|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 41, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
אמילי1212 Pillow Violetsun רוג_ Kaia Girl שמחת זקנתי LIL_WHO Suga Mama קמיל ה Yuval's Studio.
חיפוש טקסט בקטעים: |
7/2008
והיה גם פסטיבל בתוך כל הבלגן מסביב. בניגוד לשנתיים הקודמות, התפקיד שלי הפעם נתן לי הצצה פנימה לארגון של האירוע עם כל מה שמשתמע מכך. כשפנו אליי עם בקשה לעזור, קשה היה לי לסרב למרות שזה אומר שאני הייתי צריך לוותר על האירוע עצמו. הסכמתי לוותר על היום הראשון ולהשתתף בהפקה עצמה, והתפקיד שייעדו לי היה אחראי על החשמל שזה בעיקרון להיות איש הקשר עם החברה שסיפקה את התאורה, הגברה וחשמל לכל האירוע בכל המתחמים השונים. בגלל שלא ממש יכולתי לוותר על הלימודים שלי בימים שלפני האירוע, את כל התיאומים מול אותה חברה עשה זה שהיה אחראי ביום השני (וזו נקודה לרעתי, ולא משנה כמה השתדלתי להיות בעניינים). ביום האירוע עצמו יכולתי להגיע למתחם רק לקראת 16:00 (כשב-16:30 המתחם היה אמור להיסגר לבדיקות אחרונות) בגלל שהמעבדה שלי התארכה מעבר למצופה ולא ממש יכולתי לנטוש באמצע. בימים שלפני הסתובבנו יחד עם דרישות החשמל של כל דוכן כדי למפות מי יצטרך חשמל וכמה, כדי שהחברה תוכל לפרוש את רשת החשמל לאירוע בשקט.
ביום האירוע הגעתי לחמ"ל קצת לפני שכל האירוע היה אמור להתחיל. החמ"ל מוקם השנה בתוך בית הסטודנט שעדיין בתהליכי בנייה (פחות או יותר סיימו את הקומה הראשונה של הבניין שבה ימוקמו משרדי האגודה) אז הכל עדיין היה מלא אבק ומבולגן. אפילו השירותים לא פעלו כמו שצריך, מה שלא מנע מעשרות אנשים להיכנס פנימה (כי האור דולק) ולחפש את השירותים ולא עזרו כל ההסברים שלנו אפילו כששמו שומר בכניסה. החלפתי לחולצת הפקה וקיבלתי מכשיר קשר שאיתו הייתי אמור לתקשר עם החמ"ל אם מתרחש אירוע. אם נשים לרגע בצד את העובדה שהאוזנייה הייתה כל כך לא נוחה ולא יכולתי לשמוע שום דבר מעבר דרך האוזן שהיא הייתה בתוכה, קיבלתי גם מכשיר דפוק שבקושי יכולתי לשמוע בו. אם הייתי הולך לאזורים שבהם יש יותר רעש, לא היה לי סיכוי לשמוע אם היו עולים מולי בקשר. לקח זמן לשכנע את האחראי על המכשירים בחמ"ל להחליף לי מכשיר ופתאום יכולתי לשמוע פנטסטי, אפילו ליד הרמקולים הגדולים (טוב, לא צריך להגזים).
האירוע עצמו התחיל קצת באיחור בגלל כל מיני בעיות מול המשטרה. אין לי מושג למה לא הצליחו לפנות את האנשים בזמן מתוך המתחם בשביל לבצע סריקות, ומה שהיה אמור לקרות מוקדם, קרה ממש סמוך לזמן שבו השערים היו אמורים להיפתח (בפועל, הייתה דחייה בפתיחה). זה גרם לבית הבובות לעלות לבמה מול בקושי 100 איש, לתת הופעה קצרה ולעוף (בבמה ביער הייתה להקה שעלתה להופיע מול הסדרנים בלבד). מאותו רגע היה אפשר להריץ את האירוע כמו שצריך, ואני הסתובבתי בין המתחמים, מנסה לראות אם יש כל מיני תקלות ולהזעיק את האנשים הנכונים. בהתחלה הייתי אמור לדבר עם המנהל שלהם, אבל הוא בצורה די בהמית, הפנה אותי לשני האחראים על המתחמים העיקריים שזללו חשמל, הבזארים והאוכל. איתם כבר היה יותר פשוט לדבר והם טיפלו במרבית התקלות שקרו. רוב התקלות נבעו מדוכנים שחיברו יותר מדי מכשירים לחשמל, מעבר למה שהם ביקשו (אחר כך הם התפלאו למה החשמל שלהם קופץ יחד עם החשמל של הדוכנים מסביב). אחרים התפלאו למה אין להם תאורה, כי קצת קשה לקבל תאורה כשאתם לא מבקשים ולא מביאים מנורות, ומוצבים מאחורי דוכן בגדים שחוסם לכם את האור. דוכן אחר התמקם במקום שאי אפשר היה לפרוש עבורו כבל חשמל בשביל תאורה (כי לא נשארו) ונראה לי קצת חצוף לבקש אחד כזה ב-22:00 בלילה. מעבר לזה, היה די שקט, והיה אפשר לנצל חלק מהזמן להפסקות מים בחמ"ל בגלל שהיה נורא לח (הרגשתי כמו במסיבת בריכה בתוך המים). להופעות היה לי קצת יותר קשה ללכת ולא היה כזה נורא. שמעתי סיפורים שמשינה קיצרו את ההופעה שלהם בגלל שהדוכן הסמוך של פפסי הרעיש להם והפריע להם במיוחד בשירים השקטים (הבנתי שהם סירבו להנמיך, ולדעתי היה פשוט צריך לנתק להם את החשמל). התעוררתי לקראת 12 בגלל טלפון של זה שהחליף אותי ביום השני. גם ככה תכננתי לקום בשעה הזו, אבל לא ממש שמתי שעון מעורר. קמתי, התארגנתי והלכתי ביחד עם ענת למסיבת הבריכה. באתי לבריכה רק בשביל ההופעה של טל פרידמן (אחרת הייתי ממשיך לישון) ולא ממש עניין אותי יותר מדי כל מה שמסביב. הוא נתן הופעה נחמדה, מרעישה, קצת זייף אבל נתן את השואו שלו שמתאים למסיבות בריכה כאלו. אחרי ההופעה וקצת אוכל התקפלתי חזרה לחדר לעוד קצת מנוחה (ואז לראות את הנזקים מהבריכה בדמות כתפיים שרופות). בסך הכל, אפשר לסכם את הפסטיבל הזה כהצלחה גדולה, אולי אפילו יותר מהשנים הקודמות. זה היה די מעניין לראות את הדברים גם מהצד השני, בתור ההפקה של האירוע (והאגודה עושה את זה לגמרי לבד, רוב מנהלי המתחמים וההפקה היו סטודנטים) ולמרות שלא היה קל, היה מהנה ומאתגר. שנה הבאה? אולי, אם יהיה לי כוח. 3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
|||||||||