי על מדי בריכה והלכתי לשחות קצת, לנקות את הראש לפני הנסיעה הביתה.

עכשיו אני בבית, קצת אחרי שחזרתי מיום הסטודנט (השובת) בתל אביב. הייתי עם מקליין ברובו, ובסוף הוא היה צריך לחתוך הביתה (לא נורא, את ברי סחרוף אני אראה בשבוע הבא). היה מלא באנשים, היה חם מאוד ובעיקר היה גשם מציק שירד כל הזמן ולא ממש גרם להקלה במחנק הכללי שהיה שם. חזרתי הביתה עייף ועם רגליים כואבות רק בשביל לגלות שוועד ראשי האוניברסיטאות החליט להכניס את כולם למלכוד. ביום ראשון, הם הודיעו, הם מתכוונים לחדש את הלימודים ושהמרצים ילמדו גם אם יהיה סטודנט אחד בכיתה. עכשיו אני באמת לא יודע מה לעשות, כי אני לא יודע אם אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. מצד אחד, המאבק מוצדק ואי אפשר להפסיק אותו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן בלי הישג משמעותי אחד לטובת ההשכלה הגבוהה (ולא רק מבחינת שכר לימוד, אלא באופן גורף). אבל כמו שאמרתי, אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד חומר לימודי חשוב. אני מעדיף לסמוך קודם כל על עצמי בכל עניין הלימודים ולא להתחיל לבקש טובות מאף אחד (מה גם שאין לי יותר מדי על מי לסמוך), ככה שאני במלכוד כרגע אם לחזור או לא. זה לא שאני עושה יותר מדי דברים כרגע בבית שיצדיקו הישארות כאן במרכז. שם אני גם יכול ללכת לחדר כושר ולבריכה ולחיות בראש שקט יותר בלי שאף אחד יושב לי על הראש. אני גם ככה מתכוון להגיע בשלישי בערב או ברביעי בבוקר ליום הסטודנט אצלנו (רביעי בערב וכל יום חמישי) אז זה יגרום לי להגיע קצת יותר מוקדם. זה כמובן יצריך פתרון לאוטו של אבא שלי, שיצטרך לחזור בחזרה למקום העבודה שלו בנתניה.

עושה רושם שכל המאבק הזה יצא מכלל שליטה השבוע וממש אי אפשר לראות את הסוף שלו. הסטודנטים יותר מבולבלים מתמיד ולא יודעים מה לעשות. בין האירועים השבוע למדנו גם שראשי המאבק לא ממש רוצים לסיים אותו ולא הופיעו לפגישה שאורגנה עם נציגי משרד ראש הממשלה (רוב יושבי הראש של האגודות היו שם, כולל זה של הטכניון שאף אחד לא אוהב אותו). סמסטר קיץ כנראה לא יהיה גם השנה (אצלנו לפחות, המלחמה ביטלה אותו בשנה שעברה), והאיומים על ביטול הסמסטר הנוכחי מתחילים להיות יותר רציניים, למרות שמדובר בצעד חמור מאוד ואני ממש לא בטוח שהוא ייצא אל הפועל.

ואני? אני יושב בבית ולא עושה כלום. היום עוד ניסיתי להתחיל קצת ללמוד, לפתור את התרגיל בית שיצא בתחילת השבוע (בלי תאריך יעד) ולגלות שאני צריך לעשות למידה עצמית אם אני רוצה לפתור אותו כבר עכשיו. בין לבין התחלתי לעשות חשבון נפש יותר נוקב על אירועי הזמן האחרון, ובהתאם לרוח התקופה, לעשות לעצמי ועדת בדיקה, אבל זה כבר נושא לפוסט שלם בפני עצמו.

שרק ייגמר כבר, בשקט ובצורה הכי טובה שיכולה להיות. יהיה קשה לחזור ללמוד אחרי החודש הזה (כן, כבר עבר יותר מחודש מאז שהפסקנו ללמוד).

39 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-7/5/2007 21:07
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא