עבר המון זמן. כתבתי על הכל.

(נכתב לפני שבועיים):

קמתי ב6 בבוקר.

חצי מת, גרון יבש וכואב..

הלכתי לצחצח שיניים, הכנתי לי נסקפה, והשעה של שאר דיירי הבית לקום הגיעה, אז בנחמדותי, הערתי את כולם לעבודה, לבית הספר, ולגנים.

אחרי שכולם קמו, שיחקתי קצת עם הקטנים, שפתאום נראו לי חמודים, והלכתי למרפסת, כשאני לא לובש יותר מתחתוני מבוקסר.

שם שתיתי עוד נסקפה, שמעתי את Mastodon באייפוד, והסתכלתי על הענן השחור והענקי הזה ששט לפני.

אחרי כמה דקות, האחים הקטנים באו. כנראה בשביל ליהיות לידי קצת.

נועם(בת 5) החליטה לעשות לי הצגה עם שפריריות צעצוע שהיו לנו במרפסת.

כאלה עם מקל, שתוקעים בעציצים בשביל שיראו מזויפים יותר.

עידו, האח התאום של נועם, ישב לידי, לקח כיסא, התיישב, התרווח לו להנאתו, וצחק מהשטויות של נועם.

באותו רגע, יכלתי להשבע שהייתי פשוט מאושר לכמה שניות.

במשך כלכך הרבה זמן לא יכלתי להוציא את המילה הזו מפי.

וגם עכשיו, אני לא מאושר.

אבל לפני כחצי שעה, סה"כ, הרגשתי מן אושר שהעלה בי חיוך רחב למשך 5-10 שניות.

אז ישבתי שם, בנירוונה שכזו, שמח לי, שקט, רגוע, כאילו שהצרות הגדולות והמתישות של החיים נעלמו לזמן מה, מסתכל על הענן השחור שמסתיר את השמש המטרידה, מרגיש את הרוח מלטפת לי את הגוף.

הרגשה שאין לתאר אלא כנירוונה.

תמונות:

לאחר מכן, אחי הקטן הקטן הזכיר לי את תיק הבצפר, שהזכיר לי שאני צריך לתפור עליו את הפאץ' של קאניבל קורפס שלי.

פתחתי את הארון בחדר, ולא מצאתי את הפאץ' בקופסא שהיה אמור ליהיות בתוכה.

מיד קראתי לאימא, ושאלתי:

אימא, יצא לך לראות במקרה פאץ' של קאניבל קורפס? בתמונה יש כזה שתי שלדים עם קצת עור וורידים מרימים ראש של בנאדם ואוכלים את הגוף שלו.

לשניה חשבתי שהוא נאבד לי.

מאוד התעצבנתי\נילחצתי, כי הפאץ' נדיר, לפי מה שהבנתי.

לא הצלחתי למצוא אותו אפילו בגוגל :)

אני כרגע שומע את Mayhem.

להקת בלאק מטאל נורווגית, אם זכור לי נכון, ואגדית.

היא אחת מהלהקות שחתמו את שמן במוזיקה.

מספר רב של רציחות, הצתות(בעיקר כנסיות), טקסי כתות שטן, וכ'ו, בוצעו תחת השפעת מוזיקה של להקות כמו מייהם.

ב29 לחודש, הלהקה תופיע כאן בארץ, במועדון התיאטרון.

מישהוא רוצה להתלוות אלי?

מייהם נוהגת לעלות לבמה עם ראשי חזירים.

הנה לכם שני סרטונים להכרה:

Mayhem - DEATHCRUSH

בקליפ הזה, למי שעדיין לא הצליח להבין, או לעקל, ראשי חזירים מככבים.

Mayhem - Freezing Moon (at Wacken '04)

מצחיק.

אני כרגע מדלג לי בין להקה ללהקה.

פעם שומע בלאק מטאל, פעם דת', פעם גריינד, ובין שיר לשיר, אני שומע מהסלון את תחנת הרדיו גלגל"צ.

כרגע אני שומע את Skinless.

שני קליפים להכרה:

Skinless- From sacrifice to survival

Skinless- Trample The Weak, Hurdle The Dead (6/17/06)

ולסיום שמרתי לכם את הקצפת שבדובדבן. אוקיי, לא להגזים, פשוט להקה טובה.

להקה צ'כית בשם Carnal Diafragma.

קליפ:

Teletrambus

האם המוזיקה שלי אלימה בשבילכם? חח :)

לסיכום.

חלקכם קיבלו הזרקת אדרנלין מטורפת לגוף ולמוח, ומתים לצאת לרחוב על כל כלי נשק אפשרי ולהרוג כמה שיותר אנשים ולאכול אותם אח"כ.

חלקכם לא שמעתם כאן יותר מרעש שעשה לכם רע.

לצערי, רוב האנשים שדיעתם היא כזו, מזלזלים במוזיקה.

אבל תנסו אתם להוציא צלילים שכאלה מגרונכם, או להזיז את אצבעותיכם במהירות ויעילות שתיצור צלילים ברורים ומהירים מהגיטרה.

אחרי קטע זה, תרשו לי קודם להתנצל בפניכם על היעדרי.

רציתי שהפוסט הקודם ימשוך כמה שיותר תשומת לב.

לכן הקפצתי, וניסיתי לפרסם אותו בנענע, וואלה, וYnet.

הוא לא זכה לכמות תשומת הלב שרציתי, לצערי, אבל זה לא נורא, אני מתאר לעצמי.

ובכן, התקופה האחרונה בחציה עברה בטוב, חציה השני היה פחות טוב.

המון לימודים, מחלה, צה"ל, אלכוהול, חברים, מוזיקה, התקפי דיכאון, פרנויות(או שאקרא לזה חרדה?) וכאבי בטן עזים ומטרידים שנמשכים עד עכשיו, גם כרגע.

יום אחד אני מוקף, עסוק, וקובע להפגש עם 10 אנשים ביום אחד ולא מצליח לתמרן, ואת היום השני, אני מבלה לבד, כשאני לא מצליח למצוא את עצמי בכלל.

נורא קשה לי לכתוב את הפוסט.

יש כלכך הרבה דברים..

אנסה לכתום אותם לפי הסדר.

דוד שלי בעיתון

לפני כמה ימים נכנסתי לשירותים, וכמובן, מושיט את היד לצד ימין, ע"מ להוציא עיתון.

אני מדפדף לי, מחפש משהוא מעניין, ונתקל בכותרת "בתים של ישראלים".

מעניין לנו את התחת, נכון? אז בעודי מדפדף קדימה, אני נתקל בדוד שלי, עם כל המשפחה, מצולמים בסלון.

דוד שלי הוא צלם וגרפיקאי שעובד במעריב, כנראה ככה הגיעו אליו.              נחמד לראות את דוד שלך מככב על עמוד שלם בעיתון :)

אז בעצם, על דף שלם בעיתון, ראיינו אותו. שאלו למה בחר לגור דווקא שם, מה חיפש, איך, וכ'ו.

לאחרונה אני קורא עיתונים יותר מההורים שלי, שבכלל קונים אותם בשביל הסודוקו, התשחצים, ובשביל להעביר זמן בשירותים, חוץ מהסיגריה.

אני קורא בסקרנות את עיתון עסקים, על כך שהריבית ירדה, וממש "בלגאן" נוצר בבורסה. על כך שהדולר עומד על 4.061 שקלים.(ממש ירד)

החברים שלי גם קוראים ומתעניינים? חחחח            חנוך שכמותי.

צ'סטר

לפני כמה ימים, כמו שכתבתי, הייתי אצל חבר שלי, ג'ינו.

כשחזרתי, הבית היה ריק לחצי שעה שאחריה אימא שלי חזרה עם כלב.

זה אמור להיות שוק. אימא שלי? כלב? במשפחה שלנו? כלב??

אחי הקטן לא הפסיק להתחנן אליה, מסתבר.

אני, עם חיוך על הפנים, רוצה לקרוא לכלב שלי דייב.

כשאמרתי בצחוק שפעם, כשהייתי קטן, רציתי לקרוא לכלב שלי צ'סטר, האחים הקטנים(יש ארבעה מהם) נדלקו על השם, והקול שלי לא נספר.

אז זה השם שלו, צ'סטר.

כלב חביב.        הוא כלב זאב מעורב עם גזע לא מזוהה.

הנה לכם כמה תמונות:

היום הראשון של השנה האחרונה.

אז.. ממ
בניגוד למה שציפיתי, היה לי כיף היום.
היה לי כיף בבית הספר!
זה משפט שלי שצריך למסגר.
לראות את כולם, לשבת במחחשה של היב'ניקים ולטחון סיגריות בהפסקה, להכיר את המורים החדשים, לראות את המחנכת שלתחת שלה אנו(הכיתה) דבוקים ארבע שנים, , להכנס לאוירה של הכיתה שלי שוב.
כבר ביום הראשון בדקו למי יש, ולמי אין חולצת בצפר.
כמובן, מרחוק, ברגע שקלטתי את המנהלת עומדת בשער, שילבתי להילוך אחורי והלכתי לשער האחורי בציפייה ששם יכניסו אותי, ולא, אטפס.
המתרגלים שלנו(אני בכיתה טיפולית כזו.. נו.. חח כיתת אומ"ץ, למי שמכיר) הם אותם מתרגלים של שנה שעברה, אף אחד לא השתנה, לא כלום.
לא ישנתי בלילה.
קמתי מתישהוא בין 1 ל3 בלילה כי אחי הקטן, המניאק, העיר אותי כשהוא נכנס ויצא לי מהחדר כל הזמן.
בכל מקרה, לא חזרתי לישון.
ישבתי קצת עם דולב, ואח"כ ישבתי עם פלורה שגרה ליד בית הספר, ומשם כבר נכנסנו לגטו הזה בבוא הזמן.
לקחתי איתי מצלמה, צילמתי את פלורה מכינה לנו נסקפה, צילמתי אותנו יושבים ושותים אותו, צילמתי את המחששה, את הכיתה.. חח
בכיתה, שמתי לב למשהוא מוזר.
תלמידה בשם יוליה רואה אותי, מחייכת אלי, שואלת, מתעניינת, פעם לא הייתה מסתכלת עלי אפילו.
ואז, במשך היום, תפסנו עצמנו כמה וכמה פעמים מסתכלים אחד על השניה. מוזר לי קצת.
אז היום היה לי מעולה.
המורה החדש לאזרחות ממש קשוח, אבל עדיין אנושי איפשהוא.
צעיר. נראה קרוב לעשור השלישי שלו.
 
לפני שהגעתי לבית הספר, היה לי קטע הזויייייי לגמרי, ואני לא אוהב את הביטוי הזה. לכן, אם השתמשתי בו, זה הזוי!
קיבלתי הודעה מהמורה לטכנולוגיה, שבה היא מאחלת לי שנה טובה וקלה.
השבתי ואיחלתי לה את אותו הדבר, והוספתי שחבל שהכיתה לא לומדת יותר טכנולוגיה.
וכשהיא כתבה לי בחזרה, היא כתבה "אני תמיד אהיה איתך".
WTF?! אני לא רוצה ליהיות איתך!
נראה לי מגניב לעשות את המורה שלך, אבל לא כשהיא בת 40+, מקומטת, ומהזה, אבל מהזה לא ניראית טוב!
אני לא הגבתי לה.
זה מפחיד אותי!
 
אתמול קיבלתי הודעה משארלוט.
דיברנו לא קצת, אני חושב..
ככה הרגיש לי.
בסביבות 4 בבוקר הלכה לישון כי היא עובדת בערב.
היה נחמד לקבל ממנה הודעה..
 
היום אתקשר להזמין תור לפסיכיאטר.
בנוסף, החלטתי להוסיף עגילים.
כמה שיותר - יותר טוב, רק שהכסף לא יבוא מאצלי כי אני כרגע לא עובד.
נראה כמה אצליח לסחוט מאימא.
אני גם צריך להתחיל תהליכים של הקעקוע שאני רוצה לעשות.
אימא פתאום מתנגדת, אחרי שהבטיחה.
אני אחנוק את האורגית הזו!
 
בדקיו עכשיו, ליעד, ילד מהכיתה, התקשר אלי, עובד פה ליד ורצה שאעביר לו קצת תזמן.
-
אחרי:
לקחתי אייפוד(בשביל מוזיקה, כאילו דה), הבאתי מגזין פלייבוי, והעברנו את הזמן.
סתם נו :)
ישבנו, דיברנו, צחקנו, סיפרנו..
 
כשחזרתי הביתה נרדמתי, וכרגע, אני כותב לכם ביום של אחרי כל מה שנכתב פה חח.
נחמד לי כרגע.
הפרנויות עברו, ובעיה קטנה-גדולה שלי נפתרה.
 
לרשימת הידעת הוספתי שני דברים:
1.) אקטימל: הוא מכניס לגופנו חומר חשוב ומחזק את מערכת ההגנה של הגוף, אך זה לא יותר מחומר עודף.
הגוף כבר מייצר את החומר הזה, ובשימוש קבוע של אקטימל, שמכניס לגופנו את החומר, הגוף מפסיק לייצר אותו כי אין עוד צורך בייצור שלו. הוא נכנס לבד.
במצב כזה, כאשר תפסיקו את השימוש, הגוף לא יהיה מוגן כשהיה לפני.
 
2.) לנחשים, יש איברים מיוחד הריגישים לחום, שממוקמים בראש הנחש, וכך הם יכולים להבחין בבעל חיים ממרחק גדול. בחורף, בקיץ, באור, ובחושך.
-
 
הורדתי מהרשימות את כל הלוגואים של הלהקות.
אני מתערב שרובכם לא ידעתם, או לא זכרתם שזה קיים.
זה שם מאז שפתחתי את הבלוג, וללא סיבה. זה סתם תופס לכם ולי מקום במחשב כאשר אנחנו פותחים את הבלוג.
לראות את הלוגואים לא מעניין אותנו, מאט את העלאת דף הבלוג, אז פשוט הורדתי.
במקום ה100-200 לוגואים שהיו שם, הוספתי רשימה חדשה בת 20-25 דברים אחרים.
"הגיבורים שלי".
בקרוב אחליף את עיצוב הבלוג, ואשתדל לא להעמיס בגלל טעינתו האיטית.
הבלוג שלי השתגע מאז שנענע החליפו את כתובת הדומיין שלהם ל- nana10 :\
שלחתי לצוות ישרא מייל, אבל כנראה שצוות ישרא החדש סנובים, ולא כמו יריב שהיה נותן שירות אישי ומועיל.
אני לא אקבל תירוץ כמו "ישראבלוג התרחב ויש יותר ויותר פניות להתמודד איתן".
אם ישראבלוג התרחב, שצוות העזרה שלכם יתרחב גם הוא.
 
 
לפני כמה ימים שמתי לב שמספר האנשים שמקשרים אותי אצלהם עלה.
יש לי פרו, ולכן אני יכול לראות מי מקשר אותי ומי לא, מבלי להכנס אליו לבלוג.
רציתי להגיד תודה, ואקשר אתכם בחזרה (:
 
היום(שלישי.[יומיים או שלושה מאז תחילת הפוסט]) פגשתי בחבר של אחי.
הוא עבר לבית הספר שלי, וכל פעם שנתקל בי, הוא רץ אלי בשמחה ודילוג.
היום שאלתי אותו מה קרה אתה שמח כל הזמן? חשבתי לעצמי, בטח משהוא גדול.
והוא ענה: "סתם.. בצפר חדש.. חברים חדש.. חברים מכיתה יב'..
חושב לעצמי: אוקיייייייייייייי, ואומר: מי החברים?
הוא: אתה.
חייכתי לו, תפחתי לו על הראש, ואמרתי לו שיהיה לך יום טוב, אני הולך לקנות אוכל.
מהזה לא באלי שקטינים ידבקו אלי.
והוא עוד דם חדש..
 
מצב התלמידים בביה"ס, כמובן, משתנה משנה לשנה.
היב'ניקים, שהייתי רגיל לראות אותם כל יום יושבים לי ליד הכיתה, כבר לא שם. השכבה שלי כן.
הייתי הולך כל הפסקה למחששה של היב'ניקים, שם הייתי יושב עם חברים, אבל הם כבר לא שם. השכבה שלי כן.
זה עדיף ומוזר לי מאוד.
בנוסף לזה, הרבה פרצופים חדשים הופיעו בביה"ס.
כמובן, הרבה ז'ניקים, ובכל שכבה, עד כיתה יא', סביר להניח נוספו כמה תלמידים.
אז יש הרבה דם חדש. יקח זמן להתרגל, חח.
 
יש בשכבה תלמידה בשם גפן.
עד השנה לא ממש שמתי לב לקיומה.
במחששה, לפני כמה ימים, שאלה אותי מה אני מעשן, ומשם התפתחה שיחה.
בעיקר על עגילים וקעקועים. חח
מאז היא פתאום.. "נולדה" מבחינתי.
ושמתי לב לאיך שהיא ניראית.
לבנה, בין רזה לשמנמנה, ג'ינג'ית, עיניים כחולות וגדולות..
מדהימה.
היום, אחרי שיעור אנגלית, ניגשתי אליה, ביקשתי את המספר שלה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לשבת מתישהוא, עם חיוך.
נתנה לי את המספר המפיונרי שלה, שכולל סה"כ שלושה ספרות לא כולל קידומת  וקל לזכור.
היום סימסתי לה שאני חושב עליה הרבה מאז, ולא מפסיק.
הייתי חייב להגיד לה את זה.
היא אמרה שאני חמוד, וכל פעם שהיא רואה אותי יש משהוא, או שכיף לה, אבל, היא חברה של חן ניסים.
כנראה מישהוא מהשכבה שלי שאני לא מכיר.
אמרתי לה שחבל לי, כי יש בה משהוא ממש יפה.
באמת ממש חבל לי, ובזה לצערי זה צריך להגמר.
 
כרגע נודע לי שמחר(יום שישי) תיהיה שביתה.
יוהו.
תמונות:
פלורה, כשנפגשנו בבוקר, לפני ביה"ס כי שתינו היינו ערים:
 
במחששה, לפני שנכנסתי לכיתה.
מימין לשמאל: וילנר, דורון, עומרי, איתן ונועם.
 
בכיתה, בשיעור חברה.
מימין לשמאל: המחנכת, פזית, זוהר, דנית, יוליה ולינור.
 
אלבינו:

 
בהפסקה, במחששה.
מימין לשמאל: סתם נו :) חחח

 
איש חמוד שבא לתקן לנו את המזגנים, ומצא פיתרון לשמש
נופפתי לו לשלום, הוא חייך והחזיר:

 
לחדשות אחרות:
אני חולה.
כבר יומיים שאני מרגיש את הכאבים בגרון.
מהיום, ריח הפה ניהיה רע, התיאבון לא בא, יש שיעול, קשה לבלוע, וקשה לעשן = דלקת בגרון.
אני אשתדל לא להרוס את הגוף שלי עם אניטיביוטיקה, אז פשוט אסבול את זה עד שיעבור.
 
על גובה:
קראתי בעיתון שגילו גן נוסף אצלנו שאחראי לוגבה.
ז"א, נכון למה אנו יודעים עד היום, גובה האדם תלוי בשני דברים.
הגנים של ההורים.
אם הם גבוהים, או נמוכים, סביר להניח שהילד יצא דומה.
לרוב - כשנולד זכר, הוא יהיה גבוה יותר בכמה סנטימטרים.
כשנקבה נודלת, היא תצא נמוכה בכמה סנטימטרים.
על הגן השני שאראי על הגובה שלנו, אפשר לשלוט.
הגן פעיל עד גיל 18-21, וע"מ לגבוהה בצורה יפה, נדרש לאכול במשך כל השנים האלה את כל אבות המזון בצורה קבועה ומסודרת.
 
לפני סיום הפוסט, אני רוצה להודות לכל שמונת האנשים שמקשרים את הבלוג שלי בבלוג שלהם.
בהזדמנות, אני אוסיף אתכם לרשימת הבלוגים שלי, ואקשר אתכם.
 
לסיכום.
לא רע היה לחזור לבית הספר כמו שציפיתי שיהיה.
אף אחד לא השתנה.
זוהר, ידידה שלי, שיושבת לידי, עד היום באה אלי כל יום ואומרת
"קוקייייייייייי, תעשה לי נעימייי"
לא מגיב לה, אבל מסתכל עליה.
היא: "נו מאמייייייייייייי"
אז אני עושה לה, והמורים חושבים שאנחנו מתחרמנים :)
יוליה עדיין ניראית מליון דולר,
צח עד היום מזמר מזמורים באמצע השיעור והפסקה,
אלירן, ברק, ליעד, מוטי, ושאר החבורה, כרגיל מדברים על מכוניות,
גיל, כרגיל, מתחרמן לו עם דיאנה,
ואני?
עדיין מגיע עם אותה חולצת בצפר שחורה, עדיין הולך למחששה כל הפסקה, עדיין לא יוצא לבצפר בלי האייפוד.
מה שכן שונה בי, כמו בכל שנה, אני מגיע עם יותר ביטחון.
מדבר יותר, צוחק יותר, צועק יותר, בולט יותר.
ושוב הצעקות של המורים, שוב תלונות על איחורים ודיבורים..
בעצם.. שוב לימודים.

מקנדה: צ'יינטאון + יציאות וקניות + תמונות.

ראיתי בשיחות שלא נענו, שיגאל התקשר.
התקשרתי אליו בחזרה, והוא קרא לי לצאת, אמר שהם בחוץ.
יצאתי, וראיתי את יגאל ואילנה בחוץ, הוא יושב, היא שוכבת ומעשנת.
כיף\לחיצת יד ליגאל, ונשיקה על השפתיים לאילנה.
אז העברנו את הזמן, דיברנו..
בחוץ היה ממש קר. עשן יצא לי מהפה כשנשמתי.
הרגשתי קצת אאוטסיידר היום.
קצת הרבה מאוד.
בקושי יצא לי לדבר עם אילנה.
היא עכשיו הלכה להתקלח, חח.
 
היום היה לי ממש נחמד.
יצאנו, ראינו סרט, הסתובבנו בדאוןטאון, באולד מונטריאול, קצת קניות..
ראינו את הסרט the invasion. אין לי עצבים וזמן לתת סקירה על הסרט, אני אדחה את זה לפעם הבאה.
קיוויתי שהיום, לצאת קצת, לקנות דברים, לבלות.. קיוויתי שזה ישפר לי את המצב רוח, וההרגשה.
וזה באמת עשה אותי שמח, אבל לזמן קצר. רק עד שחזרתי הביתה.
קניתי את הגולגולת שרציתי, ב50$.
גולגולת אנושית, עם קרניים מעוגלות, ולשון מתפצלת.
גולגולת לא קטנה, אבל גם לא גדולה מידי.
עכשיו יהיו לי שתי גולגולות בחדר.
אחת אמיתית, של שור, והשניה תיהיה זו שקניתי היום.
 
נכון שחלק גדול מאיתנו כותבים שירים, אבל משאירים אותם לעצמם, או פשוט זורקים אותם אחרי כמה ימים?
אז מה אתם יודעים.. גם אני כזה.
אני לא מאלה שכותבים למגירה, אבל אני מאלה שלא ממש אוהבים את מה שיוצא מהם, ומעדיף לא לפרסם.
בכל מקרה, הנה שיר שהחלטת כן לפרסם.

im in the dark.
im waiting for you.
waiting for you to come back to my arms.

The stars will shine tonight.
they will light your way to bed, to me, to my arms, once again.

im here, waiting for you.
the stars are going to be alive tonight for you.
everytime i close my eyes i see you in my mind.
don't be in pain, i will bleed for you.

The stars will shine tonight.
they will light your way into bed, to me, to my arms, once again.

everytime i close my eyes i see you in my mind.
come to me, or else i will in pain forever.
tonight, i dont want to sleep alone.
i miss your hair in my face, i miss the smell around your neck. T

he stars will shine tonight.
they will light your way to bed, to me, to my arms, once again.

I can't just forget her.
her beautiful eyes, her touch, her beautiful voice, with a lips of an angel.
you are so beautiful, no matter what you think.

lets sing it loud.
lets sing it out loud so everyone can hear.
lets sing it loud.
lets sing it out loud, so everyone can hear us.

The stars will shine tonight.
they will light your way to bed, to me, to my arms, once again. tonight.

lets sing it loud.
lets sing it out loud so everyone can hear us.
lets sing it loud.
lets sing it out loud, so everyone can hear the love that you don't have for me.

i can't just forget her. i don't know why, i can't let go.
Too bad you're beautiful.

יכול ליהיות שזה יראה ככה, אבל השיר לא נכתב על אקסית, או משהוא..
אני מאוד אימו ביומיים האחרונים. חח
דיכאון..
אבל אני כבר רגיל, מי כמוכם יודע?
אחד מהדברים הראשונים שאני מתכוון לעשות כשאני אחזור לישראל זה לחדש מרשם לכדורים.
כבר אמרתי את זה כמה פעמים..


זה פוסט שכתבתי אתמול:
יצאתי החוצה כדי לעשן.
הטמפ' הייתה 15 מעלות או פחות.
עד עכשיו דיברתי עם אילנה, ואחרי שחזרתי, עדיין ממשיכים.
בחוץ.. רועד מקור, לובש גופיה, מעשן, שומע A perfect circle, וחושב, ומדמיין דברים.
ברא שלי דברים טובים, ורעים.
משמחים, ומדכאים.
אני לא שמח בזמן האחרון, אבל למדתי לייצב את עצמי.
 
להיום, הזמינו אותנו חברים לברביקיו.
פשוט לעשות על האש..
התפריט השתנה, אבל זה היה בסדר גמור, האוכל היה טעים.
אז צחקנו, דיברנו, והיה ממש נחמד.
אני שתיתי כמה בירות, מרגריטות, ויין, ככה שהשתכרתי.
כולם צחקו עלי, ואני, מתוך אי נעימות בגלל אבא שלי, הכחשתי.
הביאו לי גיטרה, וניגנתי את השיר Theory of a deadman - santa monica ושרתי, וצחקו, אבל אמרו שאני מנגן נחמד, אז יצאתי מבסוט :)
תמיד כיף לקבל מחמאה על דבר כזה.
את השיר אתם יכולים לשמוע כאן בבלוג.
בפלייליסט השלישי, מבין ה3 שיש ברשימות.
אז היה ממש נחמד..
אכלתי כמו חזיר, כי האוכל היה טעים, וג'יין, האישה מהזוג שהזמינו איתנו, התעניינה במה שאני ואביב נעשה כשנחזור לישראל.
בי, בצבא, בעבודה ובלימודים.
זה היה באמת נחמד שלשם שינוי מישהוא באמת מתעניין, ושואל מה איתי, ומה אני מתכוון לעשות עם עצמי.
 
עכשיו אני בסדר..
קצת מבואס, אבל יהיה טוב.
שומע מוזיקה, כרגיל, חושב בלי הפסקה.

You might be just what I need
No I would not change a thing
Been dreaming of this so long
But we only exist in this song
The thing is, I'm not worth the sorrow
And if you come and meet me tomorrow
I will hold you down, fold you in
Deep, deep, deep in the fiction we live
I break in two over you
I break in two
And if a piece of you dies
Autumn, I will bring you back to life
Of course I see you
I do. 
Too bad you're beautiful.

אתם בטח מופתעים לקרוא למעלה "נשיקה על השפתיים לאילנה".
מאיפה זה בא? מתי כתבתי על זה?
חח אממ.. ידוע לכם הקוראים הקבועים שהתחלתי לכתוב פוסטים ישר אחרי שקרה מה שקרה, כדי שיהיה כמה שיותר אמיתי, אז עדיין לא הספקתי לעדכן, ואני מעדכן עכשיו, עם מה שקרה גם היום, ואתמול.


זה הפוסט עלי ועל אילנה, ועל צ'יינטאון לפני כמה ימים:

הולכים לסיבוב סיגריה..
רק שתינו.
בכוונה ביקשתי ממנה לבוא איתי, כדי ליהיות קצת לבד איתה, לשם שינוי.
אז הולכים, מדברים על סאדו, קשירות, זקנים, ודברים כאלה..
בנקודה מסוימת, כששמתי לב שהזמן כבר עובר, ואנחנו כמעט חוזרים למקום, לאן שכולם ישבו, עצרתי אותה, ביקשתי ממנה להתקופף, בגלל שהיא לבשה מגפיים שעשו אותה בגובה של ג'ירפה או משהוא, ונישקתי אותה.
אז.. מתנשקים, והשפתיים היפות שלה מרגישות טוב.
הידיים שלי על הגוף שלה, ואני, תוך כדי, צוחק לעצמי בראש על הפרשי הגובה בגלל המגפיים.
עוצרים, הפנים שלנו צמודות, ואני עדיין מחזיק אותה.
היא אומרת: אני לא בלונדינית, ואני לא יותר גדולה ממך. אז מה אתה מוצא בי שאתה אוהב?
ולא הצלחתי לענות לה, אני לא יודע למה. בראש שלי עבר "אוח תשתקי. את כלכך יפה!"
והמשכנו להתנשק,
מגיעים לאן שכל החברים ישבו, ורואים את השוטר שנראה כמו אלוויס.
הוא השוטר הראשון שאני אוהב. ממש חמוד.
הוא אמר שהוא בעצם מציל אותנו מדו"ח, כי אסור היה לשבת באותו פארק מ11 בלילה.
ניפף לי לשלום דרך חלון האוטו, ונסע. חח
מאז, שוטטנו לנו ממדרכה למדרכה, מספסל לספסל, מלובי ללובי, מחפשים איפה לשבת בנוח.
בסוף, פשוט ישבנו על הספסלים מחוץ לבית של אילנה ואלינה, מדברים.. צוחקים.. מספרים..
בנקודה מסוימת כולם הלכו. אני והיא יושבים לבד, היא מסתכלת לתוך הבניין דרך החלון, ואני מסתכל עליה.
שוב על השפתיים שלה.
לא יכלתי להתאפק, ושוב נישקתי אותה.
חמודה :)
 
בצ'יינטאון היה נחמד.
ישר, כשיצאנו מהמטרו, אני רואה שלטים בסינית, ומלא אסייתיים.
אני לא מת על אסייתיים, אבל התעלמתי.
באוטובוס חזרה מצ'יינטאון היו סינים, ואחד מהם ממש הצחיק אותי.
הפנים שלו היו כלכך שטוחות, עד שהעיניים שלו בלטו.
העיניים שלנו לא בולטות, ושוקעות בתוך הפנים מסיבה מסוימת.
להגן על העיניים. כמה פעמים *כמעט* פגע לכם משהוא בעין? אבל בסוף פגע ליד..
דמיינו איך זה היה אם העיניים שלכם היו בולטות. זה מגביר את הסיכויים שהעין תפגע.
הגוף שלנו בנוי בצורה מושלמת!
אבל הסיני ההוא.. זה מוזר.
הגוף שלהם בגלל לא מושלם.
פנים שטוחות, זין קטן.. אנשים מוזרים.. חח.
 
כשאני ואילנה חיכינו בחוץ למילקשייק, ישב קרוב לאילנה איזה כושי, שנראה שהוא לא בסדר.
אוכל את הציפורניים, מחייך ומגחך, ומתנדנד תוך כדי.
הוא אמר לה
I wanna eat you
you are beautiful meat.
ואז היא סיפרה לי על כמה שאנשים זרים ומשוגעים אוהבים אותה :)
שתינו את המילקשייק שהיא אוהבת, עם Tea-bubbles, שעשה לשלושתינו(לי, לאילנה, ולאלינה) פיפי.
ישבנו במין.. אנלא יודע.. מקום עם מזרקה וספסלים. איך קוראים למקום כזה? חח
בשלב מסוים, המון אדי מים יצאו מהרצפה והמזרקה, מה שנראה כמו עשן, ואש שבערה על המים במזרקה.
אני עד עכשיו מנסה להבין איך האש בערה בעיגול כלכך מדויק.
ידוע לכולנו שדלק, בנזין, נפט, שמן, וכל אלה, צפים.
ככה האש יכולה לבעור על המים, אבל איך לעזאזל זה היה בעיגול??

אולי לאבא שלי תיהיה תשובה.

הנה התמונות:
זו המזרקה שהייתה מולנו:


זו אילנה:  


המזרקה כשה"עשן" התחיל לצאת ממנה:


המזרקה כשגם אש התחילה לצאת ממנה:




אילנה ואלינה בלי פלאש, עם ה"עשן". חח. לא רואים אותן:


תמונה גרועה של אלינה ויקיר. את שתיהם תפסתי בפוזות שונות ולא מוצלחות :) שימו לב יקיר נראה מרובע. פיזית.
בחור חביב :) אני אוהב שם את כולם:


אז שאלתי את אבא שלי על האש, ומה הוא חושב.
הוא אמר שלדעתו זה גז.
אוקיי, הגיוני, הרבה הרבה יותר ממה שאני חשבתי.
משחררים את הגז מקרקעית המזרקה והוא פשוט צף למעלה.
איך מציתים אותו? מספיק להביור קטן שיוצא מאחד הפסלים\אבנים שם ליד, בשביל לשמור על האש.

וזו קורי, אחותי הקטנה.
את התמונה צילמתי היום, אין קשר ליציאה, מן הסתם:
 
היום הייתי צריך להפרד מקורי וסאם.
אימא שלהם ואבא שלי גרושים, ואתם יודעים.. מתחלקים בילדים שבוע-שבוע, וכבר לא יצא לי לראות אותם.
היא הייתה אמורה לקחת אותם ב5 בצהריים, אבל באה ב3:45 ודרשה את הילדים.
אבא שלי, כמובן, לא הסכים, והיא התקשרה למשטרה, והביאה אותם אלינו הביתה.
אבא שלי הראה להם מסמכים מבית משפט שמראים שעל פי החוק הם יהיו אצלו עד 5, וצעקו עליה כשהיא התווכחה.
ולחשוב שרק אתמול הם היו בבית משפט על הנושא הזה..
זה בסדר, כי זה משחק נגדה.
היא מתלוננת עליו כל הזמן, בלי הפסקה.
שנה שעברה, לפני שעזבנו, היא אמרה שהוא זרק עליה תיק, כשהוא לא זרק אותו עליה, אלא בצד, בשביל לא להתקרב אליה, וחוקר היה צריך להתקשר אלי הביתה, לישראל, בשביל לברר, ובזכות העדות שלי אבא שלי יצא מזה, לשמחתי.
והשנה.. עושה את הבלגאן הזה.
שנה שעברה, אחרי שעזבנו, היא אמרה שאבא שלי אנס את קורי.
הילדה הקטנה והחמודה הזו שאתם רואים בתמונה למעלה.
ברור שהוא לא, אבל תחקרו אותו, ובדקו את הילדה הקטנה לסימני אונס, וכשהתברר שאבא שלי לא עשה דבר כזה, איימו על האימא שיקחו ממנה את הילדים.
מסתבר שהיא לא מפסיקה, הזונה הזו..

אוקיי, מחר הולכים ל LARONDE.
זה כמו הלונהפארק, רק תכפילו ב7 את הגודל והאיכות.
יהיו תמונות.

אה, וזה השאלון שכתבתי לקוראים.
לא קיבלתי מספיק תשובות, ואני רוצה עוד. חח
יש מידע בפוסט האחרון, ברשימות, בתמונות, ובפוסטים מפעם.
אז אשמח מאוד אם תענו על השאלון, גם אם בד"כ אתם לא מגיבים, ורק.. תעשו לי טובה..
כשאתם עונים, תכתבו את מספר השאלה, עם כל התשובה, ולא המספר, כדי שיהיה לי קל לקרוא.
ובשבוע-השבועיים האחרונים מין לא יצא לי מהראש, ככה שתצפו לזה בשאלון. (פאק אני חייב לעשות משהוא עם עצמי!)
באימא שלכם, תענו גם אם אתם לא חושבים שאתם יודעים הכל.
אני סקרן לדעת מה אתם יודעים עלי. בשבילי..
חח גם מי שלא קבוע מוזמן לענות על מה שהוא הצליח להבין.

1.) מה המאכל האהוב עלי?
א. צלעות חזיר
ב. קובה
ג. כנפיים
ד. ספגטי
 
2.) מה הפרי האהוב עלי?
א. דובדבים ואננס
ב. תפוח
ג. מנגו
ד. אבטיח ומלון
 
3) בכמה הופעות נחכתי?
א. אני לא סופר, אבל לפחות 30.
ב. אני לא סופר, אבל לפחות 20.
ג. 10
ד. ממש לא זוכר
 
4.) הלהקה האהובה עלי?
א. Lamb Of God + All Shall Perish
ב. Aborted + Decapitated
ג. אין
ד. Lamb Of God
 
5.) על איזו גיטרה אני מנגן?
א. Jackson
ב. Peavey
ג. Gibson
ד. Bc Rich
 
6.) מה הגיטרה הבאה שאני מתכוון לקנות?
א. Jackson
ב. Peavey
ג. Gibson
ד. Bc Rich
 
7.) אני ימני או שמאלי?
א. ימני
ב. שמאלי.
 
8.) כמה חברות היו לי?
א. אחת
ב. שתיים
ג. חמש
ד. לא היו
 
9.) כמה אנשים יש לי במשפחה(כולל אותי)?
א. בישראל 7, בקנדה 8
ב. בישראל 8, בקנדה 7
ג, בישראל 5, בקנדה 5
ד. בישראל 4, בקנדה 5
 
10.) מה הגיל של הבחורה הכי מבוגרת שהתחלתי איתה?
א. 19
ב. 21
ג .23
ד. 25
 
11.) כמה עגילים יש לי?
א. 10
ב. 13
ג. 5
ד. 15
 
12.) מה אורך הרגל השלישית שלי(נו מה שמתנופף לי בין הרגליים)?
א. 15
ב. 17
ג. 18
ד. 20
 
13.) כמה שירים אני יודע לנגן
א. בסביבות 100
ב. בסביבות 200
ג. בסביבות 50
ד. בסביבות 300
 
14.) מה מספר הימים הגבוהה ביותר שהצלחתי להשאר בלי אוכל?
א. ארבעה ימים
ב. חמישה ימים
ג. שישה ימים
ד. שלושה ימים.
 
15.) מס' הבחורות הגבוהה שהייתי איתן ביום אחד?(אני יודע שזה מגעיל זה היה חד פעמי, ולא בשביל לצאת גבר חחחח)
א. שתיים
ב. ארבע
ג. חמש
ד. שש
 
16.) מספר הפעמים הגבוהה שעשיתי סקס באותו יום?
א. ארבעה פעמים
ב. שבעה פעמים
ג. שישה פעמים
ד. תשעה פעמים.
 
17.) האיברים בהם ננשכתי?
א. ביד, בשפתיים, באף, באוזניים, בין הרגליים(כן שם), בפיטמה, בצוואר, באצבעות, בסנטר, בבטן.
ב. ביד, ברגל, בשפתיים, באף, ובפיטמה.
ג. בצוואר, בשפתיים, בפיטמה, בבטן.
ד. בין הרגליים, בצוואר, בשפתיים, באצבעות, בפיטמה, באוזניים, ובעורף.
 
18.) נגן המוזיקה שלי?
א. נגן MP3 פשוט וזול.
ב. אייפוד נאנו.
ג. אייפוד 30 ג'יגה
ד. קריאייטיב 80 ג'יגה.
ה. אייפוד 80 ג'יגה
ו. אין לי.
 
19.) כמה GB(מקום לשים דברים במחשב) יש לי במחשב?
א. 80
ב. 120
ג. 250
ד. 410
ה. 500
ו. 160
 
20.) ההתמכרויות שלי?
א. גיטרה, בירה, נסקפה, סיגרות, מחשב(שכולל מוזיקה), סקס, צילום, והופעות.
ב. גיטרה, בירה, סקס, סיגריות, והופעות.
ג. מחשב, נסקפה, סקס, וצילום.
ד. גיטרה, בירה, מחשב, סקס והופעות.
 
21.) איפה עשיתי סקס?
א. בשירותים, במקלחת, במטבח, בסלון, בחדר השינה של ההורים, בחדרים של האחים, בחדר הפרטי, באויר הפיתוח, ועל הרצפה.
ב. על הרצפה, במטבח, במחסן, בסלון, במרפסת, במקלחת, בחדר הפרטי, ועל הרצפה.
ג. בסלון, במטבח, על הרצפה, בחדר הפרטי, בחדר ההורים, בחדר של האחים, בשירותים, ובמקלחת.
ד. בחדר הפרטי, בשירותים, ועל הרצפה.
 
22.) מספר כוסות הנסקפה הגבוהה ביותר ששתיתי ביום?
א. חמישה
ב. עשרה
ג. חמישה עשר
ד. עשרים
 
23.) מספר ההופעות שנכנסתי אליהן בחינם באותו ערב?
א. אחת.
ב. אף פעם לא נכנסתי להופעה בחינם.
ג. שתיים.
ד. ארבע.
 
24.) מס' הימים הגדול ביותר שהחזקתי בלי מין?
א. שבוע
ב. חודש
ג. חודשיים
ד. שלושה שבועות.
 
25.) מי עשה קעקוע שהשתתפתי בעיצוב שלו?
א. אחת האקסיות שלי
ב. אימא שלי
ג. הידידה הקרובה שלי
ד. החבר הקרוב שלי
 
26.) כמה אנשים בחיים שלי התאבדו?
א. אף אחד
ב. שניים
ג. שלוש
ד. אחד
 
27.) כמה כדורים שונים נגד דיכאון \ חרדות עברתי?
א. לי? בעיות דיכאון וחרדות? אין.
ב. שניים
ג. ארבעה
ד. שמונה

28.) כמה תרופות הרגעה עברתי?
א. רק אחת, בנתיים.
ב. שלושה
ג. חמישה
ד. שבעה

29.) הבירה האהובה עלי?
א. קארלסברג
ב. באדווייזר
ג. קורונה
ד. הייניקן

30.) איך אני שותה את הנסקפה שלי?
א. 3 כפתיות סוכר, כפית נסקפה, חצי חלב, וחצי מים.
ב. כפית מלאה של נסקפה, כפית סוכר, וחלב מלא.
ג. שותה אותו שחור, עם כפית נסקפה, וסוכרזית אחת.
ד. שותה אותו שחור, עם כפית נסקפה, וכפית אחת סוכר.
שמור   בטל

מקנדה: תמונות+הרגע חזרתי מהופעה של מרילין מנסון, סלייר, ובלידינג ת'רו. ועוד!

היי, היי, אהלן, אהלן, קוראי הנערצים, קוראי הנערצים.

היא עמדה לידי. ממש לידי.

בלונדינית אמיתית, מדהימה! ממש דוגמנית! עיניים כלכך יפות, שפתיים כלכך סקסיות, ותווי פנים.. עצמות לחיים ולסת בולטות.

לבושה במכנס משובץ בעיצוב חצאית סקוטית, גופיה צמודה, חזה גדול, גוף מדהיםםםםםםםםםםםם, עצמות הגב, הירכיים, ועצמות הבריח בלטו כולן!

הוצאתי סיגריה, היא הוציאה גם, אבל לא הצליחה להדליק את המצית.

הצעתי לה את שלי, ומשם התחלנו לדבר.

אני: Are you from here? montreal?

היא: no, im from oak. its a half an hour drive from here. you?

אני: im not even from canada. im from israel. i came just for the summer. meanwhile i live here, in montreal, at my dad's.

היא: oh, cool.

אני: so, what's your name?

היא: אני לא זוכר את השם שלה. זה היה משהוא עם S. סיניטייה או משהוא.. and you?

אני: im rotem. (:

אני: hmm.. before the whole mess start's, and i'll probebly loose you............... can i get your numer?

היא: give me yours. והיא רשמה..

זה התחיל. היה רעש, בלגאן, המקום רעד, רעש, וגעש!

איבדתי אותה.

הלכתי אחורה, כי עמדתי באמצע הרחבה, שם מן הסתם אי אפשר לעמוד עם המצלמה שהבאתי.

אני נהנה מהזמן בנתיים, ורואה אותה פתאום.

לא ניגשתי אליה, כי הייתי עסוק בלצלם, אבל היא ראתה אותי שניה אחרי, ורצה אלי בשמחה, חחח.

ישבנו על הרצפה, דיברנו. ושאלתי אותה: is that your boyfriend?

היא: no, just a friend. and you. are you alone?

אני: yeah i don't really know anyone here.

המשכנו לדבר, והיא הדליקה סיגריה.

אנשי האבטחה, ביקשו ממנה לכבות את הסיגיריה, כי היינו בתוך אולם הוקי סגור, ואסור לעשן שם.

אז היא עשתה את עצמה מכבה את הסיגריה, וירדה לשבת על הרצפה.

אני ירדתי איתה, וישבנו ביחד, כשמסביבנו לא ניתן לראות כלום חוץ מרגליים עם גרביונים קרועים, מכנסי עור, או מגפיים עם ניטים.

אז דיברנו ודיברנו, והיא סיימה את הסיגריה, ובאה לקום.

אבל אני תפסתי לה את היד, והורדתי אותה אלי.

היא חשבה שרציתי להגיד לה משהוא, ונתנה לי את האוזן שלה, אבל סובבתי לה את הפנים, ונישקתי אותה.

היא השיבה לי בנשיקה נסערת.

בהתחלה היא נשקה גרוע. ממש! ממש!

הופתעתי מאוד, ומאוד התבאסתי, אבל אחרי כמה זמן, כשהיא ראתה שאני רגוע בנשיקות שלי, היא נרגעה גם כן, ואז נהניתי.

סיימנו, ושתינו חייכנו אחד לשני. מאז, התנשקנו למשך שעות, ועמדנו מחובקים.

כעבור זמן מה, אני והיא עדיין עומדים, ומתנשקים, כשברקע שיר אהבה של מרילין מאנסון.

אנשים מסתכלים עלינו, ושורקים, ואנחנו צוחקים ומתנשקים.

כאשר ההמולה מסביבנו התפזרה, ואף אחד לא שם זין עלינו, ליטפתי לה את הגוף.

דרך המכנסיים שלבשה, לא נראה שיש לה כלכך תחת, אבל הוא מרגיש טוב!

מהתחת, עליתי למותניים, עליתי לחזה, שהיה בגודל כף ידי כשהיא מתוחה, וזה גדול. החזקתי אותה גם מהצוואר, והכנסתי את ידיי לתוך שיערה תוך כדי שאנחנו מתנשקים.

הכנסתי ידיים אל מתחת לחולצה שלה, ועיליתי למעלה.

נכנסתי גם אל החזייה, תוך כדי שאנחנו מתנשקים, כשמסביבינו אולי 10,000 איש.

ובנקודה מסוימת, הושטתי את היד למטה.

מרילין מאנסון שר ברקע, האנשים קופצים, צועקים, ושרים איתו, והיא גונחת לי באוזן.

היא גמרה. ואז הושיטה את היד שלה אלי. רק חבל שאני לא יכלתי לגמור.

לאחר מכן, עמדתי מאחוריה וחיבקתי אותה.

רקדנו סלואו לצלילי מרילין מאנסון השקט.

העור שלה היה כלכך חלק, רך, וחסר שיערות. כמו שאני אוהב.

האנגלית שלה לא הייתה משהוא בכלל, ולפעמים היא אפילו לא הבינה אותי, אבל מי צריך שפה, כשאפשר לעשות סקס גם בלי זה!

ד"א, להזכירכם.

קנדה היא אמנם באמריקה, אבל מחולקת לאיזורים. אני נמצע בQuebec(למדתי בזכות "טיילור"), וכאן, שפת האם, והשפה השולטת, היא צרפתית, לעומת רוב קנדה, שזה אנגלית.

לא! זו לא פנטזיה על דוגמנית שחלמתי עליה חלום רטוב בלילה, זה היה באמת! וזה היה לפני שעתיים-שלוש.

הרגע חזרתי מההופעה של Bleeding through, Slayer, ו- Marilyn Manson.

כשהגעתי למקום, אילנה ועלינה, או אלינה(אני לא יודע איך כותבים את השם), חיכו לי בכניסה.

חמודות, חיכו לי עד שאגיע.

קניתי כרטיס, מכל האנשים שעומדים ביציאה ומוכרים כרטיסים בזול.

קניתי את הכרטיס ב 60$. אתם מבינים? זה נקרא זול. GODFUCKINGDAMN IT!

נכנסתי עם שתי הבנות לתוך המתחם, אבל הפנו אותי לכיוון אחר. היינו צריכים להפרד בדרכינו.

הלכתי למחלקה שהייתי אמור להגיע אליה, ובחרתי את מי שאני רוצה שתבדוק אותי, הבחורה הכוסית ההיא שהייתה שם.

היא בקשה שאני אלך לשומר שלידה, כי היא בחורה, ובודקת רק בחורות.

אני אמרתי לה: אני יודע, אבל אולי בכל זאת?

היא הבינה את הרמז, חייכה לי, ואמרה לי לא, מצטרת, אני לא יכולה.

הבחור בדק אותי. הבנזונה היה ככה(עושה קצת עם האצבעות) קרוב לגעת לי בזין.

הוא היה באמת נחמד, ואמר לי שאסור להכניס מצלמות, ושהאנשים שלוקחים ממני את הכרטיס, יקחו גם את המצלמה, ויחזירו לי אותה בסוף ההופעה.

המצלמה הייתה בקייס, שניתן לשים כמו תיק צד. ככה שמתי , רק שאת המצלמה, הפניתי לאחורה, והאיש שלקח לי את הכרטיס, חשב שזה תיק, ולא נגע.

נכנסתי, כשאני שומע ברקע הרבה בלגאן ורעש, וחושב לעצמי: "מחר צריך לקנות מכשירי שמיעה לשתי האוזניים".

אני עובר את הוילונות, ורואה את בלידינג ת'רו מופיעים, נותנים בראש, ונשמעים להקה רצחנית וברוטאלית פי 1,000,000 יותר ממה שהם נשמעים בקבצי הMP3 שאנחנו מורידים באימיול.

הפוגו היה ענקי, עצום!

בגלל שאיחרתי בחצי שעה, לא ראיתי הרבה מבלידינג ת'רו, רק כמה שירים.

אבל את השיר הכי טוב שלהם ראיתי, וניתן לראות את הקליפ בפוסט הקודם.

תמונות מ- Bleeding Through:

 אלו כל התמונות מבלידינג ת'רו.

יש גם קליפים שעשיתי לכל הלהקות, אבל אני צריך לראות אם הסאונד טוב, ואני לא מסוגל כרגע, כי כל צליל הכי קטן מכאיב לי בצורה שאי אפשר לסבול.

מכאן, SLAYER! הגדולים והזקנים.

שעלו שניים.

סלייר נתנו הופעה מדהימה.

הופעה במשך שעתיים, שרק נתנו בראש בברוטאליות למשך כל הזמן.

הם נגנו את 2 השירים שאני הכי אוהב שלהם. DISCIPLE, וגם RAINING BLOOD, שהיה לי ניק על שם השיר הזה פעם.

הסאונד היה מדהים, והסלואוים המהירים חפרו בצלילם גבוהים במיוחד לתוך המוח המיוגע והמחוק שלי.

אף פעם לא שמתי לב עד כמה טוב המתופף שלהם, עד היום. הוא מדהים. ממש מכונת דאבל באס.

זהו "קארי קינג". אחד הגיטריסטים הגדולים והמוכרים במטאל.

לבן זונה הזה יש גיטרה אחת לכל שיר של סלייר. כל שיר הוא החליף גיטרה!!!!!!

זה הסוף לסלייר.

בזמן שלקחתי את כל התמונות האלו, של סלייר, הבחורה שסיפרתי עליה ליטפה לי את הגוף, תפסה לי תתחת, נישקה אותי בצוואר, תפסה לי את הקטן. ממש פינקה :)

ומפה, למופע המרכזי, מארילין פאקין מאנסוןןןןןןןןןן!

סתם נו.

אבל הוא בהחלט נתן את השואו הגדול מכולם.

זה היה השואו הכי טוב שראיתי מאז ומתמיד.

יותר טוב מכל עשרות ההופעות שנכחתי בהן. יותר מאופת', יותר מהייטבריד, יותר ממגהדת', מכולם!

הוא החליף תלבושות, החליף תפאורה(דלפק כמו של היטלר, כיסא ענקי, ועוד הרבה), מסכות, איפור, מקרופונים(היה לו מיקרופון עם סכין של בשר שיוצאת מלמטה).

היו אלפי חתיכות נייר בצורת לב שעפו כאשר מרילין מאנסון שר "שירי אהבה". אני והבחורה התנשקנו באותו זמן. זה היה עיתוי מתאים.

הנה מארעילין!

ד"א, בתחילת ההופעה שלו הייתי ממנו מרחק של מטר.

יכלתי כמעט לתפוס לו את היד. (וויהי נגעתי במרילין מאנסון!)

אין עוד מרילין מאנסון.

אבל! לתמונה האחרונה שמרתי משהו מיוחד, חח.

התמונה יצאה על הפנים.

אני והיא, שתינו הפוכים, אני לא מגולח, שיער מבלוגן.. והיא אדומה. חחח.  אני נראה כאילו אני בולע אותה.

היה קטע נורא מצחיק. העגילים של שתינו בפה נתקעו. LOL לא חשבתי שזה יקרה לי אי פעם.

העגיל שלי בלשון, נתקע לה בעגיל של השפה.

מדהים.

כשאני באמת רוצה לצאת להתחיל עם בחורה, מספיק לי מקסימום חצי שעה מחוץ לבית, ויש לי מספר, אם לא שתיים. חחח

זה הדיבור? כי דוגמן אני לא.

ואם לא הייתי עם הבחורה הזו, שאני לא זוכר את השם שלה אפילו, כלכך הרבה זמן ביחד, הייתי מתחיל עם חצי מהבחורות במקום, כל עוד הנתונים שלהן גבוהים.

אני פה לעוד שבועיים וחצי. רוצה להנות מהקנדיות! קצת סקס!@# מה קרה?

המקום היה איצטדיון הוקי. הקרח כוסה במשהו שהרגיש כמו בטון, אנשים יכלו לשבת על המושבים, אם הם קנו כרטיסים לזה(ברור שזה יותר יקר).

המקום היה מלא בחשיש וגראס.

אולי 10 אנשים שאלו אותי אם יש לי, ועוד 10 שאלו אם אני צריך.

כל אחד שעובר לידי משאיר אחריו שובל ריח מגעיל של חשיש.

הבעיה היחידה והגדולה שיש לי עם זה, זה הריח, שעושה לי בחילות.

אה, כן, ואני גם לא מצליח לשמור על ציונים גבוהים(ציונים גבוהים בשבילי זה 70), אם אני משתמש. חחחח

כשההופעה נגמרה, קפצתי לתחנת דלק שהייתה ליד האיצטדיון, שם היה סניף של Tim Horton's. הקפה האהוב עלי.

שם, בניגוד לחנויות בישראל, ששם אפשר לשמוע ברקע את הצפרדע המשוגעת, או את קובי פרץ מזייף בקול צרוד, יש ברקע מוזיקת רוק וגראנג' כמו Puddle Of Mudd, או Theory of a dead man, שיצא לי לשמוע שם, בחנות, כשחיכיתי בתור.

עם הקפוצ'ינו ונילה הגדול שלי, אני מהלך לי בשמחה אל עבר המטרו, שם, במקום לקחת לי 2.75$ כל כניסה, לקחו לי 2 דולר, רק כי האנשים שם היו נחמדים וצחקתי איתם.

ניסיתי לשים אוזניות, רציתי לשמוע עוד מרילין מאנסון, אבל שמתי עם פול ווליום, וכמעט שלא שמעתי כלום. :(

חזרתי הביתה ב17 מעלות(זה דווקא דבר טוב), באוטובוס, סובל מכאבי רגליים ואוזניים עם צפצופים חזקים כלכך שלא יכלתי לשמוע כלום.

הוספתי שתי רשימות חדשות לבלוג.

1.) "seen'em live"

שם יש את כל הלהקות הגדולות, המפורסמות, והלא ישראליות, שראיתי בהופעה חיה.

אני אוסיף את שלושת הלהקות שראיתי היום.

2.) "כרגע:"

שם אני פשוט אתן לכם תמונת מצב קצרה במילים.

בנוסף..

כתבתי שתי פוסטים, מיד אחרי שקרה מה שקרה, או באותו זמן.

הגעתי למסקנה, שאני מחכה עם דברים שקורים, מספר לכם אותם אחרי כמה ימים, ושוכח דברים נורא חשובים.

כמו לדוגמא כשהיינו בקאמפינג, מטוס מים התרסק לידי, 10 שניות אחרי שעבר מעל הראש שלי, ונכנס לתור היער.

אני ביקשתי מאבא שלי מליון פעם שניכנס ליער! לעזור להם! אבל הוא אמר לי "לא! מצטער! אני לא מוכן להתקשר לאימא שלך ולהגיד לה "מצטער אילנית, הבן שלך מת מפיצוץ של מטוס כשניסינו לעזור למטוס שהתרסק. כי אז היא לא תיתן לך לבוא יותר!"(המשפט האחרון נאמר בנימת צחוק.)

אז, החלתי לכתוב את כל הדברים, לשמור אותם בטיוטה, ולפרסם מאוחר יותר בפוסט אחד.

בבקשה: עוד שני פוסטים שנכתבו.

אחד כשהייתי שיכור ושמח, והשני כשחזרתי מהעבודה, אתמול.

שבוע שעבר, כשהייתי שיכור:

וואו.. מה שהוודקה הזו עשתה לי..

וודקה ובירות.

אני פה יושב, שותה לבד.

אין לי מושג כמה שתיתי, אבל אני שותה..

מקבל דרך המסנג'ר ריקוד פרטי מידידה שחצי לבושה, במצלמת האינטרנט.

שומה ברקע את הלהקה, The Haunted.

מרגיש כבד, מתנענע מצד לצד..

נחמד לי לאללה :)

אבל הוודקה המחורבנת הזאת הרסה לי את הגרון.

טוב, צריך עוד. חח

אני עוד מרגיש את הוודקה, זה לא מספיק טוב.

אני צריך חברה. לא חברה Girlfriend, אלא Company.

אחרי הרבה זמן:

כוסעמק הוודקה הזאת! כמעט הקאתי הכל! סעמק! זה בטח בגלל הבלוגרים ההיא שאיחלה לכל מי ששותה ללללללהקיא.

חחחח אני אני לא מצליח לרשום כמו שצריך.

שתיתי רבע בקבוק וודקה וכמה בירות.

אבל עד שכמעט הקאתי, הפסקתי...

עכשיו אני פה, קצת שיכור עפ כוס סקפה. 2 כפיות טייסטרסצ'ויס, כפית אחת של סוכר, וחלב מלא.

ממ טעים.

אני רוצה אותה עכשיו. אבל זה רק עכשיו..

חם לי, ואני עם מעורר עלי. סעמק.

לא באלי לשתות מים.

ידוע שבשביל להמנע מהאנגאובר צריך לשתות מים כדי לדלל את האלכוהול, אבל על הזין ה18 ס"מ שלי.

אני הולך לישון טוב בלילה חחח

טוב, רק עוד בירה אחת(באדוואייזר!)

KILL ME

IM FUCKING USELESS

אתמול, אחרי שחזרתי מהעבודה:

סה"כ יצאתי לעשן.

ישבתי על האבנים בגינה הקדמית של הבית.

הוצאתי איתי את האייפוד, וברקע התנגד "עידן האלוהים" של היהודים.

הוצאתי איתי כוס מיץ, כדי להרטיב את הגרון מידי פעם.

לתומי, הסתכלתי על הבית שממול, והבחנתי בבת הסקסית של השכנים, דרך החלון המקושט בוילון סגול וחצי-שקוף, נכנסת לחדרה.

מסתכל עליה, והיא לפתע מתחילה להתפשט.

מורידה חולצה בשיטתיות, שהחליקה, כמו שאני רציתי לדמיין, על עורה החלק והרך.

מורידה גם חזייה.

נורא פחדתי שהיא תסתכל מחוץ לחלון, ותראה אותי יושב בצד השני של הכביש, נדהם למראה עיניי.

הכנתי את עצמי להסיט את העיניים לרצפה ולשים את הסיגריה בפה, כדי להראות עסוק, ברגע שאחשוד שהיא רק תזיז את הראש.

היא שמה חולצה אחרת, סידרה את שיערה, ונשכבה לישון.

אז, נזכרתי בפעמים שהבחנתי בה יוצאת מהאוטו לתוך הבית, יוצאת, ומסתכלת עלי מעשן דרך החלון.

כלכך חבל לי שהיא גדולה ממני ב8 שנים.

בשביל השקט שלי, תנו לי להבהיר שאני לא מהמציצנים שמחפשים לראות את הציצים של השכנה.

במקרה ראיתי אותה.

סיימתי את הסיגריה, והתיישבתי כאן, כשעדיין מתנגן האלבום של היהודים באייפוד.

אני אחרי יום עבודה, עייף ומותש.

עבדתי כמה שעות בשמש, חופר בורות בגובה מטר לתוך אדמה מלאת סלעים ושורשים, מרים חבילות קרשים במשקל גדול, מרים שקי מלט, קודח, חותך עם מסורים חשמליים, דופק עם פטיש, ומזיע הרבה.

טוחן סיגריות, ולמזלי, מצאתי קצת זמן לצחוק, ולדבר עם אנשים.

חזרתי הביתה עם 25$

זה אמור ליהיום בין 90 ל100 שקל, אם אני לא טועה.

ביחס לשעות שעשיתי זה משכורת מעולה.

ביחס לאנרגיה שהשקעתי, זו משכורת עלובה.

אבל לא לשכוח, אני ילד קטן ובטלן שלא מזיז את התחת מהכיסא של המחשב.

משחק, כותב, מצלם, מנגן, רואה טלויזיה, הכל מהכיסא של המחשב.

האצבעות שלי הן סביר להניח אצבעות חזקות ומהירות במיוחד, מהקלדה מתמשכת של יותר מ10 שנים, ונגינה מתמשכת של כמעט 6 שנים.

לצערי זה לא עוזר לאף עבודה שאני מכיר, חוץ ממחשבים.

הרגליים כואבות לי, וגם הראש.

אני נראה מותש, ועם פנים שרופות. לא סקסי במיוחד.

אני רק אצא לעשן שוב, ואז ארדם מול סרט.

מחכה לשמוע מה יש לכם להגיד, מקווה שקראתם הכל.

רותם, מקנדה.

כאן הסיגריות יקרות(קאמל עולה לי 8$), כן ההופעות גדולות, כאן מדברים צרפתית, כאן תחנת הרדיו הגדולה של העיר היא תחנת רוק, כאן אפשר לראות בואשים, דביבונים, וסנאים, מהלכים להם ברחוב.

זה מצחיק אותי, נו :)

לילה טוב! :)

לגלריית התמונות שלי בDeviant Art - אתם מוזמנים להגיב, כי אני במחסור שם.

תודה אם דרגתם, או הגבתם :)

מקנדה: הייתי במירוץ מכוניות+תמונות+עדכון, ועוד.

היי היי היי.

בימים האחרונים שלי כאן היה כלכך הרבה..

מירוץ מכוניות, דייג, מסעדות, סרטים, דאוןטאון..

נתחיל מהאירוע האחרון, לאחרון.

אז היום יצאנו לראות את הסרט The Bourne Ultimatum:

הסרט מספר על איש שהתנדב לעזור למדינה בכך שימחקו את זכרונו, ותפקידו יהיה להרוג אנשים ע"מ להקדים אותם ולמנוע מהם להרוג מראש.

סרט זה הוא סרט ההמשך השלישי של "זהות בדויה", או "זהות אחרת", אני לא יודע איך הסרט נקרא בעברית.

הסרט הוא בעצם אקשן, לא הז'אנר האהוב עלי, אבל סרט מאוד מאוד מוצלח.

כמובן, היה הרבה בולשיט כמו שיש בכל אקשן. זה יותר בדיוני מסרט בדיוני.

הדמות המרכזית ידעה לעשות הכל, ובהכל הדמות הייתה טובה.

הדמות ידעה לנסוע על אופנוע ולעשות כל מיני תרגילים למיניהם.

הדמות הייתה צלף מדהים.

הדמות הייתה נהג מטורף שלא ראיתם כמוהו.

הדמות לא מתה, והורגת את כולם ביעילות ומהירות.

הדמות מקפצת מגגות לגגות, ועשרות שוטרים לא מליחים לתפוס אותה.

אני מוצא בזה כעובדות שפוגעות באיכות הסרט, ובגלל זה אני לא חובב אקשן, אבל אהבתי את הסרט הזה בכל זאת.

כמובן, הוא מומלץ :)

אחרי הסרט, ביקרנו בחנות אספנים.

שם היו תמונות חתומות ע"י השחקנים בכמה מאות דולרים.

היו בובות ממלחמת הכוכבים, שר הטבעות, שודדי הקאריביים, סופרמן, באטמן, ספיידרמן, פלאש, וולברין וכל בובה עלתה כמה מאות דולרים.

היו פסלים מימי הביניים.

כוסות מימיי הביניים, וסכו"ם מימיי הביניים.

הסכום היה מעוצב עם דרקונים וגולגולות, ככה גם הפסלים ,והכוסות.

זה היה מדהים, וכמובן, יקר במיוחד.

היה נחמד בחנות, למרות שלא קנינו כלום בגלל המחירים המופקעים.

אני לא מליונר, לצערי.

לאחר מכן, הלכנו למסעדה סינית, שם הטמאתי את גופי במאכלי ים שונים ומשונים.

אכלתי שם:

בשר בקר,

עוף,

סושי,

פיצה,

שרימפס,

צפרדעים,

דיונונים(קלמארי),

לובסטרים,

קינג קראבס,

ותצחקו, אבל אני לא זוכר איך זה נקרא בעברית. נראה לי צדפות.

ועוד הרבה חיות מוזרות שאנלא זוכר.

היום, בפעם הראשונה בחיים שלי, ממש שיחקתי עם האוכל.

-תיאורים על האוכל, מי שלא מעוניין, לדלג הלאה-

הקינג קראב:

אתם יכולים לראות את הרגליים של הקינג קראב בתמונה, ואת הצבטות.

תמיד רציתי לדעת איך הן עובדות. הרי לסרטן אין סחוס, אין לו עצמות, אין לו שום דבר אנושי.

אז פשוט תפסתיאת הרגליים שלו והתחלתי להזיז אותן.

ואת הצבטות סגרתי ופתחתי, ובפעם הראשונה בחיים שלי שמעתי את המשפט "רותם, תפסיק לשחק עם האוכל." כשאבא שלי צחק תוך כדי שאמר את זה.

נדהמתי מכמה שהשריון של הסרטן חזק וקל באותו הזמן. הוא לא שוקל הרבה, והוא נורא חזק. אחרי שמבשלים אותו הוא הרבה יותר רך, אבל עדיין חזק.

הסרטן הזה היה טעים. הבשר הוא לא רך מידי, ומתוק.

צריך לשבור לו את המעטת הקשה בצורה מאוד מסוימת ובעדינות רבה, מה שקשה לעשות, ע"מ להוציא את הבשר שיש בפנים. זה מעצבן, וצריך ללמוד איך לעשות את זה.

ברגע שלומדים, זה כמו ממתק.

השרימפס:

שרימפס זה לא רק שרימפס.

כמו כל אוכל סיני אחר, יש מליון דרכים לבשל אותו.

לידעתכם, בתפריט הסיני יש כמה מאות של מאכלים. זה לא חיות שונות, וצמחים שונים, אלא בישולים שונים.

היה שרימפס מתוק, היה חי, היה מטוגן, מבושל, מכל הסוגים.

כל אחד אוהב משהוא אחר, אבל אני אישית אהבתי את השרימפס שמטוגן עם חמאה.(אני חושב)

רגלי צפרדע:

זה לא מגעיל כמו שזה נשמע, ובטח לא מגעיל כמו שזה נראה.

אם הייתי מדמיין צפרדע לפני שאכלתי את זה, לא הייתי  מסוגל לגעת בזה.

ואם הייתי מדמיין את הצפרדע אחרי שאכלתי, הייתי מקיא.

בזה אני בטוח שרובנו מסכימים.

אבל! כשלא נותנים למחשבה הזו להטריד אתכם, זה יכול ליהיות מאכל לא רע בכלל.

הבשר שלו מזכיר את הבשר של הקינג קראב.

לא רך מידי, אבל עדיין רך, ומתוק.

דיונונים:

דיונון.

בע.

אולי מגעיל יותר אפילו מצפרדע.

חפשו Squid בגוגל, ותראו מה תמצאו.

זו החיה הזו, שכאשר היא מרגישה מאויימת היא משחררת דיו במים, ע"מ שלא יראו אותה, ובורחת.

זה הרגיש כמו לאכול גומי.

אכלתי את זה מבושל, ואכלתי את זה בצורת טבעות בצל, מטוגן.

את המטוגן יותר אהבתי.

המבושל היה באמת מגעיל.

צדפות:

מכירים את זה? כשאתם רואים בסרטים את האנשים לוקחים את הצדפה ופשוט שולקים אותה לגרונם המלוכלך?

אני הייתי בטוח שאני אקיא.

ואי אפשר לנסות לא לדמיין את הצורה של זה כי זה יושב לך חי על הצלחת. זה אפילו לא נא!

זה לא היה משהוא..

מה שכן, היו צדפות מבושלות, שזה היה יותר טעים.

זה רך, ומוזר כזה.. אם תעזו להסתכל בתוך מה שאתם אוכלים, אתם תקיאו.

אז, כשתנסו, תשתדלו שלא.

(עכשיו גרמתי לכם כן להסתכל! חעחעחע)

-סוף-

יצאתי משם כשאני מלא, מפוצץ, וחושב לעצמי "ממ.. אני הולך לשלשל כלכך הרבה בבית. אכלתי כמעט מכל סוגי הבשר היום."

חזרתי הביתה, ואני מוצא הודעה מ-בחיים לא תנחשו(אז אני אעזור לכם).. שארלוט!

אותה ת"אביבית בת 19 שגרמה לי להתמכר אליה, אמרה לי ככה, ואמרה לי ככה, ובסוף הלכה עם מישהוא אחר ברגע שאמר לה שהוא רוצה אותה.

היא הייתה ממש חמודה בשיחה, אבל אני לא שוכח לאף אחד כלום. אף פעם.

השתדלתי לא ליהיות חם מידי, למרות שבסוף יצא לי "התגעגעתי."

אתמול.. ממ

אין לי מושג מה עשיתי אתמול

אז נקפוץ ליום שישי!(אני בכלל לא בטוח שאתמול היה יום שבת.)

ביום שישי קמתי ב6 בבוקר כשאין לי כוח למצמץ מרוב עייפות.

ניסיתי להזדרז ולהתארגן כמה שיותר מהר, כי אני אדיש, באמת באמת אדיש.

הייתי צריך ליהיות שם ב7 וחצי, והנסיעה לשם באוטובוסים, ובמטרו היא 40 ד"ק, אם לא שעה.

לבסוף, יצאתי ב7 מהבית.

ברגע שהגעתי למטרו(הרכבת התחתית), השעה כבר הייתה 7:28.

"פאק. ידעתי שזה יקרה לי!"

זה התחיל.

ואז בשביל להרגיע את עצמי, אמרתי לעצמי "לא נורא.. אז הפסדתי שני סיבובים."

ואחרי 20 דק' - חצי שעה, סוף סוף! הגעתי לאי! (כי זה נערך על אי.)

מחזיק את כרטיסי הכניסה שלי ביד, ושואל את איש הצוות שראיתי מאיפה אני הולך.

הוא הראה לי את המפה של האי והסביר לי מאיפה ללכת.

אחרי הליכה של כמעט שני קילומטרים עד המושב שלי שמלוות ברעשים שהם עשו, שרק הגבירו לי את הרעב וההתלהבות לראות את זה, הגעתי, לעזאזל, סוף סוף!

אני יושב, ומחכה. מחכה ומחכה, אבל לא רואה כלום.

רק את המסלול.

לבסוף, אחרי שאני כבר שקוע בנוף שהיה מאחורי, אני שומע את רעש המנועים הגועשים, ואת הקהל צועק, ומרים את הבירות באוויר, ומריע לנהגים.

המירוץ התחיל!

אם אתם חושבים שאי פעם בחיים שלכם שמעתם מנוע של רכב מאוד רועש, אין לך מושג על מה אתם מדברים.

אחד הרכבים היה במרחק של 200 מטר ממני, ולא יכלתי לסבול את כאב האוזניים שנוצר מהרעש של המנוע המדהים הזה.

זה היה נשמע כאילו המנוע צווח, צועק בכל הכוח, הנהג שם פול גאז!

ואם אתם חושבים שאי פעם בחיים שלכם ראיתם Backfire יוצא מרכב, אתם טועים שוב.

היה רכב אחד, שהוציא מהאגזוז שלו להבה באורך חצי מטר עד מטר, למשך 10 שניות.

זה היה פשוט מדהים.

הלהבות שיצאו מהרכבים היו כלכך גדולות..

מיד הוצאתי את המצלמה, מצלם את המכוניות מרחוק, ועם זום, ובפוזה, ובכל דרך אפשרית.

זה היה מירוץ נאסקר, שבוצע על מסלול Formula 1.

כל כרטיס עלה 53$.

ראיתי מכוניות מתנגשות, ראיתי מכוניות מחליקות, ראיתו מכוניות שעושות Oversteer(פונים יותר מידי, עד שהאוטו מאבד שליטה על הכביש), ראיתי מכוניות שהושבטו על המסלול.

מידי פעם, כאשר המירוץ בדיוק מתחיל, או מסתיים, המכוניות נוסעות בזיגזג. זוהי הדרך של הנהגים לנופך לקהל לשלום, ולהלהיב אותו.

ועכשיו, אחרי שאתם מגורים ולהוטים לראות את זה, בבקשה:

כידוע, במירוץ על מסלול כזה, המכוניות עוקפות אך ורק בפניות, אבל מה שאתם יכולים לראות פה, זה שתי מכוניות שנלחמות על המקום הראשון, אחרי הפנייה!

הסכנה לתאונה עולה באחוזים ענקיים. הקהל היה על הרגליים! ככל שהמכוניות המשיכו יותר קדימה, המסלול ניהיה צר יותר ויותר, עד שהמכוניות אפילו נוגעות אחת בשניה:

בגלל שהפניה בוצע במהירות, אפשר לראות את חלק ממשקל הרכב מרוכז בצד הנגדי של הפנייה:

קצת יותר מקרוב:

אחד מסוגי הרכבים האהובים עלי: דוג'.

כאן, בסוף המירוץ, המכוניות מציגות את עצמן, ונסעו בזיגזג, ע"מ לנופף לשלום:

מירוץ חדש! כל המכוניות למקומות, היכון:

צא!

זוהי המכונית שסיפרתי, שהמנוע שלה הכאיב לי באוזניים, מרוב שהיה רועש. הרכב הוא מסוג מאזדה:

עוד אחד מסוגי המכוניות היותר אהובות עלי, Mustang!

עדיין מתחרים(המכונית השחורה היא פורשה, והצהובה היא פונטיאק, שניראית כמו מיצובישי קריזמה):

זהו מירוץ אחר.

מה שמיוחד במירוץ הזה, הוא המהירות.

המכוניות שתראו עכשיו, הן עגולות ומכוערות, אבל מעוצבות בצורה אוירודינמית שנותנות להם להגיע למהירות גבוהה יותר ממכוניות הנאסקר שראיתם עד עכשיו בכמה עשרות קמ"ש:

כל הנהגים פותחים דלתות לפני שהמירוץ מתחיל, ע"מ להתאוורר.

במירוץ המכוניות הקודם לא פתחו את הדלתות בגלל שלא היו להם דלתות

הנהגים צריכים להכנס מהחלון

רדבול, משקה האנרגיה הישראלי הוא פאקינג ספונסטר של נאסקאר!!! מרשים.

בחזרה למירוץ הנאסקאר הרגיל:

כבר, אחרי שני סיבובים, אחת המכוניות איבדה שליטה, החליקה, ירדה מהכביש, ומשום מה, קרה משהוא לאוטו, והנהג לא יכל להמשיך לנסוע:

מיד בסוף המירוץ, בגלל שמסוכן מידי לשלוח אנשים ומשאיות לתוך המסלול תוך כדי המירוץ, הלכו לבדוק עם הנהג בסדר:

כאשר הנהג אישר כי הוא לא זקוק לאמבולנס, דחפו את המכונית לתוך המוסך:

בזמן שכל זה קרה, הצלם המאניק ישב למעלה, ובוחר לו מה לאכול מהציידנית:

יש למצלמה ZOOM מרשים, נכון? בתמונה הקודמת לא השתמשתי בכל הזום שיש. (הזום של המצלמה הזו הוא 10x. ז"א, הוא מראה את האובייקט שבכוונת קרוב פי 10 יותר ממה שהוא):

כרגע, בנקודה הזו, יכלנו לראות מרחוק ברקים ורעמים, וגם השדרן של המירוץ דיבר על מזג האויר שקרב אלינו.

השדרן אמר שלפי התחזית, אמורים לבוא עננים רווים(אננים אפורים, מלאי מים), ולהסתיר את השמש המסנוורת והחזקה.

מה שיעשה את האקלים במקום הרבה יותר נעים ונוח.

אבל, לפני שידענו, פתאום התחיל לרדת גשם חזק, מבול! ואנחנו? אנחנו עם מצלמה בחוץ, ועם אייפוד, ועם סיגריות, והכל נרטב!

אני מכניס הכל לכיסים כמה שיותר מהר, ויורד, את מתחת למושבים, בתקווה שזה יגן עלי מהגשם האכזרי.

חיכינו שם כמה דקות, קבוצה ענקית של אנשים שמצתופפים, והמירוץ נעצר גם הוא לדקות האלה.

אחרי שעלינו, מצאתי את המושג שלי רטוב לגמרי.(רציתי לכתוב ספוג במים, אבל זה ברזל, וזה לא בדיוק ספג מים..)

לא ידעתי מה לעשות, התעצבנתי וקיללתי את הספסל המחורבן בעברית כדי שאנשים לא יבינו.

אבל אז, מרחוק, ראיתי איש מוציא טישו, ופשוט מנגב את המושב.

חשבתי לעצמי, כמה מטומטם אפשר ליהיות?! יש לי בעיית צינון קשה במיוחד, ואני לוקח איתי טישו לכל מקום! מיד הוצאתי את הטישו, וניגבתי את המושב שלי.

אחרי זה, הרגשתי כמו מלך.

חיכינו עוד 5 דק', והמירוץ התחיל על מסלול רטוב!

אני ואחי אמרנו "עכשיו יהיה מעניין. הרבה מכוניות יחליקו, ונקווה שגם יתהפכו" חחח.

אז ככה המירוץ נראה על מסלול רטוב, והפעם, גם מכוניות הנאסקאר הרגיל, ומכוניות חיפושית מעוצבות אוירודינאמית:

אחד הרכבים נכנס לטיפול, והיצאו לו את הצמיגים, כדי לשים חדשים במקום:

ולפני שהספקתי לשים לב, כבר סיימו!

ושוב, מירוץ צמוד ומלהיב:

זה נורא הצחיק אותי. מכונית שהספונסר שלה הוא מקדונאלד'ס. המכונית דווקא הייתה נורא מהירה!!

שיירת המכוניות האלו היא כלום. מאוחר יותר הצתרפו עוד מכוניות, ובכללי, היו כמעט 40 מכוניות שהתחרו באותו הזמן!

מכונית המאקדונלד'ס בפעולה:

קשה לי להאמין שהצלחתי, אבל הנה תמונות של מכוניות עם באקפאייר!!!

דווקא עכשיו, אחרי שהכביש התייבש, אחד הנהגים איבד שליטה על האוטו, וכמעט התהפך. חצי מהאוטו היה באויר.

נורא התאכזבתי שהאוטו לא התהפך. לא צריך לדאוג לנהג, כי חגורת הבטיחות שלו טובה יותר משל אוטו רגיל, ולמי שלא שם לב, תנסה להסתכל לתוך האוטו דרך השמשות. יש מוטו שמחזיקות את הפח הקל, במקרה שהל תאונה והתהפכות:

הנהג יוצא מעוצבן מהאוטו:

הנהג מנסה לראות מה לא בסדר, או מה גרם לו לאיבוד השליטה המסוכן, אבל כל עוד הוא על המסלול, אסור לו להוריד את הקסדה!

כאשר המירוץ נגמר, וזה בטוח לעלות על המסלול, בא גרר, וצוות עזרה לנהג:

עוד אוטו שנהרס:

תסתכלו על הבחורה..

"איזו?" על איזו בחורה כבר יכלתי לדבר?! ההוא שעומדת!

היא הייתה כלכך יפה, לא יכלתי להפיק להסתכל עליה.

והיא היתה שם עם מישהוא, אז לא טרחתי לגשת אליה:

אלה הם כל התמונות.

כל התמונות ששווה להעלות.

תקישבו, וזה מופנה במיוחד לצלמים שביננו.

אין לכם שמץ הכי קטן של מושג כמה זה קשה לתפוס מכונית נוסעת במהירות של יותר מ200 קמ"ש בזום של אולי 7-8X בצורה כלכך מושלמת.

ושלא נדבר על לתפוס את המכונית נוסעת במהירות, עם זום עצום וגם מוציאה אש מהאגזוז!!!

אני לא משוויץ, יש לי המוןןןןןןןןן תמונות לא מוצלחות שמחקתי.

אבל אני מאוד מאוד מתגאה בתמונות שכן יצאו מוצלחות.

הכל בשביל לרצות את עצמי ואת הקוראים.

הרי אחרי כל תמונהש אני מצלם, אני חושב אם הקוראים יאהבו את זה או לא.

עשיתי גם סרטי וידאו קצרים מהמירוץ, כדי שתוכלו לשמוע את המנועים המפחידים בעצמכם.

רק שצריך להעלות את הסרטונים האלה לYouTube, ואני לא מתכוון לעשות את זה כרגע.

עד לפה הנאסקאר.

הדבר האחרון שאכתוב עליו, הוא משהוא שדי.. די הצחיק אותי, למען האמת.

מכירים את זה שמגיע רגע בסרט, בו השחקן לא אומר כלום, רק רואים אותו, וברקע יש שיר.

מן קטע מרגש כזה..

ככה הרגשה היום. כאילו אני בסרט.

יצאתי לעשן בערב, כרגיל, בחוץ, עם האייפוד.

שמעתי שיר של הלהקה Hatesphere, שהיה מאוד אטמוספרי(נותן אוירה מסויימת), ובאותו זמן נזכרתי בהמון דברים מהחיים שלי שרצו לי בראש.

כל הדברים הנכונים, והלא נכונים.

המצחיקים, והעצובים:

האלכוהול, הסמים, ההופעות, הזיונים, המכות, החתכים, הבכי, המוות, השמחה, הכוויות, הדקירות, הדכאונות, החרדות, הסיוטים, נדודי השינה, המאכלים, המשפחה, החברים, הטיולים, הרגשות, האנשים, הבדידות, השנאה העצמית, חוסר הביטחון, המוזיקה, הגיטרה, שיחות הנפש, הרגשת השכרות, הרגשת הסאטלה, האהבה העצומה, שאחריה באה השנאה העצומה, הדמעות, החרטה, הטיפול, ההתאבדויות, ההתבגרות, הכדורים, הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים, השכנועים, ההסברים, הצעקות, הצרחות, הלחישות, השקרים, האכזבות, הטעמים, ועוד עשרות רגשות שקשה לי להזכר בהן כרגע.

הכל עבר לי בראש תוך כמה דקות.

מן סרט שרץ לי בראש על כל הרגשות האלו, ונקטע כל פעם מחדש.

אני לא יודע למה זה היה ככה, אבל זה הרגיש לי טוב.

הרגשתי שעברתי הרבה בחיים.

הרגשתי שגדלתי.

הרגשתי שהתבגרתי.

אבל אני יודע שאני עדיין ילד קטן, ושלא ראיתי כלום בחיים.

אני יותר מקווה מאשר יודע, כי אם זה לא יהיה ככה, החיים יהיו משעממים.

עקב הרגע המוזר הזה, שהיה לי, התחלתי לחשוב..

גן עדן וגיהנום הם לא המצאה.

הם קיימים, אבל קיימים כאן, על כדור הארץ, ואני הייתי בשתיהם.

אנחנו יכולים ליהיות בגן עדן, ושניה אחרי זה בגיהנום.

זה תלוי מה אנחנו עושים שמביא אותנו לזה.

זה תלוי אם אנחנו שמחים, או עצובים.

חיים, או מתים(נפשית).

אוהבים או שונאים.

פוצעים, או מרפאים.

הורסים, או עוזרים.

אנחנו עושים בחיים מאות החלטות שמשנות לנו את העתיד.

בדרך מורגשת, או לא.

"יש המון דרכים למות. אבל לא הרבה דרכים לחיות. צריך למצוא את הדרך לחיות."

כאשר עניין גן העדן, והגיהנום מוצגים לי ככה, אני בבירור יודע איך לחיות את החיים שלי מעתה והלאה.

רותם, מקנדה.

כאן אחוז השימוש בחשיש הוא אחד הגבוהים בעולם, כן לא משלמים הרבה מכס על המכוניות, אם בכלל.

כאן בחורות כוסיות מנקות את הרחוב, כאן ללכת עם המכנסיים נפולים עד מתחת לתחת זה כבר פאסה.

חחחחחח

(צוחק על הפוסט הקודם :)

כבר כמעט 4 בלילה פה.

לילה טוב :)

בוקר טוב בישראל.

אוה, וסתם בשביל שתקנאו, עוד יומיים אני הולך להופעה של

Slayer האגדיים!!!!, אבל זקנים באותה מידה. הלהקה קיימת משנת 83, עד היום. לצערי ההופעות החיות שלהם הן כבר לא מה שהיו, אבל עדיף מכלום. אלה פאקין סלייר!

אני יודע לנגן את השיר הזה, ד"א.

עם Marilyn Manson, שגם הוא אגדה, בין אם אתם אוהבים, ובין אם לא.

וגם Bleeding Through, שלא משתווים לאגדות המדוברות, ואני גם לא מת עליהם, אבל שיהיה.. עוד להקה לרשימה :)

אני, כמו כולם, לא מצליח להבין את החיבור המטומטם בין מרילין מאנסון לסלייר, אבל היי, אני התכוונתי לראות את שתיהם בכל מקרה, אז למה לא ביחד?

זה אפילו חוסך לי 200 שקל כניסה לעוד הופעה. חחחח

ולפני שאתם סוגרים את החלון, או בוחרים להגיב, דרגו אותי בבקשה.

אני לא יודע עד כמה האתר יקדם ויפרסם את הבלוג שלי, אבל זה בטח מוסיף משהוא.

מקנדה: שלווה נפשית. או שלא? תמונות ועוד הרבה.

היי

אז, הימים האחרונים שלי פה, בקנדה?

אני לא יודע איך לסכם אותם..

טוב ולא טוב

1. אבא מאוכזב מאחי, אביב, וגם די פגוע, לפי מה שהוא אומר.

2. אביב לא נהנה, ומשתעמם.

3. אני כרגיל, חי בעולם משלי, עם מחשבות משלי, שבד"כ לא קשורות לסיטואציה שבה אני נמצא.

זהו עוד פוסט שיהיה ארוך וכבד, אבל מושקע וחשוב לי.

למי שיש את הסבלנות, קח את הזמן, ותקרא אפילו בהמשכים.

לפני הכל, שמתי שיר ברקע. את המילים תוכלו למצוא בתחתית הבלוג.

הוספתי כמה דברים לרשימה LIKE, וזהו.. אני חושב.

אז, לפוסט:

אתמול נסענו לנו עם האופניים.

מי אלה אנחנו?

אני, אביב, אבא, קלי(חברה שלו), אדם וג'ורדן(הבנים של קלי), סאם וקורי(האחים הקנדיים שלי). - נבחרת ענקית.

נסענו עם האוטו לצפון קנדה(לא שאנחנו כבר לא גרים, יחסית, בצפון), שם י ש שביל מיוחד לרוכבי אופניים, עם תחנות עצירה למלא מים, לנוח, לאכול, וכ'ו.

עשינו 15 ק"מ לכל כיוון. זה אומר 30 ק"מ בכללי.

יום לפני זה, שלשום, נסעתי על כביש Cote Saint Luc, לכל אורכו.

בסוף הכביש מחכה הר געש רדום, מה שאומר, שכל הדרך עד סוף הכביש היא בעלייה.

עשיתי 15 ק"מ בכללי.

ואת המרחק הזה, הרגשתי יותר מהנסיעה של אתמול, ויותר מהנסיעה הנוספת של ה30 ק"מ לפני כמה ימים.

לידיעתכם(מי שלא עוקב), 30 ק"מ, זה המרחק מהבית שלי(ביבנה) לת"א, לטייל שם, ולחזור.

או לנסוע עד אשקלון.

או לנסוע עד הרצליה.

אולי תתפלאו לשמוע, אבל אני, ההכי לא אתלט ולא בכושר, מאוד נהנה מזה, והרגליים שלי עוד מתפקדות בלי בעיה :)

אני מודה, כשאני עולה מהמרתף של הבית לקומה העליונה, אני מרגיש את השרירים, אבל היי.. זה כלום לעומת מה שציפיתי(התכווצות, או שרירים תפוסים).

הנה תמונות מהיום הזה.

לפני שיצאנו:

כוורת צרעות שצצה משום מקום בחצר האחורית של אבא:

אחרי שיצאנו:

אני וקלי, שניראית מגוחכת לפני שהיא הדקה את הקסדה לראש:

 

אותי אני בטוח שאתם מזהים.. אני גופיה(חולצה גזורה חח) של Whorecore

 

וזה ביום אחר, שהלכנו לטייל על הר הגעש הרדום שדיברתי עליו בתחילת הפוסט, רק אני, אביב, סאם, קורי, ואבא:

אני מעצבן את אבא עם הפרצופים שלי(תמונה יצאה על הפנים אבל חפיף):

 

זה מה שיקרה אם תנסו להאכיל את הדגים שנמצאים בבריכת הדגים הענקית שהייתה שם.

אני בספק אם זה רבע מכמות הדגים שהיו שם:

 

כלכך מתאים לי.

אני מסוגל להרדם בכל מקום, בכל מצב. תגידו, כמה ממכם נרדמו על הר געש?

 

מלמעלה, ככה ניראית בריכת הדגים, ובכלל, האיזור.

 

כשהעירו והקימו אותי:

 

 

סאם, אחי, עם פריזי, הכלב:

 

 

תראו את הפרצוף של סאם. זה הפרצוף שהוא עושה כשהוא מרגיש חזק, והפרצוף של פריזי.. זה הפרצוף שלו כשהוא חסר-אונים:

 

קורי, אחותי הקטנה:

 

 

אבא צילם את הפרופיל שלי(התגלחתי מאז. וכשאני אומר התגלחתי, אני מתכוון - עשיתי מסגרת, לא גילחתי הכל. אני שונא ליהיות חלק.):

 

תנו לי לחזור אליכם מאוחר יותר.

משעמם לאביב, אחי הקטן, והוא רוצה שאני אלך איתו לדאוןטאון.

ניקח אוטובוס, נרד במטרו, ואז כבר נרד בדאוןטאון נשתה משו..

 

-זיון שכל, ואינפורמציה לא הכריכית. למי שאין סבלנות, שידלג.-

אוקיי, היי.

פה כבר 3:38 AM (בלילה).

אני כותב באיחור כי.. אין לי תירוץ.

כי פשוט ישבתי וראיתי סרטים, או למדתי על אנרגיה חשמלית, ומעגלי חשמל.

אתם מכירים אותי, הקוראים הקבועים.

אני תמיד אוהב ללמוד עוד ועוד :) גם כשאין לי בזה שימוש. (לפחות כרגע).

אז בדאוןטאון..

אני ואביב יצאנו, קנינו לי סיגריות מהחנות הקרובה, וחיכינו לאוטובוס, שיקח אותי לתחנת המטרו Villa-Maria.

תוך חצי שעה שאני מסתובב לי לבד, בלי השגחה של אבא או של ילדים קטנים(חוץ מאחי), השגתי מספר של מישהיא.

לא שהצקתי לה חצי שעה חחח

ומפליא, אבל דוברת עברית.

באוטובוס, בדרך למטרו, עלו לאוטובוס שלושה בחורות.

הראשונה שהתיישבה ניראית מוכרת.

השניה, ניראית ילדה קטנה יותר(לא בשבילי, בקיצור), אבל גם מוכרת.

והשלישית.. היא זו שמשכה את תשומת ליבי.

שיער עד הכתפיים, עם פוני, חצאית מיני, גופייה, ואמפייר, לברט, הרחבה(באוזן שמאל, כמו אצלי), היא כמעט שלא דיברה.

מה שמצחיק בתיאור הזה, הוא שאני לא אוהב בחורות כאלה בד"כ.

אני אחפש את הבחורה שגדולה ממני בכמה שנים, בוגרת, חייכנית, וחיצונית.. שופעת חזה, עם גוף שלא רואים כל יום, וכ'ו וכ'ו וכ'ו.

אז, בחזרה לעניין.

הבחורה הראשונה, מסתבר שבאה מישראל וגרה פה בקנדה 4 חודשים.

הבחורה השניה גם גרה כאן.

הבחורה השלישית, שתפסה את תשומת ליבי, באה לביקור, וחוזרת לישראל יום לפניי.

הבחורה הראשונה, היא זו שמצאתי חן בעינייה יותר מכולן, בגלל שקשה היה לא לשים לב לחיוכים שלה אלי, או להתעניינות והשאלות שלה.

ואני.. אנלא מסוגל להפסיק לחשוב על סקס. זה משגע אותי, מטריף.

מוקף בבחורות קנדיות, כמעט מושלמות, מקבל הודעות כמו:

קטי:

sexy בחיי רותם הייתי מזיינת אותך בדוגי. תחזור כבר לארץ^^

(קטי, אם היה יכול ליהיות מצב כזה, הייתי אומר שאת מדרדרת אותי למין. ואיזו בחורה שמכירה אותי כיותר מסתם ידיד לא מכירה את המצב? אני מכור? חחחח)

ועוד דברים מהשוג הזה מחכים לי בארץ.

ואני, לתומי, מנסה לחשוב על דברים שהם לא סקס, נתקל בכתבה הזו באתר MSN.

למי שמתעצל, בקצרה, בכתבה כתוב על מורה שהתעסקה עם תלמיד, ומצורף הסרטון הזה, שלה:

אז קיבינימאט, למה לי אין מורה כזו!?!?!?

אוח, כל זה התחיל כשרק רציתי לספר לכם מה שלא כלכך היה לספר בדאוןטאון. חחחח

הבחורות שהכרתי, הציעו לי ללכת איתן לצ'יינהטאון, אבל אביב, הסנוב האנטיפט והחסר ביטחון הזה, לא רוצה להסתובב עם אנשים שהוא לא מכיר, ובטח לא עם בחורות שהחזות שלהן מפחידה אותו.

אז לצערי הייתי צריך לדחות את ההצעה, לעצור איתו בדאוןטאון, ולקחת את המספר של אחת מהן(זה לא נכלל ב"לצערי").

-סוף-

 

אני כרגע אמנם במצב רוח טוב, וישנם הרבה רגעים כאלה.

אולי אפילו יותר מחצי מהזמן.

אבל עדיין, כשאין, אצלי, זה בא בצורה יפה ומורגשת מאוד.

לגבי מה שכתבתי בהתחלה, על זה שאבא מאוכזב מאביב:

לא משנה מה אבא יעשה, אביב לא יהיה מרוצה.

אבא יגיש לו אוכל מלכים על מגש מזהב, ואביב יענה לו: "מה, זהו?"

ולדעתי הבעיה היא לא עם אבא, שנפגע מזה שאביב מאשים אותו בהיותו תקוע בבית(לך תתחיל עם בחורות תכיר את מונטריאול יא סנוב מטומטם!), אלא עם אביב.

שמוצא את אבא אשם, כתירוץ לגעגועים של אביב הביתה, והצורך שלו לחזור למשפחה.

אני, אישית, יכול להשאר פה עוד המון זמן.

רק שממש חסרים לי פה החברים, והפינה שלי בבית.

לאביב, חסרה המשפחה.

הוא מתקשר כל יום, מדבר עם כולם, אולי שעה ביום.

ואני? כמבקשים אותי אני תמיד מתקלח או מחרבן.

לא מתוך רוע, אני פשוט רוצה את החופש מהמשפחה בארץ.

ואני? אני מוציא את המיטב מכל מצב.

מללכת לבד לדאוןטאון, מלשבת בבית בלי לעשות כלום.

עשיתי לי רשימה של 30 סרטים שלא ראיתי מתוך הרשימה בת ה300+ סרטי DVD מקוריים של אבא שלי, ואני רואה 2-3 סרטים ביום.

אני אתן ביקורת על הסרטים מאוחר יותר, בפוסט הזה.

 

המשפט של אבא, נגד וונדי, גרושתו, יהיה בעוד שבוע, שבוע וקצת.

ואני, שהייתי אמור להעיד שם נגדה, לא אלך, בגלל החזות שלי. (העגילים וכ'ו).

פה, בקנדה, מי שנראה ככה, נלקח בלי לחשוב פעמיים כעבריין, מורד, עושה טירור, ועוד. כבר כתבתי על זה.

עורכת הדין של אבא שלי אמרה שאם אני אלך למשפט, עורכי הדין של גרושתו יציגו אותי בתור ילד רע ולא מחונך. אפילו שבישראל זה לא דבר כלכך לא-מקובל כמו כאן, ואפילו שמשם באתי.

למה אני כלכך לא מחונך? כי אבא של נטש וטס לקנדה כשהייתי קטן.

המשפט הוא על עתיד הילדים שלו, האחים הקטנים שלי, ואנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון הזה רק בגלל כמה עגילים שיש לי על הפנים.

אני אשאר בבית.

אני מקווה בשביל אבא שיהיה בסדר.

 

מעבר לבעיות, אנחנו מבלים אחלה זמן ביחד.

מריצים עם אבא בדיחות, יורדים אחד על השני, ועוד.

לדוגמא, באותו יום שנסענו לצפון ורכבנו על השביל המיוחד ההוא לאופניים, שסיפרתי עליו בתחילת הפוסט, לקלי היה קשה לרכב בנקודה מסוימת.

ואני אמרתי לה: "Kelly, maybe you're just too old for this. next time stay at home"

והיא בתגובה: FUCK YOU!

אני: "oh! Adam! did hear that!?"

אדם: yeah, i heard you told her she's old. thats it. why? my mom said something else?

אני: "oh no.. nothing special. she just told me how much she loves me."

השיחות הקצרות האלה, מעלות לי חיוך כלכך גדול, שאי אפשר לתאר.

הדברים הקטנים, למדתי לקחת את ההנאה שלי מהם, ולא לחפש את הדברים הגדולים, שמגיעים אלינו לעיתים רחוקות.

 

-מפה אלו סקירות סרטים. למי שלא מעוניין לקרוא על העלילות או לראות את הטריילירים, שידלג-

אני מוצא את עצמי נרדם כל לילה עם בקבוק בירה ריק ביד. התמכרתי לסרטים עם בירה לפני השינה.

אני אסקר כמה סרטים כרגע, ולאחר מכן אכתוב על כמה כתבות שקראתי בנענע.

Crank:

הסרט מספר על רוצח שכיר, שהרג מישהוא(סה"כ עשה את עבודתו), וכנקמה, הרעילו אותו ברעל סיני מיוחד.

לרעל אין נוגדן.

ע"מ להשאר חי, הרוצח המורעל צריך לשמור על האדרנלין בגוף שלו זורם.

הוא עשה את זה בהמון דרכים שונות:

נסע במהירות מופרזת

גנב אופנוע משטרתי

ברח מבית חולים

גנב סמים ממריצים מבית חולים

שדד חנות ולקח כמעט את כל משקאות האנרגיה(כמו רדבול לדוגמא)

עשה את חברה שלו ממש באמצע הרחוב

ועוד הרבה.

הסרט ממש יפה, ממש מוצלח, ממש מצחיק, ומשאיר טעם טוב אחריו.

אבל, הסרט נורא קופצני ומהיר. הוא צריך להתאים למצב הרוח שלכם, אם לא, אתם פשוט לא תהנו ממנו.

 

סרט נוסף, שנקרא A Beautiful Mind:

השחקן המככב בסרט הוא אחד מהשחקנים האהובים עלי.

הוא השחקן שמשחק בסרט גלדיאטור, ועוד הרבה סרטים מוצלחים.

בסרט הזה, העלילה מספרת על גאון שפיתח סכיזופרניה, אך גילה את זה בשלב מאוד מאוחר בחייו.

בעודו צעיר, באוניברסיטת פרינסטון, הוא גילה מן תגלית מסוימת, נגיד שזה משהוא כמו תורת היחסות, שאיינשטיין גילה(זה בטח היה קשה, הא?)

אך מאוחר יותר, הוא הכיר אנשים שלא היו קיימים.

אנשים בדמיון שלו.

הוא השתגע, הזה(מלשון הזיות), וסבל הרבה.

הוא היה אדם בודד ומסכן כזה..

זה אחד הסרטים שהכי אהבתי מכל הסרטים שראיתי.

אני רואה את עצמי, במקום הגאון, ג'ון נאש, הדמות המרכזית בסרט.

אני לא מחונן, ואף פעם לא התיימרתי ליהיות.

אני גרוע במתמטיקה, ואפילו ביחידת הבגרות השלישית אני נכשלתי.

אבל אני הייתי שומע דברים פעם.

צרחות, בכי, ולא ידעתי מאיפה זה מגיע.

ראיתי חרקים ועכבישים בכל מקום מסביבי. מטיילים על הקירות, על הרצפה, רצים לעברי.

הרגשתי חרקים שרצים לי מתחת לעור והייתי צריך לצבוט את עצמי חזק להרביץ ולגרד כדי להפטר מההרגשה הזמנית והחוזרת הזו.

אני באתי ממקום בלי חברים, לא תקשרתי עם החברה, ממש אנטיפאט.

"אני לא אוהב אנשים, ואנשים לא אוהבים אותי."

אין משפט מושלם יותר ממה שאני הרגשתי, וזה משפט שלקוח מהסרט.

הדמות הסרט היא אני, בתקופה מסוימת מהחיים שלי, רק בהגזמה.

סרטון נוסף, שברקע יש את השיר Somewhere I Belong, של Linkin Park.

שיר שאני אישית, אוהב.

ממומלץ לצפייה, יותר מהטריילר:

 

סרט נוסף, Ghost Rider:

הכוכב בסרט, הוא ניקולס קייג'.

הסיפור מספר על אופנוען צעיר שמכר את נשמתו לסטן ע"מ שאבא שלו יבריא מסרטן הריאה שבו הוא חולה.

בתמורה, הנער הצעיר עזב את אהבתו, משפחתו, וכל מי שהכיר, ויהיה מחיוב להענות לסטן כשיצתרך.

אחרי שנים, כשהנער התבגר, הסטן קורא לו, שיחזיר את בנו(של הסטן) בחזרה לגיהנום.

בזמן הזה, הוא פוגש את אהובתו מהעבר, לומד לחיות עם העובדה שבלילה הוא הופך לשלד בוער מהלך עם כוחות אפלים, ועובר עוד.

הסרט מרתק, מבדר, מאוד מומלץ.

 

סרט נוסף, Constantine:

השחקן הראשי הוא קיאנו ריבס.

העלילה מספרת על איש בעל אמונה לא חזקה באלוהים, שתפקידו הוא להחזיר שדים שבאו לעולם שלנו מהגיהנום, בחזרה לגיהנום.

וז"א ע"י רדיפתם, הריגתם, הוצאת דיבוק(שד) מאנשים, ועוד.

הסרט השאיר אותי מרותק ועם עיניים פקוחות חזק כל הלילה, רק כדי לדעת מה יקרה אח"כ.

הסרט מומלץ מאוד.

בנוסף, בצורה מפתיעה, בסרט ניגנו את השיר Passive של הלהקה A Perfect Circle.

זהו שיר שאני יודע לנגן ומאוד מאוד אוהב.

ועכשיו, בצורה מפתיעה, אני מוצא קליפ מהסרט כשבקע מתנגן השיר המדכא והמדהים הזה, אז.. תהנו:

 

סרט נוסף, Bon Cop, Bad Cop:

זהו סרט שצולם כאן, במונטריאול.

סרט מקומי ולא מוכר בעולם, בלי שחקנים מוכרים, בלי שום דבר כזה.

אבל הסרט מאוד מאוד מוצלח.

העניין הוא שבסרט יש הומור קנדי, ואולי, רק אולי 5% מהאנשים בישראל יכולו למצור בזה משהוא לדעתי.

הסרט מאוד מצחיק, ודובר צרפתית ואנגלית בו זמנית.

קנדה מחולקת לכמה איזורים.

מונטריאול, נמצאת בQuibec, פה השפה השולטת היא צרפתית.

השלטים פה הם בצרפתית, ויש אנשים שלא יודעים אפילו אנגלית.

אבל בעיר טורונטו, שנמצאת, אם אני זוכר נכון, ב Ontario, השפה המדוברת היא אנגלית, ואין זכר לצרפתית.

הסרט מספר על רוצח שרוצח אנשים מסומים שלדעתו האישית, הורסים את ספורט ההוקי קרח בקנדה.

בגלל שאחד הנרצחים הועמד על הגבול בין Ontario, ל- Quibec, שתי השלטונות היו צריכים לשתף פעולה בחקירה, שהפכה ליהיות אישית עם הרוצח.

-סוף-

 

אני כרגע לא מצליח להזכר בעוד סרטים שראיתי, אז את הסיקור אני אפסיק כאן.

תנו לי לצאת לעשן, ואני אחזור לכתוב בנחת.

 

אוקיי, חזרתי.

אני מכור לנסקפה, סיגריות, מין, ובירה. זה רע?

 

אז, מה שנשאר לי לכתוב עליו זה הכתבות שראיתי לפני כמה ימים.

חשבתי, אולי זה יעניין כאן מישהוא.

אם מישהוא מתעניין בiPhone, שיקרא.

מי שמתעניין בהתפתחות חברות המחשבים, זו כתבה טובה בשבילו. מאשימים את אפל בחלק גדול מזיהום כדור הארץ. איך? כאן.

המצאות מגוחכות: כפפות למעשנים, סודוקו מגנטי, שרשרת פיקסלים, וביצה מקררת.

מעניין אתכם מה יש בהמבורגים שאתם אוכלים, בחומוס שאתם קונים, במעדני החלב שאתם מרבים לאכול? בבקשה.

איך לחסוך את הכסף שמתבזבז לחינם כשאתם עושים קניות. כאן.

לכמה זמן אפשר להקפיא בשר, ואז לאכול אותו? ולחם? ופירות? וירקות? ומאפים? הכל כאן.

 

ביי, עד הפוסט הבא.

רותם, מקנדה, פה השמש שוקעת ב8-9 בערב, וזורחת ב4 בבוקר. פה יש סנאים, במקום חתולי רחוב. פה המים בחינם, והחשמל זול. פה יש כוסיות ובארץ לא.

סתם נו..

אני חייב להפסיק לחשוב על סקס סעמק :(

בוקר טוב לי, צהריים טובים לכן :)

 

שמור   בטל

נכתב על ידי Cannibal, 1/8/2007 12:56, בקטגוריות המצב הכללי, והרי החדשות, חוסר שינה, פוסט תמונות, קליפים, קנדה, תמונות שצילמתי, אופטימי, ביקורת, אקטואליה
תגיות בטכנורטי: המצב הכללי, והרי החדשות, חוסר שינה, פוסט תמונות, קליפים, קנדה, תמונות שצילמתי, אופטימי, ביקורת, אקטואליה
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Cannibal ב-6/8/2007 04:25