אוגי תפילות ותקלות

20 9/2008		תפילות ותקלות
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי

בר מצווה
תחילת ספטמבר בשבילי מציינת עכשיו בעיקר את יום ההולדת של אחי הקטן. הוא נולד ממש כמה ימים אחרי שהתחלתי את חטיבת הביניים, ואז הדברים עוד נראו נורמליים וטובים. מדהים לחשוב איך חלפו 13 שנים מאז. אז כן, הגיע הזמן לבר מצווה שלו, ובדיוק כמוני, הוא נשלח ללמוד את ההפטרה שלו ואת כל שאר הדברים שצריך. זה העלה לי זיכרונות מאותם לימודים שלי. הימים היו ממש אחרי רצח רבין והיו לי כל מיני חששות מאותו רב שהיה אמור ללמד אותי. בחודשיים האלו למדתי ממש מעט איך לקרוא את ההפטרה ואת התפילות כמו שצריך, ושאר הזמן הוקדש בניסיונות להחזיר אותי בתשובה ובהטפות מוסר על אורח החיים החילוני. זה לא באמת הצליח לחלחל פנימה, או לגרום לשינוי ביחס שלי ליהדות. חבל באמת שזה היה ככה, כי הוא באמת החטיא את המטרה שלו.
אז האח קטן הלך פעמיים בשבוע אל בית הכנסת ולמד טוב את התפילות שלו. זה היה אחרי שהצליחו להבין מתי הוא באמת צריך לעלות לתורה אחרי שהם כמעט קבעו אותה יום לפני המבחן האחרון שלי אבל בסוף היה לי עוד שבוע. ביום חמישי שעבר התייצבנו בהרכב מלא בבית הכנסת לצורך הנחת תפילין ותפילת שחרית. בגלל שבבית הכנסת האשכנזי לא היה מניין, עלינו לבית הכנסת הספרדי (האשכנזי נמצא במרתף, מי אמר קיפוח?). הרבה לא השתנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בבית הכנסת וזה עדיין לא שינה את הדעות שלי. יש בדת את הקסם המסוים שלה, שיכול למשוך פנימה, אבל משהו שם קפא במקום לפני כמה מאות שנים ולא זז וקשה להתחבר לזה. זה מציק במיוחד כשבמהלך התפילה עברו כמה פעמים אנשים עם כוסות וביקשו תרומות ולכו תדעו בשביל מה. גם התרומות לבית הכנסת, שכל מי שעולה לתורה צריך לתת, נראות לי מוגזמות ולא במקום. אדם צריך לתרום מרצונו ולא מתוך חובה כלשהי.
בשבת כבר היינו למטה, במרתף. במקביל לבר מצווה, הייתה גם שבת חתן והם העלו לתורה חצי מהמשפחה שלהם (טוב, אנחנו העלו 4 אנשים). כל זה גרם לתפילה להתארך, כי כל אחד שעלה, הקריאו לכבודו פסוק אחד או שניים מפרשת השבוע, ואז שפע ברכות, איחולים (ולא לשכוח תרומה) ומתחילים את הסיבוב הבא. בסוף גם זה נגמר. הפעם היו בעיקר המשפחה הקרובה (אצלי היו יותר), אבל אצלו מתכננים ארוחת ערב חגיגית למשפחה. הוא גם הרוויח שני טיולים לחו"ל, אחד עם אמא ואחד עם אבא (אני מצטרף אליהם). מי אמר שאין יתרונות בלהיות ילד של הורים גרושים?
בסך הכל, היה נחמד. הוא קרא יפה את מה שהיה צריך לקרוא, חטף סוכריות ישירות לראש (לפני 12 וחצי שנים הם אפילו לא הגיעו אליי) ונהנה מהכל. אחר כל הלכנו לאכול במסעדה פלצנית ביפו עם אוכל פלצני ובינוני למדי (קבב עם מילוי גבינה? מאיפה הרעיון הזה?!).

פרידה
לפעמים אנחנו נוטים לזלזל בחפצים הדוממים שהפכו לחלק אינטגרלי מהיום-יום שלנו. בדיוק לפני 4 שנים, רגע לפני השחרור, קניתי לעצמי מחשב. זה בשביל האוניברסיטה, אמרתי לעצמי, אבל מאותו רגע הוא פשוט היה המחשב האישי שלי. לא הייתי צריך להיות יותר תלוי באף אחד בבית שיואיל בטובו לאפשר לי להשתמש במחשב, יכולתי לעשות מה שאני רוצה בלי חשבון ובלי שיהיה לי אכפת והשתדלתי לשמור עליו מכל משמר.
אחרי שנה, חודשיים לפני תחילת הלימודים, הוא התקלקל לראשונה. ההארדיסק הלך, אבל אני משכתי את זה בגלל הסיווג ופספסתי את סוף האחריות. איפשהו במהלך הסמסטר השני התקלקל החיבור לכבל רשת ובסוף, אחרי ייאוש רב וכל מיני פתרונות יצירתיים (קיסם וחתיכות נייר שיחזיקו את הכבל בתוך השקע), התפשרתי על כרטיס רשת חיצוני במקום לשלם המון כסף על לוח אם חדש. במקביל, המתאם של החיבור לחשמל קצת יצא מאיפוס והצליח לקצר את הסוללה כמעט לגמרי ככה שהייתי חייב חשמל כדי שהוא יפעל. לפחות 3 פעמים מערכת ההפעלה קרסה והצטרכתי לפרמט, בינואר ההארדיסק שוב קרס יחד עם הזיכרון ואז עוד הייתי מוכן להשקיע ולהחליף. השבוע החיבור עם אותו כרטיס רשת חיצוני הלך והותיר אותו חסר יכולת להתחבר לאינטרנט בצורה קווית (האלחוטי, שגם בשבילו צריך מתאם, עדיין עובד אבל לכו תמצאו עכשיו רשת אלחוטית). התיקון יכול להגיע לסביבות ה-1000 ₪, וזה כמובן בתנאי שיש חלקי חילוף מתאימים וכנראה שאין. זה היה באוויר מהרגע שהבעיה התחילה, אבל באמצע השבוע זה קיבל משנה תוקף: הגיע הזמן להיפרד.
זה נשמע כאילו הוא היה מקולקל רוב הזמן ועשה המון בעיות, אבל בפועל הוא היה מחשב לתפארת, עשה כל מה שביקשו ממנו ולמרות שהוא קרטע מדי פעם, הוא עשה את העבודה. אני חושב שהתאריך הזה, רגע לפני השנה הרביעית, היה מסומן אצלי עוד מההתחלה בתור הזמן שאני אצטרך להיפרד ממנו, אבל בלי הקלקול הזה, ספק אם זה היה קורה. הוא עדיין מתפקד (אם כי מחשב שלא יכול להתחבר לאינטרנט הוא כמו אדם בלי נשמה) ואני עדיין לא יודע מה אני אעשה איתו.
עכשיו צריך להפיל החלטה יותר חשובה והיא איזה מחשב לקנות. הפעם זה יהיה מחשב ממותג, עם אחריות קצת יותר רצינית ואולי לתקופה ארוכה יותר משנה. הדרישות שלו צריכות להתאים לאורח החיים שלי ולמה שאני צריך (אני גדול מדי בשביל משחקי מחשב, עכשיו אני מסתפק בשולה המוקשים...) ורצוי שהוא יהיה ברמה טובה יותר מהקודם. חשוב שגם יראה טוב מבחוץ, שיהיה במה להתגאות (והנוכחי קיבל מחמאות). אפילו היה לי כיוון מחשבה של Tablet (מחשב לוח, כזה שאפשר לכתוב עליו עם עט מיוחד), כשהמחירים של הדגם שראיתי די נמוכים יחסית למה שהיה פעם. אומנם המסך קטן יותר והוא יקר יותר מהאחרים, אבל המשיכה לגאדג'ט הנוצץ עשתה את שלה. צריך להחליט עם אני ממשיך עם ה-XP שהפקולטה הואילה בטובה לתת (וזה מוזיל את העלויות) או להתקדם לוויסטה שמגיעה קומפלט עם כל מחשב חדש היום. הרבה התלבטויות.
יש לי שבוע וחצי לבדוק מחירים בכל מיני מקומות ואז להגיע עם הכל לדיוטי פרי ולהחליט שם סופית. בחול המועד סוכות, רגע לפני שמועדי ב' מתחילים, כבר צריך להיות אצלי מחשב חדש.

געגוע
קשה לחזור לטכניון אחרי שבוע בבית ולנסות לחזור וללמוד שוב. עכשיו, כשסוף סוף יש דבר כזה חופשת קיץ, הוא נראה ריק למדי עם מעט מאוד אנשים שמסתובבים (פרט לפועלים שמכינים את התשתית לכיעור בגובה 30 מ' שהולכים להציב במרכז הקמפוס). אין יותר מדי מה לעשות, ומרבית האנשים הקרובים רחוקים והופכים את המקום להרבה יותר משעמם. אפילו לנהל שיחה פשוטה על החיים הפך להיות קשה (ועוד יותר קשה כשהמחשב מפסיק לתפקד).
פלא שאני לא מצליח ללמוד כמו שצריך ככה?

7 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של ר' ב-8/10/2008 22:47
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא