אוגי עת ללחום ועת להיבחן

21 4/2008		עת ללחום ועת להיבחן
		תגיות: טכניון, מסעותיי עם עצמי

כבר יותר משבוע עבר מאז שהסמסטר נגמר, ורק עכשיו אני נזכר לשבת ולכתוב משהו על זה. גם ככה השבוע האחרון היה עמוס למדי, עם מבחן בהתחלה (כנראה הולך לשבור שיא עם הציון ולשם שינוי חיובי, ואין דרך טובה מזו להתחיל את תקופת המבחנים), ניסיון לחלק את הזמן שאחר כך בשביל ללמוד לשאר המבחנים, הרמת כוסית בעבודה, ארוחת צהריים קטנה משותפת, ישיבה על הבלגן הטכניוני הבא ונסיעה הביתה אל תוך כל הבלגן של החג. בין כל זה אני עוד צריך להזכיר לעצמי שמדובר עכשיו בתקופת מבחנים, מן העמוסות והבלתי אפשריות שידעתי, וצריך להתארגן אליה בהתאם. הסידור הבלתי אפשרי של המבחנים שלי (3 בשבוע האחרון) גרם לי להתחיל ללמוד אליהם כבר עכשיו בלי לדעת אם אני מתכוון לגשת לאחד מהמבחנים בדרך בגלל חוסר בזמן. השבוע הזה שאין בו מבחנים בגלל חול המועד היה אמור להיות מנוצל לכמה רגעי אוויר אחרי הסמסטר המתיש בבית, אבל גם כאן אני די חייב ללמוד ובבית זו משימה כמעט בלתי אפשרית. מצד שני, אני לא הולך לחזור הביתה לפחות עד תחילת הסמסטר הבא ולכן צריך לשאוף ולאגור מספיק אוויר מהמרכז לפני שמצפינים שוב, מה שהופך את הכל להרבה יותר מתוסבך. אני מוצא את עצמי מצליח להכריח את עצמי ללמוד עד שעות שפעם זה היה כבר בלתי אפשרי בשבילי, הכל למען ההספק הפרטי. כל שעה עכשיו היא שעה לתרגול של החומר אחר כך, ועוד שעה להספיק ולסדר לעצמי הכל בראש לפני שאני ממש אצטרך את זה.

הסמסטר החמישי היה ללא ספק הקשה ביותר עד עכשיו. בלי להתייחס לעובדה שהוא התחיל לו אי שם באוקטובר ונגמר ממש לפני שבוע (ובלי להזכיר את התפקיד שנטלתי על עצמי), העומס המטורף שהוטל על הסטודנטים ברגע שהשביתה נגמרה היה ברמות ממש לא אנושיות. לא מספיק שקיצצו את הסמסטר, הצליחו לדחוס הכל לתוך 12 שבועות במטרה לשמור על אותה רמה, ולמרצים לא היה ממש אכפת שהם דוחפים את הסטודנטים אל תהום האי-הבנה. יותר מדי פעמים שמעתי במהלך הסמסטר הזה מרצים שטוענים שהסטודנטים רק מנסים לסחוט עוד ועוד מכל ה"הטבות" שאחרי השביתה, ושיגידו תודה שהם בכלל לומדים ולא ביטלו להם את הסמסטר. אם הייתי יודע שזה המצב, אולי הייתי משנה את דעתי אי שם בינואר, אבל זה המצב כרגע ואחורה אי אפשר לחזור.
בשבוע האחרון של הסמסטר הייתי עסוק בלכבות שריפות שקשורות בעיקר בתרגילי בית שגולשים מעבר לסיום הסמסטר. היו לא מעט צוותי קורסים שהחליטו לצפצף על כל ההחלטות בעניין ונתנו לתרגילים שלהם לגלוש חופשי אל תוך תקופת המבחנים, כאילו הסטודנטים לא צריכים ללמוד למבחנים. ברוב המקרים זה נבע מתכנון לקוי ביותר של תקופות הזמן שניתנו לכל תרגיל בית (היה מקרה שבו תרגיל ניתן שבוע וחצי לפני סוף הסמסטר, כשזה שלפניו הוגש אי שם בתחילת מרץ) או סתם מתוך רצון לצאת ידי חובה ולתרץ שלא ממש חייבים להגיש (צריך להגיש 8 מ-9, אבל לכו תדעו אם מישהו ויתר על אחד בדרך או רוצה לשפר את הציון שלו). ברוב המקרים המערכת גילתה התחשבות, אבל תמיד חייבים להיות היוצאים מן הכלל בהתנהגות אטומה וחסרת התחשבות. המקרים האלו מסוגלים להתיש אותי ובעיקר לייאש, כי לא משנה מה אני עושה דברים לא תמיד מצליחים להגיע לפתרון הכללי והטוב.

המקרה הכי קשה של השבוע הגיע בדמות קורס מסוים, שהיה אחד הבעייתיים בסמסטר האחרון. מדובר בכלל בקורס בחירה פקולטי (ולכן קטן מאוד) שכבר מהרגע הראשון עשה בעיות, בעיקר עם תאריך המבחן. אחרי מאבקים הצלחתי להגיע לאיזשהו הסדר עם הכיתה ועם המרצה והמתרגל, רק כדי לגלות שמעבר למה שעשיתי, שום דבר אחר לא נעשה מהבחינה של סגירת כל הפרטים הקטנים (כי מבחינתם זו האחריות שלי ולא שלהם) ואז שוב הייתי צריך להתרוצץ. מפה לשם הצטברו אצלי לא מעט תלונות על צוות הקורס שלא יכולתי להתעלם מהן, והעברתי אותן הלאה וזה גרם לכך שהמתרגל בקורס לא יהיה מרצה בקורס אחר בסמסטר הבא. השבוע הדברים הגיעו ממש לכדי פיצוץ ועצבים, אחרי שאותו מתרגל הטיל עליי למצוא תאריך למועד ב' (שעליו כבר דיברתי איתו ועם המרצה עוד בפברואר) והיה נדמה שהוא רומז שאני אדאג לכל העניינים. זה כבר ממש הרתיח אותי, וזה גרם לכתיבה של מכתב זועם במיוחד (יחד עם תלונה על תרגיל בית בתוך תקופת המבחנים). בתגובה קיבלתי מיילים זועמים מהמרצה והמתרגל עם האשמות שונות והרבה כעס עליי ועל הסטודנטים בקורס. אז מזל טוב, זכיתי לתאקל הרציני הראשון שלי עם מרצה במסגרת התפקיד, וזה קצת הוציא אותי מאיפוס. זה לא כל כך נעים לחטוף ככה, במיוחד כשאני יודע שהצדק איתי ברוב המקרים. זה רק מראה לי כמה יש אנשים אטומים במערכת, שלא מסתכלים מבעד לדפים שלהם ורואים מה הם מוציאים מתחת לידיים שלהם. לקח לי כמה ימים להתעשת, בשביל לכתוב תגובה לדברים שלהם (המתרגל השווה את הסטודנטים בקורס לאנס קצב, שחתם על עסקה וחזר בו אחרי שהוא נהנה ממנה), ולא ממש אכפת לי שהם קיבלו מגילה (הם רגילים אחרי הקריאה של ההגדה) יחד עם כל הטענות והמענות שיש לי. זה פשוט מתיש העניין הזה.

נכון שזה קשה, זה מתיש ומעצבן, אבל אחרי שסיימתי לכתוב את המייל ולחצתי על send, הבנתי שוב מה אני עושה כאן. אני בסך הכל רוצה לגרום לסטודנטים להתרכז אך ורק בלימודים שלהם, בלי מאבקים מיותרים ובלי בלגנים. הם באו לכאן בשביל ללמוד ולא בשביל לריב עם מרצים, וכל מקרה שאני מצליח לפתור נותן לי הרגשה טובה ודלק להמשיך. אז נכון שצריך להיאבק, אבל רק ככה אני אצליח לגרום למצב להשתפר, אפילו בפקולטת הרשע.

ויש עוד הרבה לכתוב, ואולי אפשר לנצל את התקופה הזאת, למרות הלחץ שיש בה, בשביל לכתוב יותר על הכל. זה מה שטוב בתקופת מבחנים, אפשר לארגן את הזמן כמו שצריך ולחיות את החיים בדיוק כמו שרוצים, בלי מגבלות (אולי פרט לזמן המבחן עצמו). בהצלחה למי שנבחן עכשיו וחג שמח.

6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/5/2008 14:04
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא