אחרי שרוב הפוסטים האחרונים הוקדשו לאיך אני לא מרגיש טוב (לא הגזמתי, נכון?), אני יקדיש את למשהו אחר. שבוע שעבר אמרתי שאני אתן את העשירייה שלי מהמצעד השנתי של רשת ג' ואני מקיים הבטחות. מי שרוצה לדרג מוזמן לעשות את זה באתר של התחנה ברשת.

את כל הסיכום המוזיקלי של השנה אני אעשה בשבוע הבא, עם הדירוג של המצעד של גלגלצ. בינתיים הנה הבחירות שלי למצעד השנתי של רשת ג' (אין חשיבות לסדר השירים):

²   איך זה מרגיש - כנסיית השכל - יש לי איזה סימפטיה לרוקרים מעיירת הקסאמים. אולי אחד משירי הרוק הכי בולטים השנה ושיר שלא ממש רוצה לצאת מהאוזניים.

²   אין מקום אחר (live 2003) - משינה - אחרי ההופעה לפני חודש לקחתי את מכונת הזמן שיש לי בבית והקשבתי. גם השיר הזה נמצא שם והוא כל כך שונה. גרסת 1995 מהופעת הפירוק בפארק נשמעת אנמית ממש לעומת גרסת 2003 מהופעת האיחוד. וחוץ מזה, מדובר במשינה.

²   בדיוק - בן ארצי - שיר שבאופן טוב היה השנה פחות אקטואלי, אבל חזר במלוא עוצמתו ביום שלישי בבאר שבע. הרבה אנשים השיר הזה קשה מאוד לשמיעה בגלל קטעי החדשות מהפיגועים ולסירנות של האמבולנסים שמשובצים בו, עד שהם לא מקשיבים ממש למילים שלו, שרק ישראלים יוכלו להבין.

²   בסוף העולם - נינט טייב - אפשר הרבה להתווכח על מה שעשתה נסיכת הכתר מאז הערב ההוא בניצנים ועד היום. דווקא השיר הזה, שזכה להכי פחות חשיפה (לא שיר הזכייה מניצנים, לא השיר שחיברו לה, לא השיר מיומטוב עם אלי פיניש) היה הכי טוב שלה השנה (וגם הכי פחות מוכר, חוץ מלצופי ערוץ המוזיקה). יש לה קול טוב, לנינה ועכשיו, עד שיתחילו הצילומים לעונה השנייה של השיר שלנו יהיה לה זמן לדיסק שלה. יש לה חובת הוכחה. אז תיקחי את עצמך בידיים...

²   גבולות - אהוד בנאי - איזה דיסק. זה, מבחינתי, השיר הכי טוב שאהוד בנאי הוציא לרדיו השנה (יש שירים יותר טובים באלבום) והוא קיבל את הכבוד לעשירייה. אין גבול לשום דבר.

²   ידיעה - שוטי הנבואה - משום מה, שיר יותר טוב של השוטים (מהדיסק שעדיין מחכה שאני אשמע אותו) לא נכלל ברשימה של רשת ג' (מי). אבל בכל זאת ידיעה הוא אחד מאלה שהכי אהבתי השנה וזה שמדבר על אמונה (אבל בשאנטי) ומעלה הרבה מחשבות.

²   לחיות נכון - רונה קינן - הו, רונה, רונה. דיסק כל כך מיוחד לא שמעתי הרבה זמן כמו לנשום בספירה לאחור. הרדיו ניגן ממנו בעיקר את השיר הזה, שהוא גם השיר הכי "גלגלצי" בדיסק (וגם הכי שמח...). ההופעה שלה בניצנים רק גרמה לי לאהוב אותה יותר.

²   מיליונים - אתי אנקרי - עוד אחד מהשירים ה"ישראליים", אלה ששייכים רק לנו (הם הרוב ברשימה שלי). שיר שהפשטות שלו כובשת מהשמיעה הראשונה.

²   רואים רחוק רואים שקוף - מאיר בנאי - היה השנה איזה טרנד להוציא שיר יחד עם כל סדרת טלוויזיה (זה בלט במיוחד אצל קשת). מעל לכל אלה בלט החידוש הזה שעשה הרבה כבוד למקור ונשמע הרבה יותר טוב ממנו, הרבה יותר עוצמתי. בשנה שבה בן דוד אחד מוציא דיסק פלטינה (רק ממכירות!) ובן דוד אחר ממשיך עם הצלחת האיחוד של הלהקה שלו, מאיר נתן דיסק אוסף ושיר אחד מצוין בשביל להתגעגע לחומר חדש.

²   שירת הסטיקר - הדג נחש - השיר הפוליטי של השנה והכי שנוי במחלוקת. לא צריך להוסיף מילים לאלו של דוד גרוסמן.

זמר השנה - אהוד בנאי - בגלל הדיסק. בגלל השירים. בגלל שהשאר ברשימה לא מתקרבים לכפות הרגליים שלו.

זמרת השנה - מאיה בוסקילה - בשורה התחתונה, היו לה 4 שירים טובים בסך הכל (עד שהם יצאו מכל החורים). מגיע לה את הכבוד שלה.

להקת / הרכב השנה - שוטי הנבואה - בגלל שהם ניפקו את השיר הכי טוב ששמעתי השנה (ולא מופיע ברשימה של רשת ג'). בגלל שלא מגיע לפיקיות (בכל זאת, צריך לשמור על איזה שפיות...).

תגלית השנה - יוני בלוך - בגלל שהבוסקילה כבר קיבלה אצלי תואר אחד. בגלל סיפור הסינדרלה. בגלל שהוא שונה משאר המועמדים בקטגוריה. בגלל השירים הטובים.

בשבוע הבא: המצעד של גלגלצ והסיכום השנתי שלי.