אוגי תחל שנה וברכותיה

16 9/2007		תחל שנה וברכותיה
		תגיות: מסעותיי עם עצמי, יוצא אל האור

אז מה אני רוצה מעצמי בתשס"ח?

קודם כל, לקחתי על עצמי החלטה שהלימודים הם הדבר העיקרי והחשוב שיש לי כרגע, והצלחה בלימודים תסלול לי את הדרך הבטוחה והטובה הלאה. אני עומד לסיים חצי תואר והגיע הזמן לפרוץ קדימה, להראות שאני באמת שווה משהו. בדיוק מחר (יום שני) יש את המבחן הראשון (למעשה השני, אבל אני לא מחשיב את מה שהלך בקודם) של תקופת המבחנים של האביב ואני מתכוון להסתער בכל הכוח על היעד שהצבתי לעצמי. זה אולי יראה מעט יומרני ואפילו בלתי אפשרי, אבל אני מאמין שאני מסוגל להגיע לממוצע סמסטריאלי של לפחות 80. אני מוכן להשקיע את כל מה שאני יכול בשביל להשיג את היעד הזה, ואחר כך לשמור עליו בשני הסמסטרים הבאים. אחרי השיפור בסמסטר חורף, הגיע הזמן לתת קפיצת מדרגה בשביל להתקבל בצורה רשמית למסלול שאני רוצה להיות בו, בלי לרדוף אחר כך אחרי מזכירות ופרופסורים שיאשרו לי כניסה לקורסים מסוימים שאני מאוד רוצה לקחת.
אבל הכי חשוב זה כמובן ליהנות מהלימודים. הסמסטר הקרוב מבטיח הרבה, ועתיד להיות מעניין למדי. אני רוצה למצות עד כמה שניתן את העניין וההנאה מהלימודים, לשבת בכיתה וללמוד חומר שבשבילו הגעתי לכאן (והתאמצתי להגיע לכאן), לשבת עם אנשים ולפתור את תרגילי הבית ולהתכונן כמו שצריך לבחנים (אם יהיו) ולמבחנים ולהוציא מעצמי את המקסימום שרק אפשר. אני שוב הולך לבחון דרך שבה אני אשנה את שיטת הלימוד שלי, ואנסה דברים אחרים במטרה להקל את הלחץ שצפוי בתקופת המבחנים בפברואר, עם 5 מבחנים תוך 11 ימים (או משהו כזה).

אני רוצה להתקדם ולשפר את התפקוד שלי באגודה. זה יתחיל כבר מיום ההכוון השני שבו אני (כנראה, רוב הסיכויים שכן) שוב אהיה מדריך ומיד אחר כך להמשיך את הפעילות בתור נציג סמסטר וחבר ועידה. כבר עכשיו יש כבר סימנים של שביתה ואף אחד באמת לא יודע לאן זה יתקדם, ואני רוצה להגדיל את המעורבות שלי, לבין מה קורה ולהביע את הדעה שלי בצורה הטובה ביותר, יחד עם הדעות של האנשים שאני מייצג. במישור היותר אישי, השבוע החולף הזכיר לי משהו. קצת אחרי שהתחלתי ללמוד, עברה לי בראש המחשבה לנסות ולהיות נציג סמסטר. באחד החלומות בהקיץ שהיו לי, ראיתי את מי שהיה בסמסטר הראשון נציג הסמסטר שלי מכניס אותי לוועד הפקולטי לצידו (כאשר הוא יו"ר הוועד) ואז עוזב בשביל להתמנות ליו"ר האגודה, ומעביר לי את התפקיד שלו. במציאות, הוא עזב את התפקיד אחרי סמסטר ובמקומו נכנס מישהו אחר. אותו אחד למעשה פינה לי את המקום כשאני החלטתי להתמודד ולרוץ, אבל הוא נשאר בוועד בתור נציג הסמסטר מטעם המסלול שלו, ואחר כך הוא נבחר ליו"ר הוועד. עכשיו יש שמועות (מבוססות) שהוא מתכנן לרוץ בדצמבר הקרוב לנשיאות האגודה (כסיו"ר) וזה הזכיר לי את אותו חלום בהקיץ שנראה אז כל כך לא מציאותי ופתאום נראה הגיוני ומוחשי. זה משהו שעדיין רחוק עליי וגדול עליי, אבל זה גם מה שחשבתי על התפקיד הנוכחי, עד שלקחתי את עצמי בידיים ועשיתי מעשה. זה יהיה משהו שאני אצטרך לדון איתו ביני ובין עצמי השנה.

השנה הולכת להיות שנת מבחן ביחס בין הבית והדירה במעונות. החג האחרון רק הדגיש לי כמה קשה לי להיות בבית, בין אם זה בגלל הבלגנים הרגילים (כי כמה אפשר להיקרע כל חג, וכמה אפשר לריב עם אחותי) ואי השקט הקבוע שיש לי בבית. קשה לי הרבה יותר להתרכז בבית, במיוחד שאין לי כבר חדר משלי ומקום משלי להיות בו וללמוד בו בשקט ובשלווה בלי שיציקו או יפריעו לי. אין לי כל כך פרטיות ולפעמים אפילו חסרה לי מעט אכפתיות של הסובבים אותי לגבי הרצונות שלי בבית. אני מוצא את עצמי חסר ריכוז, וזה גורם לי להרבה דברים שאני לא רוצה שיקרו, דברים שפחות קורים בחיפה. כאן יש לי שקט (רוב הזמן), יכולת לעשות הרבה יותר ספורט, פרטיות ואני מוצא את עצמי מצליח ללמוד יותר, ולהסתדר יותר. אין ספק שהרגשתי הקלה עצומה אחרי שהצלחתי במלחמה לקבל שוב מעונות ולהישאר באותו החדר גם בשנה ג', השאלה מה יקרה עכשיו, אם אני אגיע פחות הביתה מאשר בשנתיים הראשונות. אמא שלי בטוח לא תאהב את זה, אבל אין מה לעשות.

אם בשנה האחרונה רציתי יותר להיפתח, להראות מעצמי יותר, השנה אני רוצה לגדל איפשהו בתוכי שכבת טפלון שתחצוץ בין החוץ והפנים. אני רוצה לתת לדברים להיכנס פחות פנימה, להפריע פחות ולא לתת לכל פיפס להוציא אותי מהשלווה שלי. היא תגן עליי מאנשים שחזקים יותר נפשית ממני, כאלו שיכולים להוציא את כל הכעסים שלהם עליי כי הם חושבים שאני מסוגל לספוג בלי להחזיר (אני מסוגל לספוג אבל זה יוצר הרס אדיר בפנים שאותו אני רוצה למנוע). השכבה הזו אמורה גם לחצוץ את אותו מסלול בכיוון ההפוך, של אנשים שאני חושב שאני מסוגל להוציא עליהם את כל הכעסים שלי, כאלו שחלשים ממני. השנה קרה לי יותר מדי שהוצאתי כעסים על אנשים, לפעמים על דברים קטנטנים ולא חשובים, ואחר כך הרגשתי כל כך אידיוט וטיפש. ברוב המקרים זה גם היה מוגזם למדי ולא פרופורציוני, וזה בטח לא מי שאני רוצה להיות. אני צריך ללמוד להסתדר עם זה, לא לוותר לעצמי ולדעת לברור נכון את האנשים שאני מרשה להם להסתובב מסביבי. אם אני אצליח בזה, זה יהיה צעד ראשון לכיוון השקט שאני מבקש לעצמי.

השקט גם יגיע מהכיוון הרומנטי. עד השנה תמיד התחלתי מתקווה למצוא את המשהו הזה שאני מחפש, והפעם אני לא רוצה. אני רוצה שקט, בלי מערבולות של רגשות, בלי יכולת לבלגן לי את החיים בקלות עד כדי כך שאני לא אצליח להתרכז בשום דבר אחר. אני פשוט לא רוצה כרגע כלום, ולא יודע אם זה מוגבל לחודש הקרוב של המבחנים, או גם מעבר לזה. בכלל, אני מעדיף כרגע להתרכז במה שיש לי ביד, בחברים הטובים שעליהם צריך לשמור קרוב קרוב, במעגל השני של אנשים שסובבים אותי ומשפרים את האיכויות החברתיות שלי, במשפחה, בלימודים ובהנאות הקטנות של החיים שיש לי. צריך לשמור על האמונה הזאת שמתישהו יגיע התור של זה לקרות, ולא צריך לרדוף אחרי זה, לא צריך לרדוף אחרי מישהי שמשגרת רמזים שרוב הסיכויים שיפורשו לא נכון. במקום להתאבל על מה שאין, עדיף ליהנות ממה שיש ולא לחיות בחלומות תמידיים או בסיכויים קלושים.

אני רוצה להיות השנה האדם הכי טוב שאני רק יכול כלפי האנשים שקרובים אליי באמת, ולהיות שם בשבילם גם אם יש לי המון דברים אחרים על הראש, גם אם יש לי בעיות משלי. רק השבוע ראיתי איך אני לא עומד במילה הזאת ומרגיש כל כך רע בעקבות זה, כי האנשים האלו יקרים לי מאוד, ועליהם אני יכול לסמוך שהם יהיו שם בשבילי כשאני אצטרך, ואני צריך לעשות את אותו הדבר בדיוק.
אני רוצה להמשיך ולפתח את מעגל החברים השני, להמשיך לקבוע את הטון בדירה (כולל, סוף סוף, סידור של מטלות הניקיון בדירה) ולא לוותר על הדברים שאני מאמין בהם ורוצה בהם.

ואם יש משהו אחד שאני מאוד מצפה מעצמי, זה להמשיך להיות אני. אם בשנה האחרונה רציתי לקחת את עצמי בידיים, השנה השמיים הם הגבול. הגיע הזמן לעוף.

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של יענק'לה ב-5/10/2007 22:35
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא