אוגי מישהו

27 5/2007		מישהו
		תגיות: טכניון, יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי

כנראה כל אחד מאיתנו היה רוצה להרגיש שהוא מישהו. מישהו חשוב, מישהו שאחרים מסתכלים עליו ורוצים להיות כמותו, מישהו שאנשים סומכים עליו, מישהו שלא נסתר מהעין ולא נבלע בהמון.

לאורך כל שנות התיכון, לא הייתי אף אחד. ברוב המקרים הייתי זה שלא ממש רוצים לדבר, זה שמגרשים אותו, מתעלמים מקיומו ופשוט לא סופרים אותו. בכיתה י"ב עבדתי בסניף של אחת מרשתות הפאסט פוד והצלחתי ליצור לעצמי שם סוג של שם אחרי כמה חודשים. הם ידעו שכשאני עובד הם יכולים להיות בשקט עם ההכנה של חלק מהאוכל ולפעמים גם נתנו לי להיות האחראי על כל המטבח, אפילו בזמנים יותר לחוצים. השיא היה הבחירה כעובד מצטיין באחד החודשים, דבר שגרם לי לנפח קצת את החזה (פלוס בונוס של 250 שקל לארנק). למרות השכר הזעום, עזבתי בתחושה מעורבת כי בסופו של דבר די נהניתי שם וההרגשה שסומכים עליי היתה מצוינת. לא הייתי יכול לעשות כלום, צה"ל קרא לי, ואני השארתי את כל חיי בית הספר הקשים מאחוריי והתחלתי בחיים חדשים. אחרי הטירונות הקלילה, הגיע הקורס וגם הוא עבר די מהר. המפקד שם לב שיש לי קצת יכולת להסביר ולעזור לאחרים וניסה להכניס אותי לקורס מפקדי קורסים אבל לא ממש הצלחתי (מה גם שהמקום נסגר די מהר), אבל סיימתי אותו עם תואר של חניך למופת, אבל רק בגלל הפרש קטן של נקודות, אבל החזה נשמר נפוח. כשהגעתי ליחידה לאט לאט הצלחתי לתפוס את המקום שלי בה ולעשות את הדברים שאני יודע לעשות הכי טוב. רוב הזמן הם ניצלו את הכישרונות שלי בתחום המחשבים ופחות במקצוע הצבאי שלי, ובחלק מהזמן ניהלתי את רוב העניינים. נתנו לי להיות האחראי תורנויות בגף ולריב קצת עם הרס"ר בשביל החיילים ונתנו לי להיות חבר בצוות של חיילים שהיו אמורים לשנות דברים בטייסת (ולא יצא מזה כלום). למרות הכל, ולמרות שניסיתי להיות מעורב ולתת לא מעט ממני, יצאתי מהצבא עם תחושה לא קטנה של כפיות טובה. זה יכול להיות קצת מוגזם, אבל לא אהבתי (בלשון המעטה) את העובדה שכל פעם כשהיה טקס מצטיינים היו קופצים על השם שלי ונותנים למישהו אחר, והיו מקרים שהרגשתי שזה באמת היה מוגזם. למרות מילים טובות בשתיית השחרור שלי, למחרת גיליתי שכל מה שהמפקד שלי רשם לי בתעודת השחרור היה שמילאתי את תפקידי לשביעות רצונו וזהו. הייתי מאוכזב ואני עדיין כועס כי זה גרם לי להרגיש שוב פעם כאילו אני כלום ולא ממש משמעותי. השתחררתי והתחלתי לעבוד במלון, וממש כמו העבודה לפני הצבא, לקח קצת זמן אבל תפסתי לי די מהר את המקום שלי ובשלב מסוים כבר ידעתי שמספיק סומכים עליי בשביל כל מיני דברים. זה הגיע בשלב מסוים למצב שאני הייתי צריך להסביר לאחראי משמרת חדש איך דברים מתנהלים מסביב. כשעזבתי, קיבלתי סוג של פיצוי על כל השחרור שלי מהצבא בדמות ישיבת פרידה מהצוות של המסעדה עם עוגה, שמפניה ולא מעט דברים טובים שנאמרו עליי וגרמו לי להרגיש הרבה יותר טוב.

ועכשיו, אני בשלב הבא של החיים שלי, בלימודים האקדמיים. אני כבר בחצי השני של השנה השנייה ללימודים, כמעט מסיים חצי מהם וכבר יודע מספיק טוב איך כל הדברים כאן מסביב עובדים, מצליח להשתלט על הלימודים ואפילו מצליח בחלקם ועכשיו הגיע הזמן גם כאן לתפוס את המקום שלי. אני יודע שבשביל לתפוס את המקום שלי אני אצטרך לתת לא מעט מעצמי, אבל זה כל העיקרון כאן. בשביל לקבל את ההערכה מהסביבה, צריך לגרום לסביבה להסתכל עליך ולהבין מי אתה. אי אפשר להישאר ככה בצד, להתרכז רק בדברים שלי ולא לעשות כלום מעבר לזה. אני כבר לא הכי חכם ולא תמיד מבין את החומר, אבל אני עדיין מוכן ורוצה לעזור לכל מי שבאמת רוצה.

לפני כמה שבועות החלטתי עוד החלטה מהזן הזה של ההחלטות, אלה שאחרי שמחליטים אותן, נשארים ודבקים בהן ולא נסוגים אחורה. בדיוק כמו כל הפעמים שניגשתי למועדי ב' למרות הסיכון (שהתממש פעמיים) שאני ארד בציון שלי ואולי אפילו אכשל. החלטתי להגיש את המועמדות שלי לבחירות לנציגות סמסטר שאמורות להיערך עוד מעט אצלנו. החלטתי להגיש מועמדות לא כי יש לי זמן פנוי שאני מחפש איך לנצל אותו, אלא בשביל להוציא עוד מעצמי, לעזור למי שצריך לעזור וגם להשפיע על איך שהדברים בפקולטה, באגודה ובקמפוס מתנהלים. אני רוצה להשמיע את הקול שלי ולא לשבת יותר בצד ולא לעשות כלום. אני חושב שהשביתה שבדיוק נגמרה (וכשתקראו את הפוסט הזה, אני כבר אהיה באמצע ההרצאות שלי) נוהלה בצורה מחפירה בלי להבין מה באמת קרה שם, וסיימנו אותה עם הסכם שגורם לי לחשוב שוב אם כל החודש האחרון היה שווה את זה. במיוחד עכשיו, כשצריך להבין מה עומד לקרות עם כל הסמסטר הזה, לא צריך לשבת בצד ולחכות שהגזירות ינחתו מלמעלה ולקבל אותן. אני רוצה לתת את הצד שלי, את הדעות שלי. אומנם אני נבחר מטעם הסמסטר שלי והמסלול שאני כרגע רשום אליו, אבל בסופו של דבר כל הסטודנטים כאן רוצים את אותו הדבר, ואם מישהו יצטרך עזרה, הוא יקבל אותה ממני.

יכול להיות שכל הפוסט הזה יישמע בסופו של דבר אגואיסטי ושאני עושה את כל הדברים האלו רק כדי לספק את הרצונות של עצמי, אבל בסופו של דבר אין הרגשה יותר טובה כשיודעים שעזרתי למישהו שבא במיוחד אליי וביקש ממני את עזרתי. הבחירות יהיו כנראה בשבועיים הקרובים, wish me luck.

14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-29/5/2007 20:28
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא