אוגי תכלה שנה וקללותיה

15 9/2007		תכלה שנה וקללותיה
		תגיות: מסעותיי עם עצמי

ראש השנה הזכיר לי את הפוסט הזה שכתבתי בתחילת השנה שממש לא מזמן נגמרה. כתבתי שם מה אני רוצה שיקרה לי השנה ובעיקר מה הציפיות שלי מעצמי. זו כנראה הדרך הכי טובה לסכם את השנה שעברה.

ציפיתי מעצמי להתחיל ללמוד כמו שצריך. אז כן, הציונים בסמסטר חורף הראו מגמת שיפור ניכרת (תוספת של 5 נקודות לממוצע ביחס לסוף שנה א';) אבל עדיין אי אפשר לדעת מה יקרה עם הציונים של סמסטר אביב, כי שוב המבחנים עדיין לא היו. למרות השיפור, אני חושב שתקופת המבחנים של סמסטר חורף לא הייתה מזהירה במיוחד ויש המון מקום לשפר ולהשתפר, וחלק מהדברים יושמו ומיושמים כבר עכשיו. אני עדיין רחוק ממה שאני מצפה, אבל הפעם קבעתי לעצמי ממוצע יעד וזו המטרה שלי, לא משנה כמה דם אני אצטרך לירוק בשבילה. המעבר בסמסטר אביב ממחברות לקלסרים התגלה כמוצלח במיוחד ועזר במעט להבין את החומר יותר טוב. אני עדיין לא לומד כמו שצריך ובורח מדי פעם לחיק האינטרנט (להתחיל לכתוב בפורום סטודנטים לא ממש עוזר לי בריכוז), אבל זה נותן לי דברים אחרים.

אין ספק שהאירוע המכונן של השנה היה השביתה הגדולה, שבעקבותיה החלטתי לעשות מעשה ולהפוך לפעיל באגודה כנציג סמסטר. מהבחינה החברתית זה תרם לא מעט, אפילו הוסיף לי אנשים חדשים לחיים, ועוד תחום עניין שצריך להתעסק בו ולהצליח בו. זה יכול להיות מתסכל לפעמים, אבל ברגע שאני יודע שהצלחתי לעשות משהו לטובת אנשים ספציפיים או לטובת הכלל (למשל, החזרת תרגולי חזרה בווידאו שצולמו בזמן ואחרי המלחמה), יש לזה הרגשת סיפוק לא קטנה. השנה הקרובה תיפתח (אם תיפתח) בסימן חידוש המאבק, ועוד צפוי סיבוב של בחירות לנשיאות האגודה יחד עם טיפול שוטף בכל העניינים החדשים שמן הסתם יתעוררו להם. התרומה של זה כבר ניכרת לעין בשינוי פנימי, יחד עם רווח לא קטן (חברתי ואולי גם כספי בדמות מלגה). זה הדבר שאני הכי גאה בו שעשיתי השנה.

חלק מהשיפור בפן החברתי נזקף לעניין הדירה. קיוויתי מאוד בתחילת השנה להצליח להסתדר בה יחד עם השותפים שביקשתי לגור איתם ועם אלו שלא. אחד מאלו שביקשתי עזב שבועיים אחרי שהשנה התחילה, אולם אחד השותפים שלא ביקשתי התגלה כבן אדם טוב וכחבר, ואין לי ספק שזה היה שידוך מוצלח למדי. נכון שלפעמים הדברים חורקים בין השותפים, אבל בסופו של דבר אנחנו מסתדרים. אני אמשיך גם בשנת הלימודים הבאה לגור באותה דירה עם שניים מהשותפים שהיו לי השנה, ועוד שניים חדשים, עלומי שם. בדיוק כמו שתכננתי, אני הפכתי לגורם הדומיננטי בדירה, שמטפל בעניינים ומדבר יותר עם אחראית הביתן שלנו (רק חבל שהיא מעשנת...), ומטפל מול האגודה בענייני מכונות הסיגריות והפחיות שנמצאות מתחת לחלון שלי. המכונות האלו הפכו למטרד ברגע שהתחיל הקיץ והחלון היה חייב להישאר פתוח בשביל אוויר, כי אז אני "זוכה" לשמוע כל פעם שמישהו בא לקנות לעצמו סיגריות או פחית. רעשי המטבעות, דיבורים, דפיקות על המכונות (שנוטות לבלוע מדי פעם כסף) והרעש של אלו שממלאים אותן יכולים להוציא אדם משלוותו. המקרה הקיצוני היה בחודש שעבר, כששניים דוברי רוסית הגיעו ב-5 לפנות בוקר וקנו לעצמם קופסת סיגריות עם מטבעות של 10 אג';. כמובן שזה העיר אותי, וכמובן שאחר כך לא יכולתי להירדם (ומזלם שזה לא היה בתקופת לימודים או בחינות). היו לי חילופי דברים עם מנהל משרד קמפוס באגודה, שבין השאר אחראי על רכז המכונות בקמפוס, והוא הבטיח לעשות הכל בשביל להזיז אותן, וכבר קיבל אישור לכך. הוא אפילו קפץ לביקור בשבוע שעבר (יחד עם רכזת מעונות) לראות את המפגע. זה הוכיח לי שאני יכול להזיז כל דבר, אפילו אם נדמה שאין לי סיכוי. אני מקווה שעד תחילת הסמסטר המכונות כבר יעמדו במיקום החדש שלהן.

במקום אחד אני מרגיש שלא הצלחתי לעמוד במה שציפיתי מעצמי. נתתי לעצמי יותר מדי להיפגע השנה, עד כדי כך שזה הפריע לשאר הדברים החשובים בחיים. נתתי לאנשים להיכנס אליי פנימה, לעורר בפנים מהומות ואז להתרחק, אולי לברוח. ציפיתי מעצמי להיפתח יותר, להראות יותר את הדברים הפנימיים, ומשום מה יצא לי לא מעט להרגיש שעשיתי את זה, אבל יותר מדי. יותר מדי פעמים שמעתי את המשפט אתה בחור מקסים, אפילו מושלם, אבל זה לא זה, וגרמו לי להרגיש שאיפשהו אני כאן זה שלא בסדר. כל זה גרם לי להיות פגיע יותר, ולפעמים גם פוגע יותר, בצורה שאכזבה גם אותי. אני מסתכל אחורה על השנה ומתחיל להבין שכנראה רדפתי יותר מדי אחרי משהו שלא צריך לרדוף אחריו. האמונה, גם אם היא מעורערת מאוד, עדיין קיימת, אבל צריך לתת לדברים לקרות מעצמם ולא לחפש בכל מקום שאולי יש בו את הסיכוי הקלוש שבקלושים. כשזה יבוא, זה פשוט יבוא, ועד אז יש מספיק דברים אחרים לדאוג להם כמו מבחן מחרתיים, כמו אלו שבאמת גורמים להרגיש טוב וקצת לחייך. אני לאט לאט מטפל בעצמי יותר, הולך יותר, שוחה יותר (בעיקר בגלל מישהי ספציפית שיודעת שאני מתכוון אליה) ומשתדל ליהנות יותר, לבלות יותר. כשחושבים על זה, זה מקטין את ההשפעה הרעה שיש לחוסר הזה בחיים שלי, אולי כי פשוט אני לא מסתכל על זה כחוסר. זו הדרך הכי טובה להתחיל לטפס מהבור שאני נמצא בו.
בלי קשר לרוצה או לא רוצה, כל אירועי השנה נתנו לי פרספקטיבה חדשה וטובה יותר על איזה קשר אני מעדיף שיהיה לי. אני רוצה קשר בגובה העיניים, לא להיות למטה מדי או למעלה מדי, לא להרגיש עליונות כלשהי על הצד השני או להרגיש שאני שם כמושיע. קודם כל קשר חברי, ופשוט ליהנות, כי זו כל המטרה בעצם, לא?

את הפוסט הזה התחלתי לכתוב עוד לפני ערב החג, ובגלל הלחץ של מבחני השבוע הבא והבלגנים הקבועים שיש בבית כל חג הוא התעכב. יש לו עוד חלק שני עם ההחלטות לשנה החדשה, שייכתב במהרה (עוד השנה).
שרק תהיה שנה טובה, שקטה ומוצלחת. לא צריך יותר מזה.

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-16/9/2007 00:32
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא