אוגי מרץ 08: הרהורי 5

2 3/2008		מרץ 08: הרהורי 5
		תגיות: יומן מסע, יוצא אל האור, פתיחת חודש

אתמול (שבת), בשקט בשקט, הבלוג הזה סגר עוד שנה והוא כבר בן 5. בין כל הבלוגים מסביב הוא כבר די קשיש, אבל הוא עדיין קטן, לא מוכר, מתחבא לו בפינה שלו ולא עושה הרבה רעש, כנראה ממש כמו זה שכותב אותו. תמיד הוא היה קטן, אבל נדמה כאילו בשנה האחרונה הוא נהיה קטן עוד יותר. חלק מהקוראים הקבועים נעלמו, סגרו את הבלוגים שלהם והתאיידו להם מהסביבה, אחרים שוקלים לעשות את זה, אבל הבלוג שלי עדיין ממשיך. גם לי יש לא מעט אשמה בעניין הזה, כי אני ממעט לכתוב בחודשים האחרונים ולא רק בגלל שהחיים שלי נהיו די משעממים וחוזרים על עצמם או שפשוט אין לי זמן מרוב לימודים ולחצים. מרגע שהבלוג התחיל ללכת לכיוון יותר אישי, נעשה יותר קשה לכתוב, במיוחד כשהאנשים שקוראים אותו קיבלו פתאום פנים וצורה, וכל כתיבה, כל רצון להיפתח נעשה קשה יותר ולפעמים כואב יותר. פעם עוד חשבתי שזו עוד דרך להתמודד עם הפצעים והכאבים, אבל הכתיבה לא תמיד מרפאת אותם או מקלה עליהם, לפעמים היא זורה עליהם עוד קצת מלח, וזה דורש לא מעט כוחות נפשיים. ברגע שהתחלתי להרגיש שאני חוזר על עצמי, העדפתי לחזור ולהדחיק במקום להוציא החוצה, ובכלל, את מי מעניין מישהו שכל הזמן חוזר על אותן מנטרות ושום דבר לא זז אצלו.

טוב, נו, אין באמת סיבה לשקוע בדיכאון, במיוחד לא כשמגיעים לחגיגות לבלוג. אז נכון שהוא קטן והוא בקושי זוכה לטיפול ולעדכונים (ברגע שיירד לי הלחץ ההיסטרי אני אעדכן את הרשימות בצד ימין) אבל זו עדיין הפינה שלי. לא משנה מה קורה באתר הזה מסביב, לא משנה מה קורה אצל השכנים וכמה הם פסיכים, ילדותיים ומעוררי רחמים, לא משנה שבקושי קוראים כאן, זו עדיין הפינה שלי ואלו עדיין החיים שלי. חמשת השנים האחרונות של החיים שלי מתומצתות על פני למעלה מ-430 פוסטים, עם כל העליות ו(בעיקר)הירידות שהיו בהם, עם האנשים והדברים שעשיתי, ואני לא יכול בהינף עכבר למחוק אותם ולהעלים אותם. כל מה שנכתב כאן הוא חלק בלתי נפרד ממני, אלה הזיכרונות שלי, וקצת קשה לוותר עליהם.

ואולי אני באמת צריך לגלות מחדש את הכיף שבכתיבה. אני לא חייב להפציץ בפוסטים גדולים, ארוכים ומתוסבכים כל פעם. לא חייב לכתוב פוסט של 500 מילים לפחות (לעיתים קרובות אני גם מגיע ל-1000), ולא חייב לכתוב כל הזמן על עצמי. אני לא יכול להכריח את עצמי לכתוב כל פעם מחדש, אבל תמיד יהיה לי מה להגיד על כל דבר וזו דרך הרבה יותר טובה לסיים איתה את היום, כשהמוח כבר נכבה מרוב נוסחאות, חישובים וסיכומים, לנקות בעזרתו את הראש מכל המחשבות וללכת לישון בתחושה טובה יותר. זה יכול לעזור לי במיוחד עכשיו, אחרי שעברתי שבוע די קשה עם עוד נכשל אחד לאוסף (והפעם שיא שלילי חדש), הברזה מעצבנת למדי וסתם תחושה כללית של דכדוך ולחץ של יותר מדי דברים על הראש.

ויהיה טוב. חייב להיות טוב.

[All the young dudes - Mott the Hoople]

23 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/3/2008 20:26
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא