אוגי חשבון נפש

8 5/2007		חשבון נפש
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אהבה ויחסים, אופטימי, שחרור קיטור

לפעמים אני פשוט מרגיש שכל מה שאני עושה זה לחנוק את עצמי. לחנוק, כי אני דואג לתקוע את עצמי כל כך חזק ויוצר עוד ועוד מחסומים שמונעים ממני להיות את מי שאני באמת רוצה להיות, לעצור את עצמי מלהיות הבן אדם שאני רוצה להיות. הגעתי לנקודה כזאת שאני צריך לערוך עם עצמי חשבון נפש נוקב ורציני ולא להסתפק בלהצהיר הצהרות שאחר כך אני לא אעמוד בהם.

אני מרגיש כאילו הפכתי את עצמי לשק של רחמים. יש בתוך השק הזה שפע של רחמים עצמיים, זה הרצון שלי לענות את עצמי על כל הנפילות שלי, על האכזבות, הטעויות שאני עושה וכל מה שגורם למציאות המרה לטפוח לי על הפנים. אני כל הזמן מבקר את עצמי, שונא את המראה שלי, מתעצבן מחדש משטויות ונובר בפצעים פעם אחר פעם, גם בכאלו שאין הצדקה לקיומם. הבעיה היא שאני לא עושה שום דבר ולא משתנה בצורה כזו שתגרום לי להפסיק להרגיש ככה.

שאר הרחמים שבשק הם כאלו שאני מבקש מהסביבה. מצד אחד אני יכול לשנוא את זה, אבל אני מבקש את זה כל הזמן. סוג של רצון להסיט את תשומת הלב קצת אליי, לתת לי הרגשה שלמישהו קצת אכפת ממני. הבעיה היא שהדבר הזה גורם לכך שאנשים רואים אותי בתור ייצור חד מימדי, מדוכא שכל הזמן תקוע על קיבעון מסוים ומסרב לצאת ממנו. זה לא שאותם אנשים לא מסוגלים לראות מעבר לזה, אני פשוט לא נותן להם את הדרך לראות גם קצת מעבר. בשלב מסוים לאותם אנשים מתחיל להימאס מלהקשיב שוב ושוב לדברים שלי, אז הם מתרחקים ונעלמים, כי מי רוצה קשר עם אחד שתקוע באותו מקום. זה עוד יותר יחזיר אותי אחורה אל מתי שהכל התחיל ויפתח מחדש את פצעי התיכון, שיצרו את הבחור שמסוכסך עם עצמו עד היום.

זאת אחת הצרות הכי גדולות שלי. אני יודע בדיוק מה הבעיות שלי, ממה הן נובעות ולפעמים אפילו מה הדרך לטפל בהן. רק שהדרך לפתרון עוברות דרך מספר לא מבוטל של מחסומים שחוסמים לי את הדרך להשתנות. הם חוסמים לי את הדרך בצורה כזאת שאני לא בטוח שאני יכול לעבור אותם. כאן נכנסים פנימה הפחדים היותר גדולים שלי שהם אלו שמעצימים את הגודל של אותם מחסומים. הפחד מלהרגיש לבד, הפחד מכישלון, הפחד להביך את עצמי והפחד להודות שאני באמת כזה. הם משתקים אותי, משאירים אותי להתמודד עם כל השדים שבי בבית, מכונס בעצמי וסגור, בלי לתת לאף אחד להיכנס פנימה. אני עוצר את עצמי כל כך הרבה פעמים, מחליט פתאום לחשוב פעמיים (או 20 פעם) על כל דבר, פוחד תמיד מהדבר הכי גרוע שיכול לקרות (או שזה שאני חושב שיהיה הכי גרוע) ואז אומר שאין סיכוי שאני אכניס את עצמי לדבר הזה ועוזב, מתלבט, מתחרט ושוב מתלבט ולא לוקח את הצעד הזה, זה שיכול לעזור לי יותר מהכל.

אני כבר לא מסוגל לחיות עם עצמי ככה. אני מתסכל על החודשים האחרונים, מסתכל על כל מה שקרה שהביא אותי לכזה שפל מדרגה ושנאה עצמית, מסתכל על הטעויות הטיפשיות שעשיתי בגלל התלהבות יתר (עוד חטא ידוע שלי) ואי עמידה במילה שלי לגבי כל העניין. כל הזמן הזה האשמתי את הצד השני בכל מה שקרה בלי לראות את הדברים שאני עשיתי שגרמו לכל הדבר הזה. שוב פעם לא הייתי עצמי ולא הייתי מי שאני באמת רוצה להציג לעולם, אלא רק איזה אחד שרוצה הכל ומהר ועושה את כל הדברים הלא נכונים שיגרמו להכל להתפרק. היה אפשר לעצור את זה, אבל זה כנראה היה יותר מדי ככה שהצד השני העדיף לברוח במקום לעצור, להעמיד דברים במקום ולתת להם לזרום בצורה הנכונה, ולא לייצר שקרים, אשליות ובעיקר מרחק שאני כבר לא בטוח כמה שני הצדדים רוצים בביטולו.

יש בתוכי הרבה כעס שנאגר בזמן האחרון על הכל אבל הדרך הכי טובה להוציא אותו החוצה תהיה דווקא ביכולת שלי לכעוס על עצמי על כל אותם הדברים האלו. במקום להוציא את האגרסיביות הזאת בריבים מטופשים, להוציא אותה בחדר כושר, בבריכה או בהליכות ארוכות, לכעוס על עצמי יותר כשאני עומד שוב פעם לעשות משהו שאני אצטער עליו (כמו לקחת עוד איזה חטיף מהארון כשאני ממש לא רעב, רק בגלל שקצת משעמם לי), להכריח את עצמי לעשות כבר את כל מה שאני אומר שאני חייב לעשות ולא להתפשר יותר על שום דבר, ובעיקר להתחיל להאמין שאני מסוגל לעשות את הכל, שאין שום דבר שהוא מעבר למה שאני יכול להשיג. רק אם אני אתחיל להשקיע בעצמי, המניה שלי תעלה, ודברים יפסיקו להפריע לי. אני צריך להתרכז ולהשיג את מה שאני רוצה כרגע בלי להיות תלוי באף אחד ובלי להסתכל על מה שלאחרים יש ולי אין. לי יש מספיק דברים בחיים שאנשים אחרים היו רוצים בעצמם.

רק אחרי שאני אטפל בעצמי אני אוכל לתת לאנשים להתקרב אליי ולנסות להתקרב לאחרים. רק ככה אנשים ישימו לב שיש בי הרבה מעבר לאותה דמות חד מימדית ויתקרבו. רק אז אני אוכל לנסות וליצור קשר בדיוק כמו שאני רוצה, ולא לקפוץ על משהו שפתאום נראה אמיתי. הכישלונות האחרונים הראו לי כמה אסור לי להתפשר על הדברים שאני באמת רוצה וכמה אינטואיציה ראשונית משמעותית הרבה יותר מאשליות שיכולות להיווצר על ידי פנים יפות או מילים יפות. אני לא מוכן יותר להתפשר על דברים שלא נראים לי מספיק מתאימים אליי מהצד שכנגד במקום רק להאמין שהכל יהיה בסדר ושהדברים יסתדרו אחר כך. אלה בדיוק הדברים שבסוף יטרפדו את הכל. למרות כל האכזבות עוד לא איבדתי את האמונה הזאת שאני יכול למצוא את מה שאני מחפש. אני עדיין מאמין שאי שם בחוץ יש מישהי שתרצה להתקרב אליי ולא תברח כשתראה את מה שמסתתר מאחורי החומות שלי, שנייצר בינינו אינטימיות קרובה בלי לחשוש אחד מהשני, שהמגע הראשוני והאמיתי בין שנינו יהיה בין שני הלבבות ושברגעים הכי קרובים שיכולים להיות לא יהיה אכפת לשנינו מהעולם שבחוץ. על זה אני לא מוכן להתפשר.

יש לי תחושה של שינוי באוויר, של רצון אמיתי שהדברים יתחילו ללכת אחרת בחיים שלי. ביום שישי האחרון הצלחתי לחצות מחסום אחד בזכות אדם קרוב שבאמת אכפת לו, ואתמול גרמתי לכעס שנוצר אצלי לקום ולעשות כמה מעשים שיכולים לגרום לדברים להשתנות, ולייצור מוגבר של מספיק פטישים שישברו עוד כמה מחסומים שיש לי בדרך. עוד לא איבדתי תקווה בעצמי. אני הולך להראות לעולם מי אני באמת.

[מיליון פעם – מלכת הפלקט. במקום ציטוט, יותר מתאים כבר לשים את כל השיר...]

16 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-12/5/2007 11:37
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא