אוגי דבש

12 2/2008		דבש
		תגיות: טכניון

מכירים את המשחק הזה שיש בכל מיני מקומות של משחקי וידאו, שיש לוח גדול עם חורים שמהם קופצות כל מיני דמויות ושצריך להכות להן בראש עם פטיש? יש מספיק גרסאות של זה, זו פשוט האסוציאציה שלי. בכל מקרה, ככה אני מרגיש בשלושת השבועות האחרונים, רק שמולי ניצבת הפקולטה וכל פעם איזה מרצה או מתרגל מחליט להרים את הראש ולצפצף על הסטודנטים שלו, ואני צריך למצוא את הכוחות (ולפעמים גם את הזמן) להכות לו בראש ולהחזיר אותו למאורה שלו, שיישב לו שם בשקט ולא יפריע. יוצא ככה שכל פעם שבעיה אחת נפתרת, מיד צצה אחת חדשה, ככה שאין ממש זמן לנוח או להתפנות לדברים משניים ולא משמעותיים, כמו המבחן שיש לי ביום ראשון או תרגילי הבית שנערמים.

כהרגלם עם החלטות הסנאט, הפקולטה בחרה בהתחלה לקבוע חוקים משלה ולתת שבוע דחייה לכל מי שאמור לגשת לבחינה, בעוד ההחלטה מלמעלה אומרת שצריך לגלות גמישות והתחשבות ובמידת הצורך לדחות הגשות שאמורות להיות בתקופת המבחנים. ניסוח מפולפל וממולח שמשאיר לא מעט מרחב אפור שאפשר לתמרן בו. היו לא מעט אנשי סגל שהחליטו לשחק אותה ראש קטן ועשו מופע שלם של "לא ראיתי-לא שמעתי" ולא ממש גילו התחשבות בעניין. כאן היה צריך להיכנס לוויכוחים לא קטנים בשביל להסביר להם את המשמעות של אותן החלטות ולדרוש מהם את הדחייה שמגיעה רק בגלל המבחנים. כל המצב לא ממש היה ברור כי ההוראה הפקולטית די סתרה את ההוראה הכללית, ולא היה ממש ברור מה בדיוק צריך לדרוש מהם. רק בשבוע שעבר הם נאותה הפקולטה להוציא הודעה מתקנת ולהודיע על דחיה גורפת לכל מי שאמור להיבחן עד לסוף החודש.

חשבתי שזה טוב ויפה ועניינים יירגעו עכשיו. טעיתי. 24 שעות עוברות וצצה לה בעיה חדשה בדמות קורס שבחלקו נלמד בשביתה, ובהחלטה די תמוהה החליט לא לחייב הגשת שיעורי בית במהלך השביתה. אחרי שהשביתה נגמרה הם פרסמו תאריך יעד להגשה לכל השיעורים כמה ימים לפני הבחינה הסופית בקורס. ואז הגיעה ההחלטה על דחייה, אז הם זרמו על הגל ודחו שוב את ההגשה רחוק רחוק, מעבר להרי החושך. הבעיה היא, שהם הבטיחו לפרסם את הפתרונות לתרגילי הבית לטובת הסטודנטים כדי שהם יוכלו להתכונן טוב יותר למבחן, וברגע שהם דוחים את ההגשה, הפתרונות לא יפורסמו. חוץ מזה שההודעה יצאה בערב שלפני יום ההגשה, ככה שכל מי שרצה להגיש, כבר הכין את התרגיל שלו וחיכה לפרסום הפתרונות. כל ניסיון להזיז ולשנות נתקל בחומה של "אנחנו לא יכולים לעשות כלום, תחליטו אתם בעצמכם מה אתם רוצים". גם בצד שלנו היה בלבול וקיבלתי כל הזמן מסרים הפוכים מכל הכיוונים, שאין לי ספק שגרמו בסופו של דבר להבנה שגם אם ממש נרצה, לא נוכל לעשות כבר יותר מדי בגלל שהמועד של המבחן קרוב מדי.

נסעתי הביתה מותש מהתרוצצויות, רק בשביל לקבל הודעה על בעיה חדשה. בנדיבות ליבה הרחב, הפקולטה הסכימה להקדים פרויקט לסמסטר המחודש במקום באביב, כדי למלא משבצות שהתרוקנו בגלל שחלק מהקורסים נלמד. המרצה בפרויקט דרש מהסטודנטים להגיש את הצעת הפרויקט עד לסוף השבוע הזה, אבל אבוי, יש להם מבחן בתחילת השבוע הבא ויהיה להם קשה לעשות את שני הדברים במקביל. הם ניסו לשכנע אותו לדחות קצת את ההגשה, אבל הוא בשלו. כאן כבר נכנסתי לתמונה, אחרי שהסטודנט שפנה אליי אמר לי שאם לא יתאפשר לדחות את ההגשה, הוא יאלץ לבטל את הפרויקט. עם רוח הדברים הזאת פניתי למרצה וקיבלתי תשובה שפשוט הרתיחה אותי. הוא כתב לי שהקורס נפתח לטובת סטודנטים שלמדו קורסים במהלך השביתה ומקומם ומעליב אותו שאותה אוכלוסיה בוחרת להתלונן עכשיו ולבקש דחייה. פשוט להתפוצץ. הבהרתי לו שה"תלונה" שלהם די מוצדקת היות והם גם צריכים מתישהו להיבחן על קורסים שנלמדו, אבל הוא בשלו. מבחינתו, הם יכולים לבטל את הרישום לקורס, או שנבטל בכלל את הפרויקט, העיקר לא לדחות. מיואש ומרוגז פניתי לערכאות גבוהות יותר בפקולטה, ולמרות שבחלק מהמקרים הרגשתי שגם שם לא ממש מתייחסים אליי בצורה נורמלית (מה הכוונה לדחות רק לסמסטר אחרון? למה, סטודנטים שאמורים להיבחן עכשיו הם סוג ב';? הם לא מספיק נדפקו בגללכם?), בסוף המרצה הסכים לדחייה של שבוע בהגשה לכל מי שיבקש. אני רק מקווה שהוא לא יחליט להפתיע שוב בשיעור שלו היום ולחזור בו מהדברים שלו.

אז חשבתי שהעניינים נרגעו קצת, אבל בינתיים יש איזה מתרגל מעצבן שדורש אישורים מהמזכירות בשביל לתת דחיות, אז נצטרך לטפל גם בו. ממחר אני מתכוון לצאת ל"חופשת מחלה" ולהתנתק מכל הבעיות, לפחות עד אחרי המבחן שלי, כי צריך לשים איפשהו את הגבול לכל זה ולהתרכז גם בעצמי לשם שינוי. בסוף היום, אני מרגיש שהכוחות שלי לפעמים אוזלים מרוב מאבקים, אבל יש תחושה טובה כל פעם שאני מסמן לעצמי וי קטן של ניצחון. השמועה טוענת שאני מוצלח בתפקיד (היא גם אמרה לי את זה באופן ישיר), אבל אחרי כמעט חודש אינטנסיבי בתפקיד אני לא תמיד מרגיש שאני מצליח להוציא מעצמי הכל, ועדיין יש מה לשפר ולעשות יותר. אני עדיין מרגיש את התחושה שאני לא עושה מספיק ויכול לעשות יותר, ולפעמים זה מכביד עליי. רק צריך להיזהר מהחולשה הזאת, שלא תפגע בי אחר כך כשאני ארצה באמת להתחיל להזיז דברים, ולא לטפל כל הזמן במוקשים כמו עכשיו.

ותעשו טובה, תנו ללמוד בשקט.

[דבש - ארי גורלי ורעות יהודאי, אחד השירים הכי טובים שמסתובבים עכשיו בחוץ]

0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא