|
11/2004
סופ"ש
זה כבר סוף שבוע רביעי שמס' 2 חוטף מחלת בזק. החום עולה ביום חמישי או שישי אחה"צ ויורד עד ליום ראשון. כשהשבוע הצטרפו לחום גם שילשולים והקאות רמזתי לבעל (במין ג'יבריש מעורבב במילים באנגלית, מילים מאוייתות בעברית, 2.5 מילים ביידיש והמון הבעות עיניים ופנים) שאולי מדובר במחלה על רקע נפשי. "the child needs ת-ש-ו-מ-ת לב" לחשתי "מייבי דיס איז דה וואי בה הוא לוקח אותה"
בשבת כשישבתי על האסלה ושאלתי את נפשי למות, הבנתי שמדובר בסה"כ בוירוס.
לפעמים למצבים מסובכים יש פתרון פשוט.
מדהים איך בחיי היום-יום אנחנו חסידים של הפתרונות הפשוטים, אבל כשמגיע בעיה מורכבת, אנחנו מיד מאבדים את העשתונות ומנסים למצא פתרון מעבר להרי החושך.
הרי רובנו מאמינים שאת השלט אפשר לתקן באמצעות פתיחת מכסה הבטריות וסיבוב הבטריות מצד לצד. יש גם כמה שמאמינים שמחשב אפשר לתקן באמצעות בעיטה קטנה בצד גוף המחשב או באמצעות מכה משמעותית מעל המסך. אבל כשזה מגיע להתנהגות מוזרה של הילדים, אנחנו ישר רצים לפסיכולוג. "הילד לא חייך הבוקר כמו בכל יום. בטח מתעללים בו בגן. בוא נקח אותו לפסיכולוג", "הילד צרח באמצע הקניון. בטח הוא מתקשה להתגבר על תיסכולים. בוא נקח אותו לפסיכולוג", "הילד הרביץ לילד אחר בגן. בטח יש בו אלימות מודחקת. בוא ניקח אותו לפסיכולוג".
לפעמים אנחנו שוכחים שהילדים הם בדיוק כמונו - רק בקטן. גם להם יש ימים הפוכים בהם לא בא להם לחייך, אלא לירות מבטים זועמים מלאי משמעות.
ביום חמישי גיליתי אומץ עילאי תחת קרב, ועליתי למסעדה בירושלים. די מוזר שנקניקיה כמוני בוחרת להכנס למסעדה בירושלים דווקא יום לפני קבורתו של ערפאת, אבל זה מה שהחברות שלי החליטו. נפרדתי יפה מהילדים, רבתי עם הבעל (כדי שאח"כ כשיקרה לי משהו שיהיה לו נקיפות מצפון), וידאתי שביטוח החיים בתוקף ויצאתי לדרך.
כמובן שגילתי שהדרך לירושלים מסוכנת הרבה יותר מהבילוי בעיר. אני לא מבינה מה כ"כ קש לשתול איזה פנס או שניים בדרך מלאת פיתולים ונטולת כל ישוב. העיר עצמה היתה שוקקת חיים. המסעדה בה אכלנו היתה עמוסה עד כדי כך שאנשים המתינו בצד עד שיתפנה להם שולחן. היינו 4 בנות רעבות, והזמנו מהתפריט כמעט הכל. כמובן שהמנה המנצחת היתה סלט ירוק, אבל בדרך אליה חיסלנו עדר שלם של טלאיים ופרות. באותה הזדמנות חגיגית גילנו שאפשר להיות שיכורים גם מעייפות ולא רק מיין.
המלצה לחיים: שמרו על חברי ילדות. יש משהו כייפי בלהפגש איתם ולחזור לאותו אדם שהיית לפני 15-20 שנה. מצד שני הפגישה איתם מעמידה מולך מראה ומגלה לך כמה נהית צינית ומרירה במשך השנים.
שמור בטל
נכתב על ידי nina, 15/11/2004 07:44 , בקטגוריות מעדכנת, מקטרת, אם השנה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-13/12/2004 11:45
קווים לדמותו של דתל"ש
לאחרונה עלתה הטענה שיש להכיר בדתל"שים (דתיים לשעבר) כמגזר נפרד בפני עצמו.
אני זוכרת שבעבר חברה שלי ואני שיחקנו במשחק: זהה את הדתל"ש. במהלך רביצה על הדשא בבר-אילן ניסנו לנחש מי היה דתי ומי חילוני מבטן ומי לידה. המשחק היה חד-צדדי מכיוון שהתביישנו לגשת לעוברים ושבים ולשאול אותם האם אכן היו דתיים בעבר, אבל במהלכו נטבע המושג: "ראש דורש כיפה". הכוונה לסגנון תספורת שנשאר לדתל"ש מימיו כדתי - סגנון תספורת שמתאים לראש עם כיפה במרכזו. אתה יכול להוציא את הדת מהדתל"ש, אבל יקח זמן עד שתשכנע אותי לשנות תספורת.
לרוב אני מצליחה לזהות די בקלות דתל"שים ממין זכר. הדתל"שיות קצת מטעות אותי. בעוד שדתל"שים לא מתנתקים בכזו קלות מסממנים חיצוניים דתיים (ע"ע "ראש דורש כיפה"), הדבר הראשון שהדת"לשיות עושות זה למרוד בכל סממן חיצוני שמשייך אותן למחנה. לפעמים הדת"לשיות נפטרות מהסממנים החיצוניים הדתיים עוד הרבה לפני שהן נפטרות מקיום מצוות כמו שבת, כשרות וכד'. למדתי לזהות דתל"שיות רווקות לפי לבוש פרובקטיבי והתנהגות מינית משוחררת. את הדתל"ש אפשר לזהות לפי התספורת נעדרת הכיפה ולפי הלבוש שעדיין לא השתחרר לגמרי מכבלי הישיבה (הדבר בולט בעיקר אצל דתל"שים יוצאי ישיבת הסדר. וכאן המקום להעלות תהית משנה: מתי מבין הדתל"ש שסנדלים וגרביים זה היגד אופנתי לגמרי לא מקובל בעולם החילוני?)
מצד שני, לפני כמה זמן ניחשתי שאישה אם ל-4 ילדים קטנים שההפרשים בניהם נעים בין שנתיים ל-3 היא דתל"שית. נעניתי בשלילה, וגם זעמו עלי על כך שאני פועלת לפי סטיגמות.
השאלה היא האם באמת יש סימני זיהוי לדתל"ש המצוי? האם ניתן לזהות דתל"ש גם שנים לאחר שנטש את הדת? האם הדתל"שים הם מגזר או שמא רק שלב בדרך לחילוניות.
שמור בטל
נכתב על ידי nina, 3/11/2004 12:35 , בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-7/8/2007 09:43
דפים: 1
החודש הקודם (10/2004) החודש הבא (12/2004)
52,560
|
