אוגי פברואר 08: משהו חדש מתחיל

3 2/2008		פברואר 08: משהו חדש מתחיל
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, אופטימי, פתיחת חודש

כהרף עין התאדו להם השבועיים הראשונים מהסמסטר ועדיין עוד לא הספקתי להתרגל לעובדה ששוב לומדים במלוא הקצב ושיש כמות נכבדת של תרגילי בית להגשה. השבועיים האלו היו כל כך אינטנסיביים ומלאים תגם סוף שבוע קצרצר בבית לא הספיק להטעין אותי לקראת השבוע הבא.

חזרנו ללימודים כששום דבר לא סגור וברור. פשוט אמרו לנו תחזרו ללמוד ונדאג לכם אחר כך. ברור שזה לא משהו שאפשר להסכים עליו, כי לכו תדעו מה הטכניון מתכנן ובאיזה צורה הוא מתכנן לשחק בנו אחרי השביתה הארוכה והמתישה שהייתה (שעכשיו נראית רחוקה מאוד). עוד לפני שהשביתה הסתיימה התנהל משא ומתן על חבילת פתרונות כוללת של האגודה, אבל כשהשביתה הסתיימה, היה כבר צורך להעביר אותה ולהתחיל את הסמסטר כמו שצריך, בלי להמשיך ולהעמיד את הסטודנטים באוויר. בשלב מסוים המשא ומתן, שלאורך כל הדרך סבל מעליות וירידות, שוב התפוצץ אחרי שכבר הגיעו להסכמות בעקבות ההתבצרות של סטודנטים בסנאט. אז כשעושים שריר מולנו, אנחנו מחזירים בשריר חזק יותר, ואור ליום רביעי שעבר נחסמו הכניסות הראשיות לקמפוס לכניסת מכוניות לאורך כל הבוקר. עשינו רעש, השתוללנו קצת, גרמנו לכל מי שנכנס לקמפוס לעשות את זה ברגל וללא מעט פקקי תנועה בכל רחבי השכונה מסביב. למרות תגובת הכעס הראשונית, הסתבר שזה עבד, ואחרי זה פתאום הייתה הסכמה יותר רחבה להצעות של האגודה, והייתה הסכמה שנעלה כל מה שנרצה לאישורו של הסנאט. בסופו של דבר, התקבלה מרבית חבילת הפתרונות שהוצעה, נוצר מתווה מסודר ללוח השנה האקדמי ואפילו קיבלנו עוברים בינאריים (אחד לכל סמסטר).

גם בפן האישי לא הייתה לי מנוחה. ביום שני שעבר חגגתי יום הולדת עם מכרז לתפקיד באגודה. ניסיתי להתכונן לתפקיד בצורה הטובה ביותר שאני יודע, ולמרות שההכנה בסוף לא הייתה כמו שאני רוצה ולא ממש תרגלתי את עצמי מול אנשים אחרים (וזה משהו שממש הייתי צריך), זכיתי במכרז ואני מקווה שזה באמת בזכות מי שאני ומה שאני רוצה להעביר ולא כברירת מחדל כי פשוט לא היה אף אחד אחר. המכרז הזה חשף כלפי חוץ לא מעט חולשות שיש לי, כולל כאלו שיכולות להפריע לי לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך. אלו בדיוק הדברים שהפחידו אותי לפני שהחלטתי שאני מתמודד על התפקיד ולוקח אותו על עצמי ואיתם אני צריך להתמודד. התפקיד הזה דורש לא מעט ביצים ולא מעט חיכוכים ועימותים עם אנשי סגל בפקולטה, וכמובן גם עם סטודנטים שלא ממש מרוצים מהכל (ולא חסרות להם סיבות, במיוחד עכשיו). קשה להיכנס לקרב כשאין את הכלים המתאימים ואין את הידע המלא בשביל להילחם בצורה הטובה ביותר, ואני לא חושב שאני יכול להיכנס לקרב כשאני יודע הכל ואם אני לא בטוח שהצדק באמת אצלי. הדבר הזה דורש קודם כל הבנה של הצד השני, להבין למה ההחלטות שלו הן כאלו, ואז לנסות למצוא את הפתרונות המתאימים שיהיו מוסכמים על כל הצדדים. זה דורש לא מעט הפעלה של שיקול דעת, להישאר רגוע בלי להסתער מהר מדי ולהשתדל לקרוא את התמונה המלאה. זה דורש לא מעט כוחות נפשיים, ולפעמים אני צריך לחפור עמוק בשביל למצוא אותם. זה דורש ממני לדעת איך לארגן את הזמן שלי הרבה יותר טוב כדי להכניס אל תוך משוואת הזמן הזו גם את הלימודים שלי, שתמיד יהיו ברקע ותמיד יתבעו ממני את תשומת הלב הראויה שלהם, במיוחד עכשיו, כשאני ממשיך לשאוף להוציא ממני את הטוב ביותר ולא לוותר לעצמי מהבחינה הזאת. אני זקוק ללא מעט רוח גבית, שתיתן לי את הכוח הזה, ואני מקבל אותה מדי פעם, וזה גורם לי להבין את המשמעות האמיתית של מה שאני עושה. ברור שהייתי מעדיף יותר מזה, כמו מישהו (או יותר נכון, מישהי) שיקבל אותי בסוף כל יום לימודים מתיש, ירומם לי את מצב הרוח ויסיים לי את היום בהרגשה טובה. אבל זה מה שיש לי עכשיו, ועם זה אני צריך להתמודד עכשיו עם החיים שלי ועם מה שהם תובעים ממני. זאת הדרך הכי טובה שלי להתרכז במה שיש לי ביד ולא במה שאין לי, אם בכלל יהיה.

וכמו שאמרתי, היה גם יום הולדת, שאותו "חגגתי" בארבע וחצי שעות של ועידה מתישה שהחליטה על אותה חסימה. למחרת, בלב כל הסערה הפנים-טכניונית, הצלחתי לאסוף כמה חברים ולחגוג, וזה היה משהו שכבר שנים לא עשיתי ואני לא רגיל אליו. אחרי לא מעט חגיגות בסולו עם עצמי, זה עשה קצת טוב לנשמה בפנים והרגשה טובה יותר. הייתי חייב את זה לעצמי.

"משהו מתחיל מתגלגל ברחובות
משהו אחר יורד במדרגות
משהו קורה תופס לו בזנב
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו...

דברים קורים תמיד בזמן נכון"
[משהו חדש מתחיל - דני רובס]

4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/2/2008 23:05
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא