אוגי קצת חופש

11 8/2007		קצת חופש
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

ויעברו להם 13 שבועות (נטו, ועוד אחד שקוצץ) ויסתיים לו עוד סמסטר, והופ, בלי לשים לב כבר חצי תואר מאחוריי. טוב, עוד לא ממש חצי תואר. ממתינים לי 5 מבחנים הסמסטר פחות אחד שכבר עשיתי השבוע (ולא היה מזהיר במיוחד, כנראה יהיה מועד ב’;). אחרי זה יהיה אפשר להגיד שנגמר ולהתחיל לחשוב הלאה, רק שלא יהיה הרבה זמן כי שנה ג’; תתחיל עוד לפני שאני אצליח לדעת איך מאייתים דייקסטרה בצורה נכונה באנגלית (האמת, זה בהולנדית, ואל תשאלו מה זה...). ככה שבעצם עכשיו זה החופש האמיתי שלי השנה, כי המבחן הבא שלי הוא בכלל אחרי ראש השנה. מצד אחד נראה שיש המון זמן וזה באמת יכול להיות הזמן האידיאלי לחופש אמיתי, נטול לימודים ונטול דאגות או לנצל אותו לקצת עשיית כסף. אבל מצד שני, זה אומנם חודש, אבל אני כל כך רוצה להקפיץ את הממוצע שלי למעלה, להוכיח לעצמי שאני מסוגל להוציא ציונים טובים ולא להתאכזב כל פעם מחדש, ברגע שאני יוצא מהבחינה וברגע שאני מקבל את המייל שמבשר על הציון שלי. כרגע, ההצלחה בלימודים היא בראש סדר העדיפויות ולכן רוב החופש הזה יוקדש ללמידה, איטית אומנם, אבל עדיין לשמור על הראש במקום ולסדר בו מחדש את החומר. הבחינה הבאה היא בקורס הכבד והמורכב ביותר הסמסטר, שמבחינתי הוא המפתח ללא מעט דברים שיהיו אחר כך. יש בו פשוט המון חומר שצריך להבין ולהסתדר איתו ואני לא יכול להרשות לעצמי להילחץ ולהסתבך עם החומר הזה, כי אני מסוגל להשתלט עליו ולהצליח. תוסיפו לזה ש-3 ימים אחרי המבחן הזה צפוי מבחן נוסף, בקורס שהכי אהבתי הסמסטר, ובו אני מצפה מעצמי להוציא את הציון הכי גבוה הסמסטר, אם לא בתואר בכלל. גם בו יש לא מעט חומר ו-3 ימים הם בטוח לא מספיק זמן לסכם ולהבין את החומר וללמוד למבחן עצמו.

כן, אני בטוח שכל מי שקרא את הפסקה הראשונה בטוח שאני לא שפוי והוא כנראה צודק. בגלל זה לקחתי לעצמי מנוחה קטנה בשבוע הבא, כמעט בלי לימודים (כי יש תרגיל בית ליום שלישי שלא נגעתי בו) ובעיקר עם מטרה אחת ג€“ לנוח ולא לעשות שום דבר אחר פרט לזה. קצת אינטרנט, הרבה זמן רביצה בחדר (סיימתי היום את "אם יש גן עדן", מחר אני מתחיל את הארי פוטר השביעי, אז בלי ספויילרים!), קצת ים, קצת הרבה תל אביב, קצת קולנוע (כרגע על הכוונת הסימפסונים) וגם אילת בסוף השבוע הבא עם המשפחה. אחר כך בהדרגה אני אחזור ללמוד למבחנים הראשונים, לחזור לחיפה כי בבית זה כמעט בלתי אפשרי ללמוד (צפוף ונורא חם כאן בחדר הזה), וגם ליהנות מהבריכה שהזנחתי בשבועות האחרונים כמעט לגמרי בגלל עומסי סוף הסמסטר. אני צריך גם את השקט שלי, את המרחב שלי להתרכז בכל מה שאני רוצה לעשות, להתרכז עם המחשבות, הטובות והרעות, ולתכנן לעצמי את המשך החיים, את המשך הלימודים. להיות שם זה גם אומר לדאוג לכל העניינים שעדיין בוערים אצלי, כמו הבעיה עם הרישום לקורסים לסמסטר הבא שצריכה להיפטר ומעל הכל ג€“ בעיית המגורים לשנה הבאה כי שוב לא אישרו לי מעונות (הם אפילו לא ראויים לקללות שלי( ואני צריך לרדוף שוב ולערער שוב ושוב בשביל להישאר בחדר שלי גם בשנת הלימודים הבאה. די בגלל הזה, השנה אין מהדורת קיץ בבלוג, כי אין לי ממש קיץ אמיתי נטול לימודים (לא שבשנה שעברה היה קיץ כזה, אבל המלחמה נתנה תחושה אחרת, שונה ממה שיש השנה).

קשה למצוא מילים לסכם את הסמסטר הרביעי שלי בטכניון. מצד אחד, הלימודים היו הכי מעניינים עד עכשיו בתואר וסוף סוף הרגשתי שאני מתקדם לכיוון שבאמת מעניין אותי ושאני מצליח להפיק מעצמי מספיק הבנה וחוכמה בשביל להתמודד עם הכל. את זה אני אדע לבטח במהלך החגים, כשמועדי א’; יטלטלו אותי שוב ויקבעו לי את סדר היום והמחשבה. זה הסמסטר בשבילי לבוא ולהוציא את כל הפוטנציאל הזה החוצה ולהראות שאני באמת שווה ושאני באמת שייך למקום הזה. קודם כל, אני צריך להוכיח את זה לעצמי, אחר כך לעולם שבחוץ. מהבחינה האישית, זה היה סמסטר מורכב, שהיה חלק משנה עוד יותר מורכבת וקשה. זאת שנה שניסיתי לפרוץ לכל הכיוונים, לרסק חלק מהחומות שמקיפות אותי ולגרום לעצמי להתפתח בכל דרך אפשרית. בחלק מהמקרים זה נגמר במפח נפש, באכזבה, בכאב לא קטן ובהתרסקות כמעט טוטאלית. במקרים אחרים אני מצליח לגרום לשינוי פנימי אצלי, וגם חיצוני כלפי אחרים וכלפי מה שקורה מסביב. נקודת השינוי הראשונה והמפנה הזה אפשר לשים בדיוק יום לפני תחילת הסמסטר, כשהדרכתי קבוצה של סטודנטים חדשים ביום ההכוון והלך ממש לא רע. זו היתה אחת הסיבות שאחר כך החלטתי להגדיל ראש ולקחת על עצמי משהו יותר גדול, יותר מאתגר, ולמרות שיש רגעים שזה מתסכל, אני יודע שאני עומד בלא מעט ממה שהצבתי לעצמי. נכון שעדיין יש לי דברים לשפר, אבל אני רואה כמה זה אפשרי וכמה אני יודע טוב מה אני רוצה מעצמי וכמה אני מוכן לתת לטובת זה. זה עושה טוב להטביע חותם, להשאיר משהו אחריי. כל זה אמור לעזור לי גם להתמודד נגד כל אותן התרסקויות, לעצור את רגעי המשבר בזמן ולדעת לטפל בהם בזמן, כי אני לא יכול לחזור לאותו מצב נוראי. גם אם זה לא בלט כלפי חוץ, בפנים היה הר געש שלם שהתפרץ, והלבה הרותחת שרפה אותי מבפנים (והיא עדיין מכאיבה לפעמים). בזמן האחרון היא שורפת שוב, מאותן סיבות (רק בשינויים קלים), ואני עדיין מנסה למצוא את הדרך להסתדר ולא ליפול שוב. אני חייב את זה בשביל עצמי ובשביל כל הדברים שאני רוצה להשיג ולהגיע אליהם.

"אתה איש טוב", כתבו לי השבוע במסנג’;ר, "העולם צריך עוד כמוך", ודווקא המילים האלו, שאמורות להיות הכי מעודדות, מחמאה שיכולה לגרום לאנשים לקפוץ הכי גבוה שרק אפשר, דווקא לי היא מסוגלת לגרום להרגשה רעה, כאילו למרות כל הטוב הזה משהו פגום. להיות טוב זה לא מספיק.

13 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של _ג_ ב-11/8/2007 16:19
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא