אוגי עוד חוזר הניגון

12 5/2007		עוד חוזר הניגון
		תגיות: אוגי-מיוזיק, טכניון

אוטוטו הולכים לסגור חודש של שביתה והפתרון לא נראה באופק. כולם רבים עם כולם, מתעלמים מכולם, מתלהמים, הולכים מכות עם סוסי משטרה ובעיקר עושים פוליטיקה קטנה. השבוע שוב החליטו אצלנו לחזור ללמוד, אבל הפעם החליטו ליישר קו עם ההנהגה הארצית ולראות מה יקרה. הבעיה היא שלראשי המאבק לא ממש בוער לחזור ללמוד. הם עסוקים בלייצר סיסמאות ולשלוח מפגינים להתעמת עם שוטרים בירושלים, ויעשו הכל כדי שהשביתה תמשיך (גם אם זה אומר לשנות את שיטת ההצבעה בוועידה הארצית, רק בשביל שלא יהיה רוב להפסקת השביתה). אני כבר לא יודע בעצמי מה לעשות, כי כל יום שעובר נמתח כמו מסטיק, והחשש האמיתי הוא איך יהיה אפשר לחזור למצב של לימודים כשהכל יסתיים, אם וכאשר זה יקרה. כל המאבק הזה מתחיל לאבד עצמו לדעת ואף אחד לא מוכן לנסות ולנסח פתרון בשביל שהוא ייגמר. העיקר לשבות ולעשות רעש. היות וכך, החלטתי לחזור צפונה בשבוע הבא. לימודים לא ממש מתוכננים לי (אלא אם מרצה מסוים יחליט ללמד את המנקות) אבל הקמפוס יציע לי קצת יותר שקט בשביל להתחיל להשלים פערים אמיתיים, וגם לקחת מקדמה רצינית לקראת ההמשך. יחד עם כל זה, בקמפוס אני יכול ללכת בשקט לחדר כושר או לקפוץ לשעה-שעתיים של שחיה הגונה בשביל להתחיל לטפל גם בעצמי טוב יותר, ואלו דברים שאני לא ממש יכול לעשות בבית. זה עדיף על לשבת כל היום מול המחשב בתקווה שפתאום יצוץ ממנו משהו מעניין.

אתמול ושלשום ציינו אצלנו את יום הסטודנט ונתנו לנו יום חופשי מהשביתה. בשקט בשקט, כל האנשים שמטפסים להם על הקירות בבית חזרו אל הקמפוס בשביל יומיים של חגיגות. בניגוד לשנה שעברה, התוכניה של השנה נראתה פחות מבטיחה. הערב הראשון נראה מבטיח עם הרבה רוק ישראלי משובח, ואילו השני כבר נראה יותר פופ מיינסטרימי, רחוק מאוד מהגוון של היום הראשון. זה כמובן גרם לאנשים למצוא מספיק תירוצים לא להגיע להופעות השונות רק בגלל האמנים שמופיעים. אני, לעומת זאת, החלטתי שאני רוצה להיות בכל ההופעות שיש בבמה המרכזית (טראנסים לא נחשבים אצלי למוזיקה) וליהנות ממוזיקה ישראלית טובה.

הערב הראשון נפתח עם סינרגיה, שעלו להופיע באיחור אופנתי של שעה. כנראה שהזכיות האחרונות שלהם בתואר להקת השנה עלתה להם קצת יותר מדי לראש, כי הם הפגינו ביטחון עצמי מופרז ומחשבה שאנשים עד כדי כך מכירים את השירים שלהם. מלבד השירים שנטחנו ברדיו, הרבה אנשים לא זיהו את שאר השירים שלהם. המוכרים עוד נחמדים וטובים אבל אלו שלא הכרתי נשמעו מאוד דומים לאלו שאני כן מכיר וזה היה כבר קצת יותר מדי בשבילי. לא היה שיר אחד שגירה קצת מעבר ונכנס לראש וזה די חבל, כי יש להם פוטנציאל טוב. הדבר המעניין ביותר בהופעה היה להסתכל איך המארגנים מנסים ללא הצלחה להפעיל כמו שצריך את אחד מהמסכים שהם שמו, ודאג להראות את הסמל של ווינדוז בצהוב בוהק (במקרה הטוב, במקרה הרע הוא דיווח על קריסת מערכות).

אחריהם עלו להופיע מופע הארנבות של ד"ר קספר וההבדל בין שתי הלהקות פשוט זעק. זה היה כל כך ברור מי כאן היותר משופשף בהופעות חיות והשירים של מי הפכו לקלאסיקות אמיתיות. למרות שחלק מהשירים כבר כמעט בני 15, הם עדיין מקפיצים, קליטים ובעיקר מהנים, כמו ששירים באמת אמורים להיות. את הקספרים גיליתי בצורה מעמיקה יותר רק אחרי שהם התפרקו, וגם זה לא ברמה מספקת. המוזיקה שלהם מצוינת והם ידעו להקפיץ את הקהל כמו שצריך, ואפילו ניסו לעשות "גרסת כיסוי לעצמם עושים גרסת כיסוי", עם עיבוד שונה וטוב ל"בשמלה אדומה" (בסוף הם גם נתנו את המקור). הכרתי את רוב השירים שלהם, כולל את שני שירי הסולו של הסולנים ("אדוני הממון" של שי להב ו"אל" של אורן ברזילי המעולים) והבירה שזרמה לי בדם גרמה לי להתחיל לקפוץ יותר ויותר. האמת, זה לא ב"אשמת" הבירה, המוזיקה פשוט היתה מצוינת.

אחריהם, ואחרי נאום קצר נטול כמעט אמרות שביתה של יו"ר האגודה (אבל עם השטות ש"הסטודנטים בטכניון יראו לכולם איך מנהלים את המאבק"...) עלה ברי סחרוף. אם הקספרים עוד התנהגו כצעירים אך מקצועיים, כאן כבר הגיע אחד שמשופשף במופעי רוק גדולים (כולל אחד על אותו דשא לפני שנה וחצי) והראה לכולם למה הוא אחד הגדולים מכולם. נסחבתי/סחבתי לכיוון הבמה (זה לא היה ממש ברור, והיא תעיד על כך), שם חוויית ההופעה היתה החזקה ביותר, עם עשרות אנשים שקופצים אחד על השני עם מעט מאוד מרחב לזוז (אבל עדיין זזים וקופצים) ועם המוזיקה שמתנגנת ישירות לתוך המוח, כשהיא מדלגת על האוזניים ונכנסת מכל מקום אפשרי פנימה. הקפיצות, השירה (למרות שלא שמעו אותי, ואולי טוב שכך) גמרו לי את הקול והרגליים, ואחרי מנוחה קצרה כשנגמרה ההופעה, כשברקע איזה די.ג'יי אונס שיר, חזרתי לדירה. המוזיקה עוד המשיכה להתנגן לה מרחוק והפריעה לי לישון (גם האדרנלין עדיין זרם לו בפנים) אבל ההרגשה היתה מצוינת.

הבוקר היה קצת מוזר. היה חם אבל לא היתה טיפת שמש בחוץ. לא התפאורה הטובה למסיבת הבריכה שהיתה אמורה להתחיל בצהריים. השנה העדפתי להגיע רק להופעה של מוניקה סקס ולכן יצאתי מהדירה קצת לפני שההופעה התחילה. מועדון הספורט צמוד לטכניון ולמעונות שבהם אני גר, אבל בשביל להגיע אליו צריך לעשות חתיכת עיקוף, אבל הגענו בדיוק לתחילת ההופעה. ההופעה עצמה היתה טיפה מאכזבת. הם היו טיפה מיובשים ולא ממש ניסו להלהיב את הקהל שהשפריץ מים מתחתם. אומנם היה כיף להשפריץ מים, אבל הם יכלו להוציא מעצמם הרבה יותר בשביל כל זה (אפילו הג'ירפות המסטולים שהופיעו שם בשנה שעברה היו יותר מלהיבים). אחרי שההופעה הקצרה מדי (רק שעה) נגמרה ועלה עוד די.ג'יי החלטתי שעדיף לי להעביר את הזמן בבריכה אמיתית ולשחות איזה שעה בשביל הכיף (ויסלחו לי אלו שלא אמרתי להם שלום כשהלכתי. מצטער).

את ההופעות של הערב פתחה נינט טייב, בהופעה שהורכבה ברובה מתיכוניסטים חיפאיים מאשר סטודנטים. תפסתי לי פינה קצת מרוחקת בשביל לעמוד ולשמוע אם היא באמת מצדיקה את כל מה שיש מסביבה (כי פעם היא עוד היתה טובה). היא נראתה על הבמה כמו אחת שלקחה משהו לפני ההופעה וזייפה קלות בחלק מהשירים שלה. שי גבסו, שהופיע איתה ביחד, היה יותר מפוקס ממנה, והיה כמעט היחידי בכל המופעים שהתייחס בצורה יותר ישירה למאבק הסטודנטים עם שיר של בוב דילן. אבל דבר אחד לא לקחו שם בחשבון וזה את מזג האוויר המשוגע. אם בערב הראשון עוד היו טפטופים קלים פה ושם שרעננו את אלו שקפצו, בהופעה של נינט כבר ירד מבול. הם עוד ניסו לקיים את ההופעה, אבל אחרי שהגשם והרוח התחזקו ולאנשי הבמה נמאס לרדוף אחרי הניילונים שכיסו את המגברים שעל הבמה, הם החליטו להפסיק את ההופעה ל-20 דקות, ובסוף שרו עוד שיר אחד והלכו. הגשם השוטף גרם לאנשים לחפש מסתור ראוי כולל מתחת לעצים הקטנים שעומדים להם ליד הדשא.

אחרי שהגשם נפסק, ונינט נסעה לה, הגיע תורו של שלמה ארצי. רגע לפני שההופעה התחילה כבר ראו את ההבדלים בקהל בין שתי ההופעות, שהפך להיות יותר בוגר (היה שם זוג מבוגר שהגיע עם כיסאות מתקפלים בשביל לשבת ולראות את ההופעה). ארצי עלה לבמה עם חולצה אדומה של המאבק במקום המגבת הרגילה שלו ובשלב מסוים של ההופעה אפילו לבש אותה (גם אבי סינגולדה לבש אותה). ההופעה עצמה היתה מעולה והוא הוכיח את עצמו כפרפורמר מצוין. במיוחד בלט מאיר ישראל המתופף, שהוכיח כי הוא כמה רמות מעל לכל מתופף שיש כאן בארץ, רק לפעמים זה היה קצת יותר מדי, כשכמעט כל שיר נגמר בסולו תיפוף עצבני. ארצי היה אותו הארצי מההופעות, עם השינויים המוזרים במילים, הירידה אל הקהל (שמו לו מדרגות) ואפילו גער בצלם בזמן ההופעה כחלק מהשיר (הוא צילם את הקהל ואז קיבל "ההופעה היא כאן"). באחד הפעמים שהוא ירד למטה הוא זיהה שבשורה הראשונה נמצא נער שכנראה לוקה קצת בשכלו אבל שר את כל המילים. כשהוא שר את "מלך העולם" הוא שוב ירד לקהל והתחיל לשיר ביחד איתו את השיר, ואז הוא החליט פשוט לתת לו את המיקרופון ולתת לו לשיר בעצמו את השיר וגרם לקהל להתלהב הרבה יותר. הנער הועלה בהתחלה על הכתפיים בשביל שכולם יראו אותו ואחר הועלה לבמה והם שרו שוב ושוב את הפזמון ביחד, ואותו נער גם עשה את אותם שטיקים שארצי בעצמו עשה. זה היה אחד הרגעים היותר מרגשים של ההופעה. ההופעה המשיכה והמשיכה וגם כשנראה שהיא עומדת להיגמר, הם מתחו שוב ושוב את השירים והוסיפו עוד כמה. אפילו ההדרן עצמו כלל לא פחות מ-5 שירים, שלא רצו להסתיים. והקהל? הוא לא ממש רצה שייגמר. אנשים רקדו, שרו את כל המילים (לשם שינוי, הכרתי את כל השירים) ובעיקר עשו שמח, כי זה מה שהיה שם. אחרי קרוב לשעתיים וחצי של הופעה, היא סוף סוף נגמרה, והדבר היחידי שהצטערנו עליו היה הביטול של ההופעה של דפנה והעוגיות שבסוף לא באו (והיו גורמים לי לוותר על חלק מההופעה של שלמה ארצי).

בסיכומו של דבר (חייבים לסכם, תראו איזה פוסט ארוך יצא), היה יום סטודנט מצוין. אומנם לא טוב כמו זה של שנה שעברה, אבל יותר נחמד מזה שהיה רק שבוע לפני כן בתל אביב (שם היה הרבה יותר צפוף ומבולגן). עכשיו, אחרי שהחגיגות נגמרו צריך לחזור לשיגרה הרגילה, וכבר מחר יש שוב דיונים על השביתה ועל המאבק. סיבה מספיק טובה בשבילי לחזור צפונה. אז, נתראה שוב בשנה הבאה?

[אחלום לנצח – מופע הארנבות של ד"ר קספר]

22 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 2 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-12/5/2007 20:18
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא