אוגי ביטחון: פוסט פתיחת החודש [אוגוסט 2007]

7 8/2007		ביטחון: פוסט פתיחת החודש [אוגוסט 2007]
		תגיות: פתיחת חודש, מסעותיי עם עצמי, טכניון

קשה לי לא להבחין בשינוי שעבר עליי בחודשיים האחרונים. פתאום יש דברים שאני מרגיש יותר בטוח לעשות, להגיד, להתמודד איתם. למשל, ביום שני שעבר, בהפסקה של אחת ההרצאות עליתי לבמה לדבר עם המרצה ולבקש ממנו דחייה קטנה לתרגיל בית המטורף שניתן. השיחה עברה בלי בעיות, כאילו דיבור יום-יומי בין שני אנשים גם אם הם לא מכירים. כשירדתי מהבמה לספר לכולם שקיבלנו דחייה של כמה ימים, נזכרתי איך חודש לפני, כשעליתי לאותה במה מול אותו מרצה לבקש דחייה לתרגיל בית הקודם, היו לי הרבה חששות וגם קצת גמגמתי כשניסיתי לבקש ממנו דחייה. עכשיו זה היה בדיוק להיפך, ואפילו היה משא ומתן קצר על התאריך המתאים כשבסוף זה הסתדר לטובת כולם.

השינוי הזה לא קרה בין לילה, אבל הוא קרה. אני מוצא את עצמי פונה למרצים ומתרגלים בצורה חופשית יותר, גם פרונטאלית וגם במייל, מדבר בקלות עם אנשים שאני לא מכיר, בין אם הם סטודנטים שאני אמור לייצג ובין אם הם בעלי תפקידים באגודה או בפקולטה. אני מרגיש יותר בטוח בדברים שאני עושה, יותר בטוח שהדברים שאני עושה הם הנכונים בשבילי ובשביל מי שבחר אותי וכבר פחות חושב פעמיים ושלוש וארבע פעמים לפני שאני אומר או עושה משהו. יש לי פתאום יותר אחריות על הכתפיים וכל זה בא גם מתוך המטרה שאני רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגל, שאני יכול, ועד עכשיו אני עומד בזה. הצבתי לעצמי רף גבוה יחסית, אבל אני מתקרב אליו כל הזמן ולא מוכן להביט לאחור.

לפני שבועיים בערך ערכנו יריד חוברות בפקולטה. כל מי שרצה היה יכול להביא חוברת מבחנים (או חוברת סיכומים) ישנה שהוא קנה בחנות חוברות של האגודה ולהחליף אותה באחרת, משומשת במצב טוב. ארגנו גם אבטיחים, ארטיקים, פופקורן, בירה וקפיריניה (גרועה) בשביל להעביר בקלות את צהרי יום ד'; החמים ואני מצאתי את עצמי מתרוצץ בין אנשים, לוקח מהם חוברות, נותן להם אחרות ומסתחרר קלות מהבירה (נו, טוב, היה חם והייתי חייב לשתות משהו). אבל היה כיף, וזה נתן הרגשה טובה לעשות משהו ולתת את החלק שלי בכל האירוע. גם הפידבקים שקיבלנו על האירוע היו טובים, ועכשיו נשאר רק לקוות שבסמסטר הבא אנחנו נוכל להתעלות על עצמנו ולהרים אירוע טוב יותר, מאורגן יותר.

מפה לשם, פתאום נגמר לו הסמסטר. כשבאוניברסיטאות אחרות כבר התחילו את הקיץ אחרי מועד א' (ובחלק מהמקומות גם אחרי מועדי ב';), אנחנו למדנו עד יום חמישי האחרון. כבר ציינתי כאן שתקופת המבחנים שלנו נדחתה רחוק אל תוך ספטמבר והחגים, אבל כבר ביום חמישי ממתין לי המבחן הראשון. המרצה התעקש לבחון ביולי או באוגוסט ובסוף, כפשרה, הסכים לשני מועדי א';. אז אני לומד למבחן הזה ומנסה לסיים את כל תרגילי הבית שגולשים להם אל תוך ה"חופש" הזה ויש לא מעט. ניסיתי לגרום לכך שאף תרגיל לא יגלוש אבל זה גדול עליי, ורק בשביל לרווח קצת את העומס הזה שיש לכולם, זה היה הכרחי לתת לשיעורים לגלוש. מצד שני, יש כאלו שמגזימים לגמרי ונותנים תרגילים לאמצע אוגוסט ולא ממש אכפת להם שכבר שנתיים לסטודנטים לא היה חופש אמיתי בלי שום דבר על הראש. הרי יש לי להתחיל ללמוד מתישהו למבחנים אז גם אם אני ממש ארצה חופש, אני אצטרך להגביל אותו בשביל ללמוד כמו שצריך, בצורה יעילה כמה שניתן למבחנים בספטמבר. זה כל כך מסתכל שבסופו של דבר אני מקציב לעצמי שבוע אחד בודד לתוכניות החופש שלי ויש לא מעט כאלו. מספיק שאמא שלי התעקשה לרדת לאילת במהלך אותו שבוע וכבר נשרפו להם עוד כמה ימים. אין לי כרגע את המותרות לתכנן בדיוק מה אני רוצה לעשות כי אני מאוד רוצה לגשת למבחן השבוע ולהצליח בו כי אני חושב שאני מסוגל להוציא בו סוף כל סוף ציון מצוין (שרק השאננות לא תפיל אותי), כי העבודה שזה עתה הגשתי שרפה לי מספיק מהזמן וכי אני באמת שלא יודע איך לעשות הכל. אולי פשוט אני אסתפק בבטן גב על המיטה שלי בחדר, או מול המחשב. מקסימום טיול קטן בתל אביב (עם הרבה מים) וים. חייב להיות שם ים.

והימים מתישים, ואני שוב מוצא את עצמי על רכבת הרים של רגשות, לא יודע מה לעשות ואיך, ורק רוצה שדברים יתבהרו, שיהפכו לקצת יותר מוחלטים, שהחיים יהיו קצת יותר פשוטים. אולי כשזה יקרה, יגיע גם השקט, ואיתו גם קצת יותר ביטחון ממה שיש עכשיו.

12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-10/8/2007 20:39
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא