לא יודע למה, אבל כשסיימתי את המשמרת של היום הייתה לי תחושה משונה, דווקא טובה. בניגוד לאתמול, שאז היו לי מחשבות של שבירה, היום היה סיפור אחר לגמרי.

הבוקר התחיל עם מועקה קלה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קמתי ביום שבת בשעה 5:30 (בעצם, זה קרה באבט"ש האחרון במרץ) וקלקל לי את ההרגשה הזאת לקום בשבת מאוחר בבוקר אל תוך השקט הזה. השמש עוד לא זרחה והרחוב נראה ריק מתמיד. אחרי 6 ירדתי למטה וחיכיתי למונית שתיקח אותי לעבודה, וכל זה אחרי שהיא עשתה טיול בחולון לאסוף עוד עובדים. הגעתי, התלבשתי ואכלתי ארוחת בוקר ועליתי למעלה להתחיל את היום שצפיתי שיהיה קשה ועמוס במיוחד.

על העומס שצפוי כבר ידעתי אתמול, כסדרו שולחנות בלובי לארוחה גדולה. את השעה הראשונה ביליתי במילוי מיחמים במים רותחים (מאוד) ועוד אחד בקפה. בגלל שהמכונה פועלת על שעון שבת זה לקח קצת יותר זמן מהרגיל. אחר כך אדיר קרא לי ונתן לי להיות שוב ראנר, אחראי על אחד מהמזנונים. בשלב הראשון המזנון היה סגור והייתי צריך להעיף את כל האנשים שביקשו לקחת אוכל ממנו, ולעשות את זה בחינניות, וכמובן להשתדל לעשות את זה בשתי שפות, כי יש אורחים שלא מבינים עברית (מצד שני, יש לא מעט ישראלים שלא מבינים עברית). אחרי שהמזנון נפתח התפקיד שלי התמקד בעיקר במילוי קנקני החלב והשוקו, כלומר לרוץ פנימה למקרר ולמלא. משום מה, אנשים מעדיפים הרבה יותר שוקו על חלב (אולי בגלל שזה חינם) וחלב 1% על 3%. צריך לעשות על זה מחקר.

כשנגמרה הארוחה התחלנו בקיפול של חלק מהשולחנות והכנה לצהריים. מתישהו בשלב הזה לאדיר התחילה להיגמר הסבלנות על חלק מהעובדים, שלרובם זו הייתה המשמרת הראשונה שלהם, והוא התחיל להרים את הקול עליהם ולסנן מדי פעם "מה דחפו לי היום לכל הרוחות". נשבע לכם שראיתי מלצרית אחת עם עיניים קצת אדומות.

ארוחת הצהריים באה מאוחר יותר מהרגיל ואז הרגשתי את הרגליים כואבות לגמרי. לקח להם קצת להירגע ואז חזרתי למעלה, לבלגן של ארוחת הצהרים.

למעלה הכינו בינתיים את המזנון שלי, שעליו הייתי צריך להיות אחראי שוב. על השולחן הונחו סלסלות עם לחם ופירות לקראת הארוחה. אורחים שהסתובבו בלובי ראו את זה ונכנסו פנימה בשביל לחטוף להם משהו. רק להזכיר, מדובר באוכל לארוחת צהריים שהייתה אמורה להתחיל משהו כמו שעה אחר כך. לא מומלץ שמישהו עם "מעט" משקל עודף ומעוצבן בגלל המלצרים שלו ירדוף אחריכם, נכון?

ארוחת הצהריים התגלתה כמשהו אחר לגמרי מהבוקר. קודם כל הצמידו לי בן אדם ואני עוד חשבתי שזה מיותר. דבר שני, זה היה המזנון היחיד בחלק התחתון (בניגוד לשניים בבוקר), מה שגרם לכולם להגיע אליי. חוץ מזה, הסמנכ"ל בחר להסתובב כל הזמן בין הרגליים ולפתוח עיניים גדולות על כל מה שקורה מסביב. התחלופה הייתה מאוד מהירה. האוכל חוסל תוך דקות במגשים ואני וה"עוזר" שלי (אני אפילו לא יודע איך קוראים לו) היינו צריכים לרוץ כל הזמן פנימה והחוצה עם עוד ועוד מגשים, תוך כדי שהשף והעוזר שלו ממשיכים להתעצבן מזה שאנחנו לא זזים מספיק מהר.

כשהארוחה נגמרה, העבודה עוד לא. עכשיו היה צריך להתחיל לפנות את כל השולחנות. בצורה מוזרה ובלתי מוסברת, טימור נתן לי לפנות את כל הכוסות. אחרי אירועי אתמול זה נראה לי קצת מוזר, אבל כל הכוסות שפיניתי הגיעו לידען בשלום (בניגוד לכלים אחרים אצל אנשים אחרים...).

קצת לפני 4, כשאני לא רואה עדיין את הסוף, טימור קרא לי ושלח אותי הביתה. נגמר השבוע הראשון. המונית הביאה אותי הביתה בזריזות ומחר יש לי יום חופשי למנוחה וסידורים. מחר אני גם יקבל/יקבע את המשמרות שלי בשבוע הבא (ושאחד הקוראים לא ידאג, ביום רביעי בערב אני ממש אבל ממש לא מתכוון לעבוד). שמעתי גם שמועה שאיזו קבוצת כדורגל שמשחקת משחק באמצע השבוע אמורה להגיע למלון לפני המשחק. מה שבטוח לא יהיה משעמם, ובואו נקווה שהשבוע הבא יהיה מסעיר ומגוון כמו זה שעברתי.