די. נמאס לי כבר להתלונן כמה אני רוצה לסיים את הצבא. מה נהיה ממני בזמן האחרון? לא הייתי טיפוס אופטימי? אולי זה מה שאני צריך עכשיו. קצת אופטימיות...

עשה לי את השבוע

בסך הכל זה היה שבוע די שקט. כמות העבודה צנחה פלאים אחרי שכל ענייני הסיכום תקופה נגמרו סוף סוף ועכשיו חוזרים לכלום הרגיל. בזמן הזה, הכלום הוא טוב, כי ככה כל התכנונים שלי לחודש הקרוב יתקיימו. זה יתחיל בסוף שבוע משפחתי בצפון שבוע הבא, ימשיך עם קפיצות לניצנים ואיפה שהוא באמצע אני אצטרך למצוא זמן גם בשביל לקבל את הדרגה האחרונה שלי בסדיר (הגיע הזמן). זה היה שבוע שהספירה לאחור נמשכה וביום שלישי, כלוח השנה הראה על עוד 3 חודשים בדיוק לסוף, יריתי בפעם האחרונה בצבא. נכון, אי אפשר לקרוא למה שיש לי בבסיס מטווח (הנשקים מקובעים לרצפת בטון ואי אפשר ממש לכוון), אבל זה עוד דבר שהוא אחרון.

חוץ מזה, אני עכשיו הבעלים של 2 תיבות דוא"ל עם נפח של 1 ג'יגה. קצת חוצפה לא הזיקה כאן, אחרי שפניתי לוואלה ושאלתי למה לא משדרגים לי את התיבה. עובדים מהר שם.

העצבים של השבוע

יש איזה אחד במחלקה שבאופן תמידי דואג לעלות לכולם על העצבים. זה התחיל בדיוק לפני שנה, כשרגע לפני שהוא יוצא לאבט"ש, הוא החליט לבד שהוא לא יוצא (אמר משהו על זה שאימא שלו מפחדת), ועל זה הוא ישב שבועיים ריתוק בבסיס ויצא בסוף לאבט"ש (אם כי מחולק לשני חלקים). גם עכשיו הוא מרותק (פעם שנייה או שלישית מאז) על בריחה מש.ג. (הוא אוהב כנראה לדפוק את החברים שלו, ובמקרה שלו זה גם תרתיי משמע...). החדר שאני ישן בו הוא חדר של התורנים של הגף, שמשמש אותי ועוד אחד כמגורים כל השבוע ורק לשנינו יש מפתח. הוא כמובן התנחל בחדר יחד עם הדברים שלו ומצפה שכל פעם שהוא רוצה להיכנס לחדר ניתן לו מפתח ונשאיר לו גם אחד לשבתות (יש לו גם היסטוריה של שכיחת דברים, במיוחד תורנויות). כמובן שלא הסכמתי וזה הגיע לצעקות עליו (חסר לו אם הוא היה פותח את הפה). אני מקווה שהוא יירגע בשבוע הבא, כי אני כבר לא מתכוון לשתוק לו יותר.

פקקים

לפני שנה, אני, מקליין ומיאתה היינו באטרף רציני לאסוף פקקים של קוקה קולה בשביל לנסוע לכפר המוזיקה בניצנים. פחדנו שבגלל ששלושתנו נהיה בצבא בזמן שפותחים את הזמנת הכרטיסים, לא יישארו לנו כשנרצה להזמין. הלחץ הזה גרם לנו להזמין מהר מאוד כרטיסים בלי לחשוב פעמיים.

עברה שנה, רק אני (עדיין) בצבא, והאיסוף היה יותר רגוע. רק שהשנה קרה מה שלא קרה בשנה שעברה, והיום אחרי שבועיים, כמעט ואין כרטיסים לאף מופע. לפחות הזמנו שלושתנו בימים שזה רק נפתח. שווה להתרוצץ בבסיס בשביל 3 הופעות (ו-2 לאחותי), לא?

בטוח ששמעתי את זה השבוע

·        "לא מבין את זה בכלל. זה לא מצחיק" - המ"ע של הגף שלי, רס"מ בצה"ל (20 שנה בצבא) על הפרק הראשון של מ.ק. 22 שהיה השבוע בערוץ 2 (ועל זה אין מה להוסיף...).

·        "אצל האמריקאים זה וושינגטון, למרות שאם אני לא טועה הם העבירו את הבירה לניו יורק" - רב שבא אלינו להרצאה על חורבן הבית מפגין ידע גיאוגרפי מובחר, כשהוא מסביר על ערי בירה.

·        "מישהו זוכר מתי בפעם הראשונה הזכירו את ירושלים בתנ"ך?" - אותו רב, אותה הרצאה, מנסה להעיר את האנשים. בלי הרבה הצלחה.

הפלייליסט של השבוע

·        שרון רוטר - נעים.

·        יוני בלוך - נעים בחוץ (ממש לא...)

·        מזי כהן - חופשת מולדת.

·        Outkast - Roses.

·        רונה קינן - לחיות נכון.

נשארו 88 וזהו!