איך יודעים שהקניות לבית עברו מהשלב ההכרחי לשלב הפינוק? כשמדובר כבר בדברים קטנים שלא משנים הרבה אבל גורמים למקום הזה שאני כבר קורא לו בית להפוך למקום שפשוט טוב לי לחזור אליו בערב. אחרי מרתון הקניות הגדול של מיטה, שולחנות, שידה, כיסאות, ספריה, כלים נוספים למטבח, מיקרוגל, אינטרנט וכבלים שהביאו איתם ביחד גם טלוויזיה גדולה הרבה יותר, לא הייתה סיבה להפסיק. כי צריך שיהיה פה גם שטיח (למעשה יש שניים, רגיל ואחד דמוי פרקט). גם כדאי להביא את הפלייסטיישן מאחקטן כי הוא גם ככה לא משחק בו וככה אני יכול להתאמן קצת בגיטר הירו שלא ממש יצא לי לשחק בו. וגם ראוטר יכול להיות נחמד מאוד, ככה לא חייבים לשבת עם המחשב ליד השולחן ואפשר לקחת אותו למיטה עד שהסוללה שלו מתרוקנת ולכתוב פוסט בזמן שאני רואה יציע העיתונות. ואם כבר, אז צריך לעשות גם מנוי לחדר כושר כי צריך להוציא קצת כסף בשביל הגוף אחרי שנתתי הרבה הנאה לנשמה.

אז כן, חודש וחצי מאז שחתמתי על החוזה וחודש מאז שבאמת נכנסתי לגור כאן כבר ממש כיף לי לחזור הביתה. לא כזה משנה שלפעמים לוקח לי חצי שעה לחפש חניה בערב כשאני חוזר הביתה (note to self: לא לצאת מאוחר הביתה אם אני רוצה למצוא חניה בצ'יק) או שחשוך כאן גם במהלך היום, שעדיין אין לי וילונות וזה קצת מציק כששומעים קולות של צעדים, וכמובן העובדה שאני לבד כאן. נכון, רציתי דירה לבד רק בשבילי, אבל אחרי זמן מסוים הלבד הזה מתחיל קצת לשגע. הלבד הזה מתחיל עכשיו מאבק פנימי בקוף אחר שיושב על הגב, שמונע ממני לנסות לפתור את עניין הלבד כל עוד אני לא מרוצה מעצמי. צעד ראשון להוריד את הקוף הזה עשיתי כבר אתמול, כשסגרתי על מנוי לחדר כושר במטרה להוריד את כל מה שהעלתי בחזרה אחרי הקיץ, אבל מתישהו הלבד יכריע ואני אבלע את הקוף הזה ואתחיל לעשות משהו יותר נורמלי עם עצמי. בסופו של דבר, צריך למצוא מישהי שתצחק איתי ביחד מהצרחות של יציע העיתונות לפני השינה

וכל זה רגע לפני שסוגרים את החודש השלישי בעבודה, כשכבר יש מעמד מסוים ואני מרוצה מעצמי, מהסביבה ומהכל. נכון שקצת חופש תמיד יכול לעזור, אבל כשהמשכורת תיכנס בסוף השבוע, זה יראה שזה היה שווה את זה.

טוב לי.

יום שישי, בוקר. אני יושב בחדר ריק לגמרי שבתוך דירה ומחכה. בזמן הקרוב אמורה להגיע לכאן משאית ולהתחיל לפרוק לכאן אריזות גדולות וכבדות, שבתקווה ייפתחו מחר ויורכבו לריהוט חדש ונוצץ שיהפוך את החלל הריק הזה לבית. הבית שלי. החודשים האחרונים היו מטלטלים במיוחד. מסטודנט תפרן שגר במעונות הפכתי במהירות להיי-טקיסט תל אביבי עם רכב צמוד (וחדש) שמתחיל את החיים שלו סוף סוף. עוד אפילו קשה להגיד שנכנסתי לסוג מסוים של שיגרה, כי אני עוד לא יצאתי מהמרוץ המטורף של החיפושים. קודם עבודה, אחר כך דירה, אחר כך דברים לדירה והלאה, לכיוונים אחרים. אני רק מחכה לרגע שבו החיים יעצרו לשנייה, יתאפסו קצת ובעיקר יכנסו כבר לסוג של שיגרה של חיים שלא תגרום לי להיות כל הזמן בלחץ של להשיג את הדבר הבא.

אני יושב בפינה קטנה בחדר, עוצם עיניים לרגע ומנסה להקשיב לשקט שמשתלט. אמנם אמצע העיר וקומת קרקע, אבל הרחוב שקט ואפשר רק לדמיין את הרוגע שיהיה לי בימי שישי ושבת בבוקר אחרי עוד שבוע בעבודה. השבוע האחרון היה מאוד קשה, גם אם לא מסתכלים על סיבובי הקניות וההליכות המרובות בשתי האיקאות או הנסיעה לחתונה בחיפה. לאט לאט מתחילים לתת יותר אחריות, מנסים להכניס אותי לעניינים, להבין מה קורה, ומפילים עליי משימה שעל פניו נראית לא קשה במיוחד וגם נותנת לי מספיק ידע בשביל ללמוד איך עובדים כמו שצריך. חוק מרפי ידוע אומר שכל דבר פשוט מסתבך מתישהו, ובאג בדיזיין משמעותו זין בדיבאג, ואחרי 3-4 ימים של מאבק עם הקוד וניסיונות כושלים להבין מה לא בסדר, מתברר בכלל שמה שהייתי אמור לעשות פשוט לא יכול לעבוד בשום צורה. זה כמובן מתגלה ביום חמישי ב-16:30, חצי שעה לפני שכולם הולכים לשתות באיזה פאב לכבוד אירוע של החטיבה (ואני מבריז כדי להספיק להגיע לחתונה בלי למות מעייפות). חוץ מהלחץ להוכיח שאני טוב ומועיל ומנסה להבין הכל (למרות שזה ממש לא פשוט), אני ממש מרוצה. האנשים טובים ונחמדים והתנאים מעולים, וגם אם יש חברים שמספרים שהם מרוויחים טיפה יותר, התנאים מסביב והעובדה שמדובר בחברה גדולה שיש בה הרבה לאן להתקדם מפצים על זה. אחרי שהכל מסביב יירגע, יהיה אפשר להתמקד בעבודה וליהנות גם מזה.

אז תיכף יהיו פה מיטה/ספה ושולחנות ושידה וכיסאות וספריה קטנה ויצטרפו למזגן, לארון ולמקרר שכבר נמצאים כאן (וכמובן לאוגי-קום, שיקבל בית קבע חדש בלי להיטלטל יותר מדי). אחר כך אני אחזור לאוטו (שעדיין אין לו שם, הצעות יתקבלו בברכה) ואלך להשלים את הקניות באיקאה ואולי גם להספיק לעשות סיבוב בשביל למצוא טלוויזיה טובה ולא יקרה במיוחד, ואז לסגור על אינטרנט ולקנות אוכל ודברים של סופר שפשוט צריך שיהיו. אחרי כל זה צריך להתחיל לאסוף את כל הדברים שלי שמפוזרים בין שני הבתים של ההורים ולסדר אותם מחדש כאן. בסוף כל זה יהיה אפשר להגיד שהמעבר הוכתר בהצלחה ושסוף סוף אפשר לקרוא למקום בית (למרות שאחר כך עוד צריך לקנות גם אופניים בשביל לנוע בעיר ולמצוא חדר כושר בשביל לעשות בו מנוי, אבל זה כבר בשלב הבא).

עכשיו שהם רק יגיעו כבר…