אוגי יום הבוחר (או אס"טרטגיה חדשה)

12 12/2007		יום הבוחר (או אס"טרטגיה חדשה)
		תגיות: טכניון

כבר מהיום הראשון שבו הייתי חבר אגודה וניסיתי להבין מה קורה מסביבי, הבנתי שיש משהו קצת פסול בשיטת הבחירות כאן. מדי שנה, בין השבוע החמישי לשמיני בסמסטר חורף, מתכנס לו גוף מיוד שנקרא הוועידה והוא זה שבוחר מי יעמוד בראשות אגודת הסטודנטים. יש כאן בסביבות ה-10 אלפים סטודנטים, אבל רק 150 מהם (בערך) זוכים לבחור מי ינהיג את כלל הציבור הזה. הוועידה למעשה מורכבת מנציגי הסמסטר השונים שנבחרים בבחירות שמתקיימות בסמסטר אביב, ולכן הם אמורים להכיר טוב יותר משאר הסטודנטים את הנפשות הפועלות באגודה, ולקבל את ההחלטה המתאימה. יש לציין שכאן נכנס לתמונה אחד העיוותים הגדולים שקיימים כאן, כשהנציגים של סמסטר ראשון לא יכולים לבחור כי הם לא חברים בוועידה (נציגים נבחרים רק בבחירות באביב, נציגי החורף נבחרים בדרך אחרת ולכן הם לא חברים בוועידה), ואותה טענה מקודם אמורה לתת את ההסבר לכך. בפועל, הבחירות האחרונות, אלו שיתקיימו היום (רביעי), מוכיחות שבעידן של היום, כשהמידע הרבה יותר נגיש לכל מי שרק רוצה לדעת, כל אחד יכול להביע דעה, בין אם בצורה מילולית או בקלפי, ולכן גם הסטודנטים יכולים לבחור בעצמם ולא רק הנציגים שלהם. בכלל, יש פקולטות קטנות שבהם כולם מכירים את כולם ואז לנציג הרבה יותר קל לעבור ולשאול אנשים מה דעתם, אבל בפקולטות הגדולות המצב הרבה יותר מסובך ולכו תעברו קרוב ל-100 בשביל שאלה אחת קטנה, שיכולה להתגלות כשאלה הרת גורל, במיוחד כשמדובר בשביתות ועניינים.

אבל לא באתי לדבר על השיטה המקולקלת הזאת. השנה, לראשונה, תהיה לי את האפשרות להצביע ולהשפיע על הבחירה מתוקף חברותי בוועידה. הבחירה הפעם לא קשה במיוחד, היות ויש רק זוג מועמדים אחד (המועמדים רצים בצוות של מועמד ליו"ר ומועמד לסיו"ר) והוועידה צריכה להחליט בעדם או נגדם (למעשה, על כל זוג היו מצביעים בעד או נגד והזוכים היו אלו שיש להם יותר בעדים). הבחירות האלו מגיעות באמצע שביתת המרצים (אמצע כי לא רואים את הסוף שלה) ויהיו כאלו שיגידו שלהחליף הנהגה עכשיו יכול להחליש את כל המאבק שאמור להתפתח ביום שאחרי השביתה, כשיחליטו מה עושים עם השנה הזו, איזה הקלות הסטודנטים יקבלו (אם יקבלו) והאם בכלל יקרה הנס ותהיה חופשת קיץ, אחרי שזו בוטלה בשנתיים האחרונות. מצד שני, זה לא שהמועמדים לא מעורים בכל מה שקורה כאן מסביב (ולזה אני תיכף אגיע) ולכן הם לא יקבלו את הדבר בזבנג חזק לפרצוף.

המועמדים - אורי דקל הוא המועמד להיות יו"ר אס"ט. כשרק התחלתי ללמוד הוא ניסה להתמודד בבחירות כסיו"ר ונכשל, והפעם הוא מנסה לרוץ למשרה הרמה אבל עם רקורד מרשים מאחריו. בשנתיים האחרונות הוא ניהל שני משרדים, מהחשובים שיש באגודה, את תומך למידה שאחראי על כל מה שאמור לסייע בתהליכי הלמידה כמו חוברות מבחנים וסיכומים, כרטיסי סטודנט, קורסי חזרה לפני מבחנים ועוד, ובשנה החולפת הוא ניהל את משרד קמפוס, שאחראי על כל הפעילות בתוך הקמפוס שאינה לימודית, ממעונות, סופרמרקטים, תחבורה ציבורית, מכונות צילום ועד הקפיטריות. הוא נמצא כאן מספיק זמן בשביל להכיר כל פרט ופרט באגודה והוא כנראה בעל הניסיון העשיר ביותר שיש היום באגודה. הוא בנה לעצמו שם די חזק בשנה האחרונה, במיוחד בעזרת הפורום של האגודה, שהוא רואה אותו כדרך הכי מהירה לתקשר עם הסטודנטים בכל זמן שרק אפשר, כולל בזמני משבר, והיו לא מעט כאלה בשנה וחצי האחרונות. גם לי יצא לעבוד מולו בחודשים האחרונים, אחרי שפניתי אליו בעניין המכונות שעמדו לי מתחת לחלון ורציתי שהם יזוזו מכאן, כדי שהם לא יפריעו לי. כל פנייה נענתה באדיבות ועם המון אכפתיות ורצון לעזור (הוא אפילו קפץ לכאן פעם בשביל לראות את זה, יחד עם שאר ענייני המעונות שהיו תחת אחריותו).
אורי בחר בשי סלובודקין להיות המועמד שלו לסגן. שי הוא יו"ר ועד מדעי המחשב, וכאן למעשה צריך לבוא גילוי נאות, בגלל שאני חבר בוועד הזה ומכיר אותו באופן אישי (למעשה, שי היה נציג הסמסטר שלי בסמסטר 2 ו-3, ואני החלפתי אותו בתפקיד ונכנסתי לנעליים המאוד גדולות שהוא השאיר). הוא מכיר את האגודה על כל מה שקורה בה, היה רכז אקדמי בפקולטה והוא גם חבר בצוות המצומצם שמטפל בשביתה ומה שקורה כאן מסביב. כמו שכבר כתבתי, שניהם מספיק מעורים במה שקורה כאן ומספיק יודעים מי נגד מי ומה צריך לעשות.

הדבר הכי חשוב שהם צריכים לעשות (וזה גם הדבר הראשון שאמרתי להם כשדיברתי איתם) הוא להחזיר את האמון של הסטודנטים באגודה בחזרה. מאז המלחמה (ואולי אפילו לפני זה) יש תחושה שהאגודה די מנותקת מרצון הסטודנטים ולא תמיד מייצגת את מה שהם באמת חושבים ורוצים. זה הגיע לשיא במהלך שביתת הסטודנטים, כשהוועידה החליטה במפתיע לשבור שביתה וקבעה שחוזרים ללמוד, רק בשביל יום אחרי לחזור בה בעקבות גל של סטודנטים זועמים. החלטות אקדמיות בדבר הגבלת מספר נקודות לסמסטר והגבלה של חזרה על קורסים עברו כמעט בלי תגובה הולמת ועוררו זעם רב מצד הסטודנטים. דווקא אורי ושי נתפסים כצמד שמסוגל להחזיר את האמון הזה והסטודנטים מוכנים לתת להם את הצ'אנס הזה להוכיח שאפשר לעשות כאן דברים אחרת. הם מתכננים רפורמות במשרדי האגודה שיגרמו לייעול עבודת האגודה, טיפול ברמת ההוראה (שבלא מעט מקרים היא מתחת לכל ביקורת), הגדלת הקשר בין הגופים השונים באגודה והצגה דחופה יותר של דוחות לציבור, וירטואליות של כלל השירותים שניתנים ע"י האגודה ועד הקמת מרכז קדם אקדמי מחוץ לתחומי הטכניון, במקום הקורסים הקדם אקדמיים שנסגרו בלחץ הטכניון. על פניו התוכנית נראית גרנדיוזית למדי, אפילו מעט מנופחת, ואני בספק אם הם יצליחו לעמוד במילה שהם נתנו שם. אין ספק שמדובר בתוכנית מאוד מקיפה, שמזמן לא נעשתה כאן, ואולי תביא לאיזה סוג של שינוי בהרבה דברים כאן. תנאי הפתיחה גרועים מאוד, אבל בסופו של דבר, המבחן האמיתי של שניהם יהיה מבחן התוצאה וכמה הם ישיגו. שיהיה להם רק בהצלחה.

גילוי נאות נוסף: הכותב השתתף בקמפיין של הצמד למען בחירתם, אפילו אם זה היה בצורה די שטחית (קצת חלוקת פליירים, חלוקת המצע לחברי וועידה).

חוכמת חיים
דרך טובה לבחון קשר מכל סוג שהוא היא לקחת מדי פעם צעד אחד קטן אחורה, להתרחק מעט. חבר טוב יעשה צעד קדימה בתגובה (לפעמים ייקח קצת זמן בשביל זה), אצל חבר אמיתי זה יקרה בצורה כמעט אוטומטית.

וגם
יום הולדת שמח לראשונה שגרמה לבלוג הזה להיות הרבה יותר מסתם דף בשבילי, אלא גם מקום להכיר בו חברים אמיתיים.

26 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של אראמיס ב-16/12/2007 23:47
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא