אוגי כאב חברי

28 7/2007		כאב חברי
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, שחרור קיטור, יוצא אל האור

רציתי לכתוב ולהתבכיין במקצת על השבועיים האחרונים שהיו לי. רציתי לכתוב על הבוחן המעצבן שהיה לי לפני כמעט שבועיים ואיך דאגתי לפקשש אותו כשלא למדתי אליו כמו שבאמת הייתי צריך ללמוד. רציתי לכתוב איך שוב לא קיבלתי מעונות לשנת הלימודים הבאה ואיך אני מתחיל שוב את אותו תהליך מעצבן של ערעורים, רדיפות ותחינות, העיקר להישאר בדירה ובחדר שלי יחד עם שניים מהשותפים שלי גם בשנה הבאה. רציתי לכתוב איך מערכת הרישום עצבנה אותי כשהיא חסמה לי את ההרשמה לשני קורסים רק כי אני עדיין לא רשום באופן רשמי למסלול, ולהוציא קצת עצבים על מתרגלים ומרצים אטומים. רציתי לשתף בעוד כמה תחושות של החמצה שהיו לי השבוע, בנחיתות כואבות אל קרקע המציאות ובאכזבות ישנות-חדשות. נו, כרגיל. אפילו היו לי דברים קצת יותר חיוביים לספר כמו היריד חוברות שוועד הפקולטה, ואני בתוכו, ארגן ושהיה מאוד מוצלח. איך אנשים הביאו חוברות ישנות שלהם ולקחו אחרות ונהנו מאבטיחים, קרטיבים, בירה ופופקורן ביחד עם זה. אבל כל הדברים האלו מתגמדים, אפילו נעשים כמעט חסרי חשיבות.

היא אחד האנשים שבאמת יותר קרובים אליי, שנתתי לה להכיר אותי מבפנים, מהמקומות הכי רגישים שיש אצלי בפנים ושמעטים זכו להכיר. אני גם מכיר אותה מעולה, היא לא חוסכת בפרטים, בוטחת בי ומתייעצת. אנחנו יכולים לנהל את השיחות הכי עמוקות או הכי שטחיות ומגוחכות, אבל לפעמים אני מרגיש שיש משהו שעוצר אותי, שמונע ממני להיות מי שאני לידה. זה סוג של שיתוק שגורם לי לשתו יותר, לבהות באוויר וזה רק מרגיז אותה יותר.

היום הגעתי אליה בשעות אחר הצהריים. כבר בדרך הרגשתי שמשהו לא בסדר. היא לא נשמעה הכי טוב, וקצת שיגעה אותי בין להגיע ולא להגיע. בסוף הגעתי והיא נסגרה בחדר שלה ושלחה אותי לחדר הממוזג של השותפה שלה. מבעד לדלת הסגורה שמעתי אותה בוכה, צועקת ובעיקר כואבת בזמן שהיא דיברה בטלפון עם מי שהיה החבר שלה עד השבוע. הלב שלי פשוט נשבר לו בפנים ולא יכולתי לשמוע את זה עד שבשלב מסוים ביקשתי להיכנס אבל היא היתה עדיין בטלפון. כשהיא סיימה, היא יצאה החוצה והתחבקנו הכי חזק שרק יכולתי, וניסיתי להרגיע אותה. אבל הכאב שלה היה יותר מדי חזק והיא פשוט נשברה לי בין הידיים ומצאתי את עצמי חסר אונים למול כל הכאב הזה שהתפרץ לו החוצה. לא הייתי מסוגל לעשות שום דבר ולא ידעתי מה אני יכול לעשות, והשיתוק הזה התחיל שוב לפעול. בשלב הזה הכאב שלה התחיל לצאת עליי, כי היא רצתה ובצדק שאני אנסה להרגיע אותה ולדבר איתה ואני לא מצאתי את המילים הנכונות להרגיע אותה והרגשתי שאני פשוט מאבד אותה מבין הידיים שלי. היא צעקה, השתוללה וניסתה לגרש אותי מהדירה ואני עמדתי בחוסר אונים מוחלט, לא יודע מה לעשות, על סף שבירה מוחלטת אבל גם יודע שאם אני אצא מהדלת של הדירה, אני כנראה לא אחזור יותר לעולם. זה היה הכוח שהשאיר אותי איכשהו שם.

אחרי שהיא נרגעה קצת והלכה להתקלח, ישבתי עם עצמי וכל המחשבות האלו עלו למעלה. אני באמת עד כדי כך חבר גרוע כמו שזה נראה באותם רגעים? איך אני יכול לבקש ממנה שתעזור לי, שתייעץ לי ושתיתן לי את הדחיפה שאני כל כך צריך כשאני לא מסוגל לעשות את זה בחזרה בשבילה. היתה לי הזדמנות מושלמת להיות שם בשבילה, ופשוט נכשלתי. איך אני מסוגל לעמוד בפניה שוב? ממה אני כל כך מפחד שגורם לי לשתוק מולה? זה תמיד הטריד אותי, העניין הזה, אבל עכשיו זה קיבל משמעות חדשה, קריטית. הרגשתי שאני לגמרי מאבד אותה, מהחיים שלי ואפילו בכלל, ובמקום להרגיע אותה, רק הכנסתי אותה יותר ויותר להיסטריה.

רק אחרי זה, היא קצת נרגעה, אני הצלחתי להתעשת ולסחוב אותה החוצה. היא רצתה לאכול את השייק בועות שמוכרים שם בשינקין, אבל היה סגור אז החלטנו שאנחנו רוצים גלידה. אחרי שגילינו שאפילו המקדונלד’;ס שבשינקין סגור כבר בשעות כאלו, חיפשנו לנו גלידרייה טובה קרובה. בסוף מצאנו ליד הסנטר וישבנו וליקקנו והיא נרגעה. אחרי זה היא רצתה לצאת קצת מתל אביב, אז נסענו לשכונה שלי. התכנון המקורי היה ללכת לים ואני הכנתי לי בתיק מטקות (בלי כדור, לא מצאתי) ופריסבי. הפריסבי הזה התגלה כמאוד שימושי ואנחנו שיחקנו בו ולראשונה הערב ראיתי אותה צוחקת ומחייכת. אחרי שהתעייפנו נסענו אליי הביתה וראינו כוכב נולד והכנתי לה מנה מצוינת של רביולי וניוקי, כי היא היתה רעבה (בכי ודיכאון יכולים לגרום לבחורה להיות ממש רעבה). אחרי שני פרקים של חברים היא התחילה להירדם לי על הספה אז החזרתי אותה הביתה.

ולמרות שהערב הסתיים בצורה טובה, התחושה הפנימית שלי היא מאוד קשה. אני מרגיש שבאיזו שהיא צורה אכזבתי אותה מאוד, ואולי אני אפילו לא ראוי להיות חבר טוב כמו שאני מנסה להגיד לעצמי שאני כזה בשבילה (והיא בשבילי). אני רוצה להעניק לה את כל האהבה הידידותית-חברית שאני יכול לתת לה, ורק מוצא את עצמי מכאיב לשנינו במקום. אני רוצה שיהיה לה רק טוב, וזה מתסכל כל כך שקשה לי לגרום לזה בעצמי.

אני לא יודע מה יהיה עכשיו, אבל הערב הזה מראה לי שאני עדיין רחוק מכל מה שאני באמת רוצה ומהשינויים האישיים שאני רוצה לסגל לעצמי. אם אני לא יכול לגרום לחברה הכי טובה שלי להרגיש קצת יותר טוב, מה אני בכלל שווה?

20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של aodeya_shoresh ב-9/8/2007 18:54
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא