עוד יום עבר. בעצם יומיים, אתמול פשוט לא התחשק לי לכתוב. שני הימים האלה הראו לי את ההבדל העצום בין ההרגשה שלי בזמן העבודה לבין מה שאחריה. בזמן העבודה אין לי כוח לזה, בא לי לזרוק הכל ולעוף, נשבר לי מהכל, נמאס לי מהעבודה הזאת שבחרתי לי ולמה לכל הרוחות אני ממשיך לסבול ככה. בדרך הביתה באוטובוס המטייל להנאתו באלנבי ובבת ים חוזרת אליי ההכרה למה יצאתי בתחילת השבוע הזה לאותה חברת כוח אדם בשביל עבודה מהסוג הזה ולמה אני קם מיום שלישי כל בוקר בסביבות השעה 5 לעבודה לא קלה.

אז אתמול עבר בסדר. כפות הרגליים כאבו אחרי ונתנו לי תחושה שאני לא ממש יכול ללכת בבית, אבל זה עבר. אתמול חוויתי לראשונה שבירת כוס, אחרי שאחת שהונחה לא ממש טוב על המגש שסחבתי למדיח על הכתף החליקה והתנפצה לרסיסים קטנים על השטיח. טוב שאף אחד לא ראה את זה. בשלב מסוים החליטו לתת לי תפקיד: אחראי על המזנון. מאחורי השם המפוצץ התגלה תפקיד שכלל פינוי צלחות מהמזנון כשהן מתרוקנות ומילוי חדשות ולדאוג שיהיה מספיק צלחות וכוסות לאנשים. הדבר האחרון בעצם שלח אותי שוב לנגב צלחות וכוסות. מזל שהגיעה ההפסקה.

אחרי הפסקת הצהריים (אחרי שהבנתי שיום רביעי היה משהו באמת חד פעמי) נשלחתי אני ועוד מלצר שעונה לשם ראסם (נחשו איפה הוא גר) לפנות את הרחבה שבחוץ כדי שלא תירטב בגשם שהיה צפוי להגיע (היה צפוי, לא הגיע). כך העברתי את שעות הצהריים בגלגול וסחיבת שולחנות ובהזזת כיסאות ממקום למקום.

היום הזה התחיל כמו כל יום: פינוי שולחנות והכנסת דברים למדיח. אחרי שעה נשלחתי החוצה, אל הרחבה שכולם פחדו שיירד עליה גשם עם מטרה ברורה: לך נגב צלחות. במבט לאחור, אומנם זה היה משעמם והכאיב לי בידיים, אבל זה נתן לי קצת יותר משעה של ישיבה עם הפנים לים. מרגיע. את הזמן אחרי ההפסקה העברנו בהכנת חדר האוכל לארוחת הערב והיו כמה שהכינו את הלובי מחדש לארוחת הבוקר של מחר. בין לבין, כמה מפתיע, ניגבתי משהו כמו 300 כוסות זכוכית (כשמשעמם אז מתחילים לספור). בעיה התגלתה כשהייתי צריך להעביר את המגשים שנשאו את הכוסות למדף. כל מגש הכיל 70 כוסות זכוכית רועדות ומשקשקות שהייתי צריך להיזהר במיוחד לא להפיל. דווקא במגש האחרון הן שקשקו קצת יותר מדי ו-4 (כנראה) בחרו לצנוח אל הרצפה ולהתנפץ לרסיסים. טימור (אחד המנהלים כזכור) הגיע והרגיע אותי כשהוא אומר שלמלון יש הרבה כוסות כאלה...

מחר אני סוגר שבוע ראשון של עבודה ודווקא בצורה הקשה ביותר עם ארוחת בוקר גדולה וכנראה גם צהריים. 5 ימים ראשונים ייגמרו אל יום ראשון שכבר מוגדר כיום חופשי ושקט, בשביל להרגיע את הרגליים, הגוף וגם את הנפש. מגיע לי, לא?

שבת שלום.